משנה אבות א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.

באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.

מכאן אמרו חכמים, כל זמןיב שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום.

משנה מנוקדת

[עריכה]

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:

יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,
וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ,
וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ,
קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים:
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה,
גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,
וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה,
וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם

נוסח הרמב"ם

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר:

יהי ביתך - פתוח לרווחה.
ויהיו עניים בני ביתך.
ואל תרבה שיחה עם האשה,
באשתו אמרו - קל וחומר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים:
כל המרבה שיחה עם האשה -
גורם רעה לעצמו,
ובטל מדברי תורה,
וסופו יירש גיהנם.

פירוש הרמב"ם

פתוח לרווחה - שיהא לך שער פתוח לדרך הולכי דרכים, שכל הולך בדרך שיצטרך לדבר או ירעב או יצמא יכנס לבית מיד.

ויהיו עניים בני ביתך - יאמר שצריך שיהיו שמשיך העניים והדלים, והוא יותר ראוי מקנות העבדים. וכן היו החכמים מגנים קנות העבדים, ומשבחים מי שהעניים שמשיו ובני ביתו.

באשתו אמרו - ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בענייני המשגל, מפני זה אמר שהרבות השיחה עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו, רוצה לומר שיקנה פחיתות מידות לנפשו והוא רוב התאוה.

ובטל מדברי תורה - מבואר הוא, שמאבד הזמן בעסקים אחרים.

וסופו יורש גיהנם - בעבור שתביא אליו זאת השיחה מן המרי, ויתחייב עליו העונש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יהי ביתך פתוח לרוחה - כביתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח:

ויהיו עניים בני ביתך - ולא יקנה עבדים לשמשו. מוטב שיהנו ישראל מנכסיו ולא זרע כנען הארור:

באשתו אמרו - מדקאמר עם האשה ולא אמר עם אשה, למדנו שבאשתו אמרו. אית דמפרשי, באשתו נדה בלבד, שלא יבוא לידי הרגל עבירה. ומדברי המשנה נראה, דאפילו באשתו טהורה. וכן אמרו חז"ל [חגיגה ה'] מגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. אלא א"כ צריך לפייסה לדבר מצוה, כגון רב דשח ושחק ועשה צרכיו:

מכאן אמרו חכמים - רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה, מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר ריב, כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה, וזה גורם רעה לעצמו:

ובוטל מדברי תורה - שנמשך אחר דברים בטלים ואינו עוסק בתורה:

פירוש תוספות יום טוב

באשתו אמרו. דברי יוסי בן יוחנן הן שדבריו שהיה אומר. מרגלא בפומיה הוה. אבל מרבותיו קבלם כענין שפירש הר"ב בריש פירקין שכל דבריהם שבזו המסכתא דברי קבלה עד מסיני. והיינו נמי דעל מכאן אמרו חכמים וכו' מפרש הר"ב רבינו הקדוש כתבה וכו' ולא פירש כן אדהכא ובעל מדרש שמואל כתב באשתו אמרו וכו' רבינו הקדוש קאמר לה וכ"כ עוד בשם הר"ר אפרים. ושמכאן אמרו חכמים. חכמים הבאים אחריו הוסיפו על דבריו ע"כ. וכן מצינו בסוף סוטה שהוסיפו אחריו במשנה משמת רבי וכו'. אבל קשיא לי על זה הפי' לשון אמרו דקאמר התנא ואילו רבי אמר כן על דברי יוסי והרי הן דברי יחיד ואיך אמר אמרו:

קל וחומר באשת חבירו. מפני החשד. כ"כ רש"י. לפירוש השני שכתב הר"ב על באשתו אמרו.

כל זמן שאדם מרבה וכו' גורם רעה וכו'. לשון מדרש שמואל כל זמן בין בהיות אשתו טהורה בין בהיותה בימי טומאתה אין ראוי להרבות דבורו עמה. כי אם היא נדה וטמאה הדיבור מביאו לידי תאוה. והתאוה לידי מעשה ואין לך רעה גדולה מזה שגורם רעה לעצמו. ואם היא טהורה יותר טוב היה שהזמן ההוא שיושב בטל בשיחה בטלה. יהיה עוסק בדברי תורה. וז"ש ובוטל מדברי תורה כשמרבה שיחה באשתו טהורה ע"כ. וזה שכתב הר"ב דמדבריו נראה דאפילו באשתו טהורה. ורש"י מסיים לפי שביטל מדברי תורה. ע"כ. והובא לידי משניות מארץ ישראל מסדר זרעים קדשים וטהרות. ובתוכם גם מסכת זו והוגה כל המרבה שיחה וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) כ"ז כו'. בין בהיותה טמאה, שהדיבור מביא לידי תאוה והתאוה לידי מעשה, ואין לך רעה גדולה מזו שגורם לעצמו. ובין שהיא טהורה, שיותר טוב היה שבזמן ההוא יהיה עוסק בד"ת, וזהו שאמר ובוטל מר"ת. מר"ש. ונוסחא אחרת מדויקת, כל המרבה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ויהיו עניים בני ביתך:    ביד פרק עשירי דהלכות מתנות עניים סי' י"ז ובטור י"ד סי' רנ"א:

ואל תרבה שיחה:    ר"פ כיצד מעברין:

באשתו אָמַר:    גרסי' כך פי' משום הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל י"ס דגרסי בסיפא כל המרבה שיחה עם האשה כשהיא נדה גורם וכו':

תפארת ישראל

יכין

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה:    לעניים ולעשירים [כסוכה מ"ט ב'], שכל המבקש הרווחה בגוף, ובממון, ובעצה, ימצאנו בביתך בכל שתוכל:

ויהיו עניים בני ביתך:    לכנס בלי נטילת רשות. וגם שתרבה דברי ריעות עמם, כמו עם בני ביתך:

באשתו אמרו:    רבי מסדר המשנה מפרש הכי דברי בן יוחנן, דלא נימא דבאשה ענייה מיירי. להכי קאמר רבי, דמדקאמר האשה בהא הידיעה, ש"מ דבאשתו אמרו שלא ירבה דברים עמה בעניין אורחים, שעיניה צרה באורחין [כב"מ דפ"ז א']. וכ"ש באשה אחרת, שהרבוי דברים עמה בעצמן חטא:

מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה:    מדמיירי באשתו ואפ"ה לא קאמר אשתך, ש"מ דלריבוי דברים תהי בעיניך כזרה, דאפילו שלא בעניין אורחים כשירבה דברים עמה, גורם וכו':

גורם רעה לעצמו:    להשחית מדותיו:

ובוטל מדברי תורה:    שתבלבל שכלו עי"ז:

וסופו יורש גיהנום:    כירושה דממילא, ע"י חטאים שתגרום לו ע"י קלות דעתה כחוה לאדם ובקל תפתה אשה לבעלה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש ירושלם הוא מקו' המקדש ואע"פי שבגמ' ערכין פרק המוכר שדהו העלו תרתי ירושלם הואי סתם ירושלם הנזכרת בכל מקום היא זאת הידועה היום וגם העכו"ם קורין אותה ירושלם בצי"רי הלמ"ד בלשון תרגום כי כן שמה מורכב מה' יראה שקראה אברהם ומן שלם שקראה שם בן נח שנאמר ומלכי צדק מלך שלם. ואנו קורין אותה ירושלם לשון שנים כי ירושלם של מטה כנגד ירושלם של מעלה כמו שנזכר בראשון מתענית וישמעאלים קורין אותה אֶל קֻדש וכן הבית הקדוש בה"מ בשטרותיהם ואין ספק בה כי שם הר הזתים ועמק יהושפט והר ציון ונחל קדרון ושילוח המים וכמה דברים מקובלים:

יהי ביתך פתוח לרוחה. בא להוסיף על חבירו שכמו שיהיה ביתו בית ועד לחכמים כן יהיה ביתו פתוח לרוחה לאורחים ולעניים כביתו של אברהם אבינו שהיה פתוח לארבע רוחות העולם כדי שלא יצטערו העניים לבקש הפתח ויכנסו דרך פתח זה ויצאו דרך פתח אחר ולא יתביישו מהעוברים ושבים וכמו שהזכירו במס' ברכות פ' הרואה על רבן חנן בר חנילאי וכן אמר איוב דלתי לאורח אפתח ופירשו חכמים שהיה ביתו פתוח לארבע רוחות כדי שלא יצטערו העניים. ור"ל כי תלמוד תורה עם גמילות חסדים שניהם כאחד טובים וכמו שאמרו בפ"א מראש השנה ובפ' מצות חליצה. רבה דעסיק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים חיה שתין שנין אע"פי שהיו מבית עלי ונגזר עליו וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. ואמרו בא' מע"ז כל העוסק בתורה ואינו עוסק בגמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה ואמרו במס' דרך ארץ הזהר בדלתי ביתך שלא יהיו סגורים בשעה שאתה מיסב באכילה ובשתייה מפני שדלתי ביתך מביאין אותך לידי עניות:

ויהיו עניים בני ביתך. אזהרה שנייה בגמילות חסדים שיהיו שמשיו עניי ישראל ולא יקנה עבדים וכמו שמצינו בפרק הזהב שלא רצה רבא לקנות אותו עבד דאמר ליה זבנן ואמר ליה יהיו עניים בני ביתיך שטוב לתת לחמו לעניים והם ישרתוהו ולא שיוציא ממונו לקנות עבדים אשר לא מבני ישראל המה. ופירשו חכמים באבות דר' נתן שיהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בביתך כמו שהיו עושין בביתו של איוב שהיה מאכיל רעבים שנא' ואוכל פתי לבדי ומלביש ערומים שנא' ומגז כבשי יתחמם. ואעפ"כ אמר לו הקב"ה לא הגעת לאברהם אתה יושב והם באים אצלך אבל אברהם לא עשה כן אלא שט ומחזר בעולם את שאין דרכו לאכול חטין מאכילו חטין ואת שאין דרכו לשתות יין משקהו יין ואת שאין דרכו לאכול בשר מאכילו בשר. ובנה פלטרין על הדרכים והנכנס אוכל ושותה ומברך לשם שמים שנא' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם: (כאן חסר חבל על דאבדין)