תפארת ישראל על נדרים ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על נדרים · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

קונם יין שאני טועם היום:    ה"ה אמר יום זה ויין לדוגמא בעלמא נקט:

אינו אסור אלא עד שתחשך:    ואז צריך שאלה לחכם, גזירה שמא יאסר ע"ע יום א', דאז אסור לשתות בלי שאלה, ממעת לעת שנדר. מיהו סגי בלי פתח [ר"כ]:

שבת זו:    בעמד תוך השבוע, או ביום הז' דהיינו בשבת עצמו, ואמר קונם וכו' שבת זו, או שבוע זו, או שעמד קודם להשבוע שאוסר, ואמר קונם וכו' שבת או שבוע הבאה:

אסור בכל השבת:    השבוע, דהיינו עד שתחשך במוצאי שבת:

ושבת שעברה:    ר"ל ויום שבת הבא, בכלל שבוע שעברה, ואסור בו. מיהו מותר אח"כ בלי שאלת חכם. וי"א דה"ה בשבת, וחודש, וושמיטה, באמר "זה" צריך שאלה משום גזירה, ובאמר שבוע א' או שבוע סתם, אסור ז' ימים מעל"ע משעה שנדר:

חדש זה:    ומיירי בעמד תוך החודש או קודם לו:

אסור בכל החדש וראש חדש להבא:    הו"ל כלהבא ומותר, ואפילו בר"ח ב' ימים, ואף דיום א' דר"ח הוא לתשלום חודש שעבר, בנדרים הלך אחר לשון בנ"א, ומותר גם בא'. וכ"ש לחומרא, בנדר ביום א' דר"ח, או בנדר לעשות דבר קודם ר"ח, א' דר"ח בכלל ר"ח הוא [שם]:

שנה זו:    בעמד תוך או קודם וסמוך להשנה:

שבוע זה:    בעמד תוך או קודם וסמוך שנות השמיטה:

אסור מיום ליום:    ומעת לעת משעה שנדר:

משנה ב[עריכה]

אסור עד שיגיע:    דבלשון בנ"א עד ולא עד בכלל [כ(שו"ע חו"מ מג, כז), ו(שו"ע יו"ד רכ, יב)], מיהו צריך שאלה לחכם משום גזירה שיאמר עד שיהא [שם]:

עד לפני:    בש"ס הכא [ובקדושין דס"ד] גרסינן "פני" וכ"כ בי"ד [(שו"ע יו"ד, רכ)]:

אסור עד שיגיע:    דמספקינן שמא נתכוון לפנים שלפניו או לפנים שלאחריו, אמרינן דלא מחית אינש נפשיה לספיקא, וכוונתו לדבר שהוא וודאי, דהיינו בפנים שלפניו, וזהו משיגיע [ועי' לעיל פ"ב מ"ד ובש"ס שם וכאן]:

משנה ג[עריכה]

עד הקציר:    של תבואה:

עד הבציר:    לענבים:

עד המסיק:    לזיתים:

וכל שאין זמנו קבוע:    כקציר וכדומה:

משנה ד[עריכה]

עד הקיץ:    כך קורין לשרב, אבל יותר נקרא כן זמן בישול התאנים:

עד שיהא הקיץ:    ר"ל או שאמר עד שיהא וכו':

עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות:    ר"ל בסלים, שכבר נתבשלו הרבה סלים מלאים:

עד שיקפלו המקצועות:    ר"ל שיקפלו ויכריכו הסכינים להכניסן בתיקן להטמינן לשנה הבאה:

קציר חטין:    דמאוחר לקציר שעורים:

אבל לא קציר שעורים:    נראה לי משום דשעורים אינן מאכל אדם [כפסחים ד"ג ב'] חוץ מבאדום [ככתובות ס"ד ב']:

הכל לפי מקום נדרו:    ר"ל אם רוב קציר מקום הנודר הוא שעורים, הולכים אחריו, דבנדרים הולכים אחר הרוב, אם אומר שלכך נתכוון. ודוקא באין רוב אחר כנגדו [ש"ך שם סקכ"ד וסי' ר"ח סק"ג]:

בבקעה:    כל מקום לפי חצירו:

משנה ה[עריכה]

עד הגשמים:    או:

עד שתרד רביעה שניה:    דהיינו בא"י מי"ז חשון ואילך, ובח"ל ע' ימים אחר תקופת תשרי [כן נראה לי כוונת רמ"א [(שו"ע יו"ד רכ, יח)], רק שלא חש לפרש משום דרמ"א בח"ל קאי ומתורץ קו' הש"ך]:

רבן שמעון בן גמליאל אומר עד שיגיע זמנה של רביעה:    אפילו לא ירדו:

עד סוף אדר הראשון:    וי"ג עד סוף אדר שני, דב' אדרין כחד חשיבי, והכי קיי"ל [(שו"ע יו"ד רכ, ח)]:

אינו אסור אלא עד ליל הפסח:    ס"ל, דאע"ג דבכל עד שיהא אסור עד שיצא כלעיל [מ"ב], מכל מקום באסר לעצמו יין, אף שאמר עד שיהא מותר בליל פסח, דאזלינן בתר אומדנא:

משנה ו[עריכה]

אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום:    יו"כ:

אינו אסור אלא עד לילי צום:    היינו אף דהו"ל למימר ליל הצום אסור דהרי זמנו קבוע ואמר עד שיהא, וכלעיל מ"ג אפ"ה בכה"ג אזלינן בתר אומדנא. מיהו לר"ן ר"ל סעודה שאוכל בעיו"כ קודם הלילה לסעודת הלילה. ולולא מסתאפינא גם לילה שלפני עיו"כ נקרא ליל צום מדצריך ביו"כ להוסיף מחול עלהקודש, להכי נקרא גם הוא צום, גם משום דכל האוכל בט' הו"ל כצם [כיומא פ"א ב'] והכי קיימא לן דגם ליל של עיו"כ מצוה להרבות [כמג"א תר"ד]. ואפ"ה קיי"ל דבנדר אסור בו בבשר [כמג"א שם וי"ד ר"כ]:

שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר:    דמצוה ממובחר להרבות בבשר בעיו"כ [כחולין פרק ה' משנה ד']:

שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום:    שמרבה זרע, ואז שעת בעילה [כפ"ג סי' מ"ו]. וכולהו ג' בבי לא זו אף זו נקט, חיוב, מצוה, רשות, דד' כוסות חיוב, אכילת בשר בעיו"כ מצוה, שום בליל שבת מנהג שהנהיגו עזרא [כב"ק דפ"ב א] והיינו רשות, מלבד שאינו שוה בכל, כך נ"ל:

משנה ז[עריכה]

ושתי חביות של יין:    נקט הנך לרבותא דאף שרק הן מפסידין אפילו הכי מצי למימר הריני כקבלתי, ודוקא בסמוכים בשולחן אביהן [(שו"ע יו"ד, רלב)], וגם נקט כור וחבית לרבותא אף שמרובה מצי מחל:

ויאמר לו:    ר"ל מודר להנודר:

זהו כבודי:    ואפילו לא אמר הנודר שהתכוון לכבדו. מיהו באמר שהתכוון לכבוד והנאת עצמו, אסור. וי"א דבדנדר בביטול מעשה, כגון שאמר אם תלך למקום פלוני יאסרו פירותי עליך, והלך והיה מניעת ההליכה להנאת המדיר, אינו יכול למחול, וי"א דל"ש [(שו"ע יו"ד, רלב)] (ועי' לעיל ספ"ז ודו"ק):

וחכמים אומרים אף זה:    נ"ל דר"ל, לא מבעייא לעיל דמקבל אמר הריני כאילו התקבלתי, אלא אפילו הכא דהנודר קאמר הכי, והרי איהו וודאי אקבלה ממש קאמר, אפ"ה מצי אמר כן, והכי קיי"ל [שם]:

היו מסרבין בו לשאת בת אחותו:    נ"ל דקמ"ל דלא נימא מדמצוה לנשאה [כיבמות דס"ב ב'] ואפ"ה נדר, וודאי סני לה טפי ואפילו הנאתה אסר ע"ע, קמ"ל:

אלא לשום אכילה ושתיה:    ורק בסעודה זאת [(שו"ע יו"ד ריח, ד)]:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]