משנה אבות ה יד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה יד | >>
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש:
- הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.
- עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו.
- הולך ועושה, חסידנג.
- לא הולך ולא עושה, רשע.
אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
- הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה,
- שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ.
- עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ,
- שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ.
- הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה,
- חָסִיד;
- לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה,
- רָשָׁע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש -
- הולך, ואינו עושה - שכר הליכה בידו.
- עושה, ואינו הולך - שכר מעשה בידו.
- הולך, ועושה - חסיד.
- לא הולך, ולא עושה - רשע.
אמרו בהולכי לבית המדרש - רוצה בו ההליכה לבית המדרש, יש בה ארבע מידות.
הסתכל איך קרא המרבה לקנות המעלות חסיד, והמתעצל לקנות רשע.
וכשתדע המעלות השכליות ומעלות המידות, ותדע כל מין מהם, אם תרצה אמור החכמה והמעשה, ותדע המיצוע ודרך המעשים אשר יקראו טובות, והתוספת על המיצוע מעט אשר הוא מפעלות החסידים המפורסמים. ותדע התוספת והחסרון אשר שניהם רע, אלא שאחד מן הקצוות יותר ראוי בשם הרע, והאחד יקרא חטא או פועל בלתי נכון. והמשל בזה, שהזהירות טוב גמור בלי ספק ורוב התאוה רע גמור בלי ספק, והעדר ההרגשה בהנאה אף על פי שהוא רע אמנם אינו כרוב התאוה ויקרא חטא או פועל בלתי נכון, והיציאה מן הזהירות מעט לצד העדר ההרגשה מן הראוי לשלמים. וכשתבין זה העניין תדע, שמי שיצא מן הזהירות מעט יקרא "חסיד" כמו שהקדמנו, ונעדר ההרגשה יקרא "חוטא", ולזה אמר בנזיר "מאשר חטא על הנפש"(במדבר ו, יא) כמו שבארנו בפרק הרביעי.
ומכל מה שהקדמנוהו ובארנוהו, תדע מי מבני אדם ראוי שיקרא "בור", ומי ראוי שיקרא "עם הארץ", ומי ראוי שיקרא "גולם", ומי ראוי שיקרא "חכם", ומי ראוי שיקרא "רשע", ומי ראוי שיקרא "חסיד", ומי ראוי שיקרא "חוטא". אלו שבע שמות נופלים על שבעה אנשים, לפי מה שיש להם מן המעלות ומן הפחיתיות ואשר למדו השכליות לפי מה שקדם לנו מן הפירוש.
וכבר שמו שמות לפי ענייני האיש, כמו שיש לו פחיתיות של מידות והוא הנקרא "רשע" כמו שבארנו, ואם יהיו לו מעלות שכליות ישתמש בהן ברעות שזה יקרא אצל החכמים "רשע ערום", ואם יהיה רשע מזיק לבני אדם, רוצה לומר שיהיו מכלל פחיתיות מידות עניינים שיזיקו לבני אדם כעזות וכאכזריות וכיוצא בהן, זה יקרא "רשע רע". וכן מי שיהיה אצלו מעלות שכליות ופחיתיות מידות יזיק בהן יקרא "חכם להרע", כמו שאמר הפסוק במי שהוא כך "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו"(ירמיה ד, כב), רוצה לומר שמעלותם השכליות הם ישתמשו בהן בפעולות הרעות ולא בטובות.
אבל האיש אשר יתקבצו בו המעלות כולן השכליות ומעלות המידות, עד שלא תהיה לא מעלה שכלית ולא מעלה ממעלות המידות שאינן בו, וזה נמצא מעט, והפלוסופים יאמרו שמציאת אדם כך רחוק מאד, אבל אינו נמנע. וכשימצא הם יקראוהו "איש אלהי", וכן יקרא בלשוננו "איש אלהים", ואומר אני שהאיש ההוא יקרא "מלאך השם" כמו שאמר "ויעל מלאך השם מן הגלגל"(שופטים ב, א).
ואמרו הפלוסופים שנמנע שימצא אדם שנתקבצו בו הפחיתיות כולם עד סופן מאין השכליות, ואשר למידות עד שלא תהיה לו מעלה כלל. וכשימצא והוא רחוק, הם יכנוהו בשם חיה אחת מן החיות הרעות המזיקות, וכן קראו שלמה "דוב שכול"(משלי יז, יב), שהוא קיבוץ הסכלות וההיזק.
ואלו החמשה גם כן שמות מורכבים הארבעה לגנאי, והם "רשע ערום", ו"רשע רע", ו"חכם להרע", ו"דוב שכול".
ואחד לגדולה ואין גדול ממנו, והוא "איש אלהים" או "מלאך השם", וכבר באר הכתוב שקריאת האיש אשר ימצאו בו המעלות השכליות ומעלות המידות "מלאך השם". והוא אמרו "שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא"(מלאכי ב, ז). וה"דעת" הוא כולל כל המעלות השכליות מפני שלא ישלם כי אם אחריהם, ואומר "ותורה יבקשו מפיהו" ראיה על שלמותו במעלות המידות, כפי מה שבארנו בפרק שביעי שזהו כוונת התורה, ולזה אמר "וכל נתיבותיה שלום"(משלי ג, יז), וכבר בארנו שם גם כן שהשלום הוא ממעלות המידות, ואמר אחר כך "כי מלאך ה' צבאות הוא":
הולך ואינו עושה - הולך לבית המדרש לשמוע ואינו שונה ולומד ולא מבין נב:
עושה ואינו הולך - