משנה נדרים ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנודר מן הכסות, מותר בשקד, ביריעה, ובחמילה.

אמר: "קונם צמר עולה עלי", מותר להתכסות בגיזי צמר. "פשתן עולה עלי", מותר להתכסות באניצי ה פשתן.

רבי יהודה אומר: הכל לפי הנודר. טען והזיע והיה ריחו קשהו, אמר: "קונם צמר ופשתים עולים עלי", מותר להתכסות, ואסור להפשיל לאחוריוז.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בַּשַּׂק, בַּיְרִיעָה, וּבַחֲמִילָה.
אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר.
פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר.
טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:

נוסח הרמב"ם

הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עליי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עליי מותר לכסות באניצי פשתן רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עליי מותר לכסות ואסור להפשיל לאחוריו.

פירוש הרמב"ם

הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה כו' — שק, ארוג במטוה שער. ויריעה, בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך, והיא אצל בני אדם בתכלית העובי, מגין אדם בה ראשו מהמטר. וכמו כן יריעה הנזכרת בכאן. ור' יהודה אינו הולך אחר פשט הלשון, אבל מביא ראיה מן העניין שנופל עליו הנדר ומאיזו סיבה היה. והלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשק ביריעה ובחמילה - מיני בגדים גסים ועבים ביותר ואין בני אדם רגילים להתכסות בהם:

מותר בגיזי צמר - שלא נתכוין אלא לבגד צמר:

הכל לפי הנודר - לפי שעת הנדר. כיון שניכר שמחמת כובד משאו נדר. מותר להתכסות. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

בשק ביריעה ובחמילה. שק ארוג במטוה שער. ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי. מגין בה אדם ראשו מהמטר. וכמו כן יריעה הנזכרת בכאן. הרמב"ם:

רבי יהודה אומר וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם. וכתב הרא"ש בשם הרמב"ן דטעמא דאף על גב דתני לה ביחידאה לית לן ראיה דפליגי רבנן עליה. ועוד הא סתם לן תנא הכל לפי הנודר דתנן באידך פירקא שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה:

טען והזיע והיה ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר רבי יודא. כן כתב הרא"ש. אבל להרמב"ם למשרי טעינה נמי בעי ר' יהודה הוכחה כגון שיהא לבוש ומיצר לו שהמלבוש היה צר ונצטער בו ואמר קונם וכו' אבל כל בסתם נאסר בין בלבישה בין בטעינה:

באניצי פשתן. דדייק ולא נפיץ. רש"י:

ואסור להפשיל לאחוריו. וכל שכן לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהוא טעינה מעולה שנשמר יותר כדאיתא במשנה ד' פרק י' דשבת אי נמי אורחא דטעינת בגדי פשתן וצמר הן להפשילן לאחוריו ותנא אורחא דמלתא נקט:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) בשק. שק ארוג במטוה שער ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי שמגין בה אדם ראשו מהמטר וכמו כן יריעה הנזכרת כאן. הר"מ:

(ה) (על המשנה) באניצי כו'. דדייק ולא נפיץ. רש"י:

(ו) (על המשנה) ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר"י. הרא"ש. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) לאחוריו. וכ"ש לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהיא טעינה מעולה שנשמרת יותר. א"נ אורחיה דמלתא נקט:


פירושים נוספים