משנה נדרים ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

דג דגים שאיני טועם, אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחין בין טפלין, בין חיין בין מבושלין. ומותר בטרית טרופה ובציר.

הנודר מן הצחנה, אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס.

הנודר מטרית טרופה, אסור בציר ובמורייס.

משנה מנוקדת

[עריכה]

דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בָּהֶן, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין, וּמֻתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבַצִּיר.
הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה, אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּמֻתָּר בַּצִּיר וּבַמֻּרְיָס.
הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה, אָסוּר בַּצִּיר וּבַמֻּרְיָס:

נוסח הרמב"ם

דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס הנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמורייס.


פירוש הרמב"ם

דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים כו' — דע, כי בלשוננו כשיתחבר שם האחד עם הרבים, הרי זה מורה על הכלל ועל הפלגה בריבוי, כגון: "הבל הבלים", "שיר השירים". ואם אמר: "דג דגים", כלל כל המינים כולו באיזה ענין שיהיה.

ותפל — הוא הדבר שאין בו טעם.

וטרית טרופה — מין מן הדגים מחותך לחתיכות קטנות, מבואר בעבודה זרה.

וציר — רוצה לומר המים היוצאין מן הדגים המלוחין.

ומורייס — שם, הוא הנקרא בלשון ערבי אלטמאר"י, ופעמים נעשה מן הדגים, ועל זה המורייס הנעשה מן הדגים מדבר בזאת ההלכה.

וצחנה — רוצה לומר, הדג הכבוש שכבר נתעפש והסריח, מגזרת "ותעל צחנתו" (יואל ב כ):


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דג דגים שאיני טועם - לא דג ולא דגים והכל במשמע ז:

טפלין - מבלי מלח ח:

בטרית טרופה - דג שחותכים אותו חתיכות חתיכות ומוכרים אותו ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ודגים ט:

ציר - מים היוצאים מן הדגים המלוחים:

ומורייס - שומן היוצא מדגים מלוחים:

צחנה - תערובת מיני דגים טרופים נקראים צחנה. ודוגמתו במסכת ע"ז [דף מ'.] ההיא ארבא דצחנתא:

ומותר בציר ובמורייס - הואיל ואין עיקר ממשות הדג מובלע בהם:

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס - דכיון דהזכיר טרופה, מכל דבר שמעורב בו מין דג י משמע:

פירוש תוספות יום טוב

דג דגים כו' אסור בהן בין גדולים בין קטנים. לשון הר"ב לא דג. ולא דגים והכל במשמע. וז"ל הר"ן. משום דאמר תרי לישני. דג. דגים. דדג משמע גדול משום דנמכר בפני עצמו. ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד ע"כ. והרמב"ם כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם האחד עם הרבים. הרי הוא מורה על הכלל. ועל הפלגה ברבוי. כגון הבל הבלים. שיר השירים. ואם אמר דג דגים. כלל כל המין כולו. באיזה ענין שיהיה:

ספלין. פירש הר"ב מבלי מלח כמ"ש תפל מבלי מלח (איוב ו) והטי"ת מתחלפת בתי"ו ששניהם ממוצא הלשון [דטלנ"ת]:

מותר בטרית טרופה. פירש הר"ב דג שחתכו וכו' ויש לו שם בפני עצמו שכן הוא נקרא טרית ועיין בספ"ב דמס' ע"ז:

ובציר. עיין מ"ש לקמן משנה ז' באיזה ציר אמרו:

ובציר. הר"ב גורס ג"כ ובמוריס ולא ראיתי כן בנוסחאות המשניות. אבל ראוי הוא דלגרוס הכי מדגרסינן ליה בסמוך. ועוד דלפירוש הר"ב הוה לא זו אף זו דפירוש מוריס שומן. וציר פירוש מים וכו':

