משנה נדרים ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ז | >>
הנודר מן היין, מותר בתבשיל שיש בו טעם יין.
אמר קונם יין זה טו שאיני טועם, ונפל לתבשיל, אם יש בו בנותן טעם, הרי זה אסור.
הנודר מן הענבים, מותר ביין. מן הזיתים, מותר בשמן.
אמר: קונם זיתים וענבים אלו טז שאיני טועם, אסור בהן וביוצא מהן.
- הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן,
- מֻתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן.
- אָמַר: קוֹנָם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, וְנָפַל לַתַּבְשִׁיל,
- אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זֶה אָסוּר.
- הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים, מֻתָּר בְּיַיִן.
- מִן הַזֵּיתִים, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן.
- אָמַר: קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
- אָסוּר בָּהֶן וּבַיּוֹצֵא מֵהֶן:
הנודר - מן היין,
- מותר - בתבשיל, שיש בו טעם יין.
- אמר: קונם יין זה - שאיני טועם,
- ונפל - לתבשיל,
- אם יש בו בנותן טעם - אסור.
[ו] הנודר - מן הענבים,
- מותר - ביין.
- מן הזיתים,
- מותר - בשמן.
- אמר: קונם זיתים וענבים אלו - שאיני טועם,
- אסור - בהן, וביוצא מהן.
( ראו משנה ו )
מותר בתבשיל שיש בו טעם יין - כרבנן דרבי יהודה:
אמר קונם יין זה שאיני טועם כו' קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם. מסיק בגמרא דזה ואלו ודאי דוקא. כלומר דכי אמר זה. ואלו. בלבד בלא שאני טועם מהני לאסור בנותן טעם או ביוצא [מהן] כדתנן לעיל מהך לענין נותן טעם וה"ה ליוצא מהן אבל שאני טועם מבעיא אי מהני נמי אפילו בלא זה. ואלו. ואו או קתני. א"נ דשאיני טועם בלא זה או אלו לא סגי. והא דקתני שאני טועם. הא קמ"ל. דאף על גב דאמר שאני טועם. אי דאמר זה מתסר. ואי לא לא. ובעי למפשט מדתנן לעיל דג דגים שאיני טועם אסור וכו' ומותר בציר. ודחו לה דדילמא דדוקא בציר שכבר יצא מהן קודם שנדר. ולהכי מותר. אבל אם לאחר שנדר יצא מהן. לעולם אימא לך דאסור. ולא אפשיטא. פסקו הפוסקים. הלכך בשל תורה הלך להחמיר:
(טו) (על המשנה) זה.
(טז) (על המשנה) ואלו. מסיק בגמרא דזה ואלו ודאי דוקא ובלא שאיני טועם מהני לאסור בנ"ט או ביוצא מהן, אבל שאיני טועם מבעיא אי מהני נמי בלא זה ואלו. ועתוי"ט:
הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין: ביד שם וגם בסימן י"ד וכולה מתני' עד סוף הפרק שם פ"ט סי' ט' י' י"א:
אמר קונם יין זה שאני טועם וכו': אי הוי טעמא משום דאמר זה דומיא דבשר זה דלעיל בסמוך אליבא דרבנן דר' יהודה קשה אמאי איצטריך למיתני נמי שאני טועם ועוד קשה דבעיא דבעינן בגמרא אמתני' דבסמוך אי אלו דוקא או שאני טועם דוקא הכא ברישא הוה מצי למיבעי ומיהו מפי' הר"ן ז"ל שפי' קונם יין שאני טועם ונפל לתבשיל אם ייש בו בנ"ט אסור דכיון שאמר שאני טועם אסור אפילו ע"י תערובות דכיון שיש בו טעם יין הרי הוא טועמו בו ע"כ משמע דלא הוה גריס במתני' מלת זה:
אם יש בו בנ"ט אסור: מכאן הכריח הר"ן ז"ל בפ' גיד הנשה דף תש"ט ע"ב ובפ' בתרא דע"ז דף שפ"ו ע"א דכשאמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל לא אמרו אלא במינו אבל שלא במינו בטל כשאר האסורין בנ"ט דהא הכא נתערב היין בתבשיל וקתני דדוקא אם יש בו בנ"ט אסור ונדרים דבר שיש לו מתירין הוא כדאיתא בפ' הנודר מן הירק משום דאי בעי מתשיל עלייהו ואפ"ה צריך נ"ט ע"כ וע"ש עוד שהביא עוד ראיות אחרות לזה:
זיתים וענבים אלו שאיני טועם אסור בהן וביוצא מהן: בגמרא בעי אי מתני' או או קתני ואי אמר זתים וענבים שאיני טועם ולא אמר אלו אי הוי אסור או מותר ובעי למפשט מדתנן לעיל דג דגים שאיני טועם אסור וכו' ומותר בציר ודחו לה דדילמא דוקא בציר שכבר יצא מהן קודם שנדר ולהכי מותר אבל אם לאחר שנדר יצא מהן לעולם אימא לך דאסור ולא אפשיטא ונקטי' לחומרא אבל אם אמר אלו ולא אמר שאיני טועם פשיטא לן דהוי אסור. ובטור יורה דעה סימן רי"ו. ועיין במ"ש בפירקין דלקמן סי ו':
יכין
מותר בתבשיל שיש בו טעם יין: נ"ל דרישא קמ"ל, אף דעדיף מרוטב, דהכא יש ממשות היין שאסרו ע"ע שם אפ"ה דוקא באסר ע"ע גוף ידוע, אז אפילו רק טעמו אסור, אבל באסר ע"ע מין ידוע, אפילו מעורב ממשתו מותר, וסיפא בנודר מענבים וזיתים דמותר ביין ושמן, קמ"ל אף דגרע מקום וחלב, דמשקין מפקד פקידי, ואין בהענבים והזיתים דבר הראוי למאכל רק היין והשמן, להכי סד"א דכשאסר הגרגרין הו"ל כאילו אסר בפירוש המשרין עליו, קמ"ל:
וביוצא מהן: וכל שכן במעורב ממשותו מדקאמר זה או אלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש