משנה נדרים ו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנודר מן התמרים, מותר בדבש תמריםיז.

מסתוניות, מותר בחומץ סתוניות.

רבי יהודה בן בתירא אומר, כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו, אסור אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים, מֻתָּר בִּדְבָשׁ תְּמָרִים. מִסִּתְוָנִיּוֹת, מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ, אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין:

נוסח הרמב"ם

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתוונייות מותר בחומץ סתוונייות רבי יהודה בן בתירה אומר כל ששם תולדתו קרואה עליו ונדר הימנו אסור אף ביוצא הימנו וחכמים מתירין.


פירוש הרמב"ם

הנודר מן הענבים מותר ביין, מן הזיתים כו', הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים כו' — תנא קמא אומר: הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים, לפי שהתמרים ראויין לאכילה, ונאמר שהוא לא נתכוין אלא לעצמן כמות שהן. וחכמים אומרים: אפילו היה הדבר שנשבע עליו אינו ראוי לאכילה כלל, שהיה לנו לומר שהוא לא נתכוין אלא על הדבר היוצא ממנו, עם כל זה מותר ביוצא ממנו, כגון הסתווניות, והם הפירות שבימות הגשמים, ושם ימות גשמים – סתיו, ואינם ראויין לאכילה, ועושין מן הענבים שבימות הגשמים חומץ. והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סתוניות - ענבים רעים הנשארים בגפנים בימות הסתיו, ואינם ראוים ליין ועושים מהם חומץ:

כל ששם תולדתו קרויה עליו - ואע"פ שנשתנה נקרא על שם עיקרו. כמו, דבש תמרים, חומץ סתוניות:

וחכמים מתירין - איכא בין ת"ק לחכמים, דת"ק סבר הנודר בסתוניות מותר בחומץ היוצא מהן ואסור בסתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות עצמן, דכיון דסתוניות לאו בני אכילה נינהו, כי נדר מסתוניות דעתו על החומץ היוצא מהן לא על הסתוניות עצמן. והלכה כחכמים. פירוש אחר, וחכמים מתירין חומץ הסתוניות כמו דבש תמרים, דסבירא להו לחכמים דבין בדברים הראויים לאכילה בין שאינן ראויין לאכילה האוסר דבר אחד על עצמו מותר ביוצא ממנו יח:

פירוש תוספות יום טוב

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. פירוש דאמר קונם תמרים עלי. מותר בדבש היוצא מהם. דדבש מקרי. תמרים [לא מקרי]. וקשה אמאי לא תנא הכא כדקתני בשאר בבי. תמרים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם. תוספות. וכתב הר"ן איכא למידק ת"ק [מני] לא רבנן. ולא רבי יוסי. דהא אמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו. היכא דקרו לקומא קומא דחלבא. אסור. ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה"ט. [איכא למימר] לא דמי. דאילו גבי קום דחלב הקום לא נשתנה מצורה לצורה. דמעיקרא נמי כשהיה מעורב בחלב באותה צורה עצמה היה. אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב"א. ועוד דבקום כי קרי ליה קומא דחלבא. מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי ליה. ולא להפריש בין זה לאחר. שאין נקרא קום אלא זה. אבל הכא כי אמרינן דבש תמרים. וחומץ סתוניות. לא שיהא עדיין תורת תמרים וסתוניות עליהם. אלא להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר. ובין חומץ סתוניות לחומץ אחר:

[כל ששם תולדתו קרויה כו'. תיבת קרויה מוסבת על תולדה]. [שהיא לשון נקבה]:

וחכמים מתירין. פירש הר"ב איכא בין ת"ק לחכמים וכו' ורבי יהודה בן בתירא אוסר בו וביוצא מהם. רש"י. ומ"ש הר"ב בפירוש אחר וחכמים מתירין בין בדברים שראוין לאכילה ובין שאינם ראויין לאכילה כן פירש הרמב"ם. וז"ל התוספות איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן. הא נדר מדברים שאינם ראויים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) בדבש כו'. פירוש דאמר קונם תמרים עלי, מותר בדבש היוצא מהם דדבש מיקרי תמרים לא מיקרי. ואף דאמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו היכא דקרו לקומא קומא דחלבא אסור, ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה"ט, וי"ל דלא דמי דאלו גבי קום לא נשתנה מצורה לצורה אלא מעורב היה בחלב באותה צורה עצמה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב"א. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ז"ל התוספ', איכא בינייהו, דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:


פירושים נוספים