הצחנה. כתב הר"ב תערובות מיני דגים טרופים. עיין עוד בפירש הר"ב רפ"י דתרומות ומש"ה אסור בטרית טרופה. לפי שהטרית חתוכה בחתיכות קטנות. הוה בכלל צחנה. תוספות. וכן הוא דעת הרא"ש. וכתב הב"י סימן רי"ז מלתא דפשיטא דבכלל צחנה הוא. ולא איצטריך מתניתין לאשמעינן אלא דמותר בציר ובמורייס. כיון שאין עיקר ממשות הדג מעורב בהם. אבל הר"ן פירש צחנה דגים קטנים הרבה מלוחים. ויש מהם טרופים אלא שרובם שלמים. וקתני דכיון שיש מהם טרופים. אסור בטרית טרופה. ומיהו בציר ומוריס מותר. לפי שאין בהם חתיכות של דג:

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס. כתב הר"ב דכיון שהזכיר טרופה. מכל דבר שמעורב בו מין דג משמע. ולכאורה בכל ציר ומורייס קאמר. ודוחק לומר כן שהרי הזכיר טרית והוא שם למין דג בפני עצמו כמ"ש לעיל. וז"ל הרא"ש שמכל דבר שמעורב בו ממין הדג משמע. ולפי זה דוקא בציר ובמוריס של טרית הוא שנאסר. וז"ל התוספות אסור בציר ומוריס טרופה. דאין טרופה גדולה מזה. שאין בהם רק לחלוחית הדג ושמט ע"כ. ונראה בעיני שחסר בלשונם מלת טרית בין ומוריס לטרופה דאל"כ מלת טרופה בכאן תפל מבלי מלח. והר"ן כתב וז"ל נ"ל דלא שייך למתני הכא לא אסור בצחנה ולא מותר בה. משום דבמקצתה מותר. ובמקצתה אסור. דכיון דבצחנה איכא שלמים וטרופים. בשלמים [כפי פירושו דלעיל] שרי. בטרופים אסור. ומש"ה לא תני הכא צחנה כלל. ע"כ: משמע מדבריו אע"פ שהזכיר טרית לא מיעט בזה שאר דגים. והיינו טעמא דלטעמיה אזיל שהוא אינו מפרש טרית. שהוא מין דג ששמו טרית. אלא הכי פירש טרית טרופה דג גדול טרוף דק דק ומש"ה שרי משום דדג דגים שלמים משמע. ולא טרופים. ע"כ וכ"כ הרא"ש בפירוש השני. אבל להר"ב וכ"פ הרא"ש בפירוש הראשון דטרית שם מין הדג. מסתבר כמ"ש שאינו נאסר בציר ומוריס. אלא שמזה המין ר"ל טרית. ומה"ט נמי לא שייך למתני בצחנה מאי דיניה. דפשיטא דמותר בכל שאר תערובות מיני דגים. כל שאינו ממין הטרית שהזכיר בנדרו:

אסור בציר ובמוריס. ובנוסח אחרינא מותר בציר ומוריס והיא גירסת הר"ן. וכ' איצטריך לי' למתני. דסלקא דעתך אמינא כיון דנדר מטרית שהיא טרופה דק דק יאסר אף בציר ומוריס. קמ"ל. והב"י כתב ג"כ שבנוסחת המשנה שבידו. כתוב מותר וכבר ראית שגירסת הרא"ש והתוספות אסור וכן גירסת הטור:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) משום דאמר תרי לישני, דג דגים, דדג משמע נדול משום דנמכר בפ"ע, ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד. הר"נ. והר"מ כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם היחיד עם הרבים הוא מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי כמו הבל הבלים. שיר השירים. וכן דג דגים כלל המין כולו באיזה ענין שיהיה:

(ח) (על הברטנורא) כמ"ש תפל בלי מלח. והטי"ת מתחלפת בתי"ו ששניהם ממוצא הלשון:

(ט) (על הברטנורא) שכן הוא נקרא טרית:

(י) (על הברטנורא) ולשון הרא"ש ולפי זה דוקא בציר ומורייס של טרית הוא שנאסר. ועתוי"ט:


פירושים נוספים