רש"ש על המשנה/נדרים/ו

רש"ש על המשנה מסכת נדרים פרק ו

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת נדרים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

ד

בתוי"ט ד"ה דג דגים כו' דע כי בלשונו כשיתחבר כו' מורה על הכלל. [נ"ב לפע"ד צ"ע כי לא מצינו כלל שיורה על הכלל כ"א על הפלגה מכל אישי (עי' תל"ט אות ש') וכשאני לעצמי רציתי לומר דמשנתנו או או קתני ר"ל שאמר דג או שאמר דגים. כי דג הוא שם המין ודגים הוא הרבוי לכן אסור בכל פרטי המין. וכן לקמן (משנה יו"ד) חטה. חטים גריס. גריסין גם כן או או קתני. אח"ז עיינתי בפי' הרא"ש כאן וראיתי שפי' או דג או דגים וי"מ כשאמר שניהם כו' ולא נהירא דבדגים לחוד סגי דמשמע כל מיני דגים (וכן ראיתי בתוס' שם שפירשו ג"כ דג או דגים). אמנם אצל חטה חטים פי' הרא"ש דאמר תרווייהו ור' יהודה לא פליג את"ק ופשוט מחמת שבגמ' שם (נב ע"ב) תניא רשבג"א חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס. חטים שא"ט אסור לכוס ומותר לאפות. חטה חטים שא"ט אסור בין לכוס בין לאפות גריס כו' גריסין כו' גריס גריסין כו' אלמא דמ"ש חטה חטים וגריס גריסין פי' דאמר תרווייהו. אמנם אם כאן מוכח שפירוש חטה חטים וגריס גריסין דאמר תרווייהו. הנה בא זה ולימד על דג דגים שפירושו ג"כ דאמר תרווייהו. וצע"ג על הרא"ש ותוס' על שפירשו או דג או דגים. וכשאני לעצמי שמ"ש בברייתא "חטה חטים שא"ט אסור בין לכוס בין לאפות" "גריס גריסין שא"ט אסור בין לבשל בין לכוס" הוא ט"ס והוספה מאוחרת בבריי' מן לשון המשנה מאיזה מעתיק ולפ"ז הפשט הפשוט חוזר וניעור דאו או קתני במתניתין. ולפ"ז ת"ק סובר דאם אמר חטה אסור גם קמח. וכן אם אמר גריס אסור גם חיים ור' יהודה פליג ואמר קונם גריס או חטה שא"ט מותר לכוס חיים. ורשב"ג בברייתא מפרש טפי ופליג על הת"ק דחטה אסור לאפות ומותר לכוס חיים. חטים אסור לכוס ומותר לאפות. גריס אסור לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל. ומנא אמינא לה. כי עיינתי בירושלמי ומצאתי הגירסא כן בלי הבבא דחטה חטים וגריס גריסין. וכ"ה בתוספתא (אלא שיש לתקן שם הגי' קצת. אבל לא להוסיף שם הבבות גריס גריסין וחטה חטים כמו שהגיה הגר"א ז"ל כדרכו תמיד להגיה התוספתא מהגמרא). ויותר פלא דבירושלמי ובתוספתא הגירסא א"ר יהודה (לא אמר רשב"ג) ולפ"ז הוא הוא ר' יהודה דמתניתין אלא שבמשנה לא אמר כ"א אם אמר חטה או גריס ובברייתא מפרש גם אם אמר חטים או גריסין. והנה כאן בגמ' (נ"א ב') מביא ברייתא תניא רשב"א דג שא"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שא"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים. ומש"כ דג דגה בודאי ההכרח לפרש שאמר שניהם וכפירש"י והר"ן. אבל לפי דרכי גם כאן יש להגיה מהירושלמי והתוספתא דג שא"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים. דגים שא"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים (ובתוספתא חסר הבבא דדגה) והדעה הזאת דרשב"א מתאחדת עם דעת רשב"ג או דר"י גבי חטה וגריס. ומאד שמחתי כי בפסקי הרא"ש הגירסא תניא רשב"א אומר חטה כו'. מהגרמ"ש]:

ו

ברע"ב ד"ה מותר ברוטב כו' רוטב הנקפה כו' והקשה עליו התי"ט דהא הואיל ונקפה גרוע מרוטב עצמו ומאי קמ"ל כו' ואינו קושיא כ"כ די"ל דמשום דר"י דאוסר נקיט ליה וכן לרבנן באומר בשר זה:

ז

במשנה אמר קונם יין זה שאיני טועם כו'. בפסקי הרא"ש ל"ג מלת זה. וכ"נ להדיא גירסת הר"ן לקמן ע"ב בד"ה קונם יין. ולכאורה קשה לפ"ז בעיין דרמב"ח בשאני טועם אי דוקא אי ל"ד. ואולי יין שאני דגופו ממש נתערב ועמש"כ בסמוך: שם בתור"ע (אות מ"ו) הניחו בצ"ע דדלמא אמר הכי כדי לאסור עצמו בכל שהוא ע"ש. ובקל י"ל דא"כ הל"ל שאני אוכל כ"ש. וענ"ל דכמו דהנודר מטרית טרופה אסור אפי' בציר ומורייס לעיל לגירסת רוה"פ אע"ג דטרית טרופה הדג בעין אלא שמחותך ובציר ליתא אלא טעמו מ"מ אמדינן דעתו דכיון דדייק כולי האי דעתי' לאסור אף טעמי' לבד. ואף לגי' הר"ן שם דמותר בציר. הא כתב שם דסד"א כיון כו' לכן הכא נמי כיון דדייק כולי האי לאסור בכ"ש דעתו אפי' בטעמו וביוצא ממנו. וענ"ל דטעם ודאי נכלל בשאני טועם וכי איצטריך ליה להיוצא מהן. וכ"מ מדלא איבעי' ליה לרמי אמתני' דלעיל דאיירי בטעם אלא אמתני' דהכא דאיירי ביוצא מהן (עי' תוס' ברכות (לט) ד"ה מיא דסילקא) ולכן ודאי אמרינן כיון דדייק לאסור אף הטעם דעתיה ג"כ על היוצא מהן:

ח

במשנה הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. בתוס' הקשו אמאי לא תני תמרים אלו כו' אסור ביוצא מהן. ולעד"נ דהכא מותר אפי' אומר אלו דבחולין (קכ ב) מסקינן דבאיסור דאינו בא מאליו ילפינן משקין היוצאין מהן שיהו כמותן מתרומה או מבכורים וחד מהנך ע"ש. ובתרומה ובכורים גופייהו ס"ל לר' יהושע שם דאינו אלא בזיתים וענבים בלבד וכן בערלה ע"ש ודיו לבא מה"ד להיות כנדון ואף דבערלה ותרומה משמע בפי"א דתרומות דאף שאר משקין אסורין מיהא דרבנן (עי' בפירוש הרא"ש שם) אפשר דבנדרים לא החמירו. אולם לקמן ר"פ קונם משמע דאדרבה בנדרים מחמרינן טפי ע"ש בר"ן ד"ה כמאן אזלא. אך מ"מ נהי דמדרבנן אסור כיון דל"ד להנהו דלעיל דמיתסרן מה"ת להכי לא תני לה: שם בהרע"ב בפירוש הב' והוא מפירוש הרמב"ם. וע"ש דנראה מדבריו דל"ג בדברי ת"ק מסתווניות מותר בחומץ סתווניות דהן עצמן אין דרכן לאכול כמו שכתוב שם ובכזה ס"ל לת"ק דאסור ביוצא מהן. ולכן ל"ד הרע"ב בהביאו פירושו על הגי' שלפנינו. וכן ל"ד התוי"ט בהביאו דברי התוס' ליתר ביאור לפי' זה. ולא העיר דלהתוספות סתווניות דרכן להאכל ומוכרח להגירסא שלפנינו:

י

במשנה מן הכרוב אסור באיספרגוס. בהרע"ב כ' פירוש אחר דהוא המים ששלקו בהן הכרוב. וכ' התוי"ט וצריך לחלק כו' ע"ש דמשמע דדעתו לחלק בין שליקה למליחה אבל מה יענה בהא דלעיל בהנודר מן הבשר דמותר ברוטב והיינו אפי' ע"י בישול כדמוכח מהא דפליג ר"י והביא ראיה מדאסר ר"ט ביצים שנתבשלו עמו לכן העיקר כמו שסיים ואפשר דבלשון ב"א כו'. וכ"כ הט"ז סימן רי"ז ס"ז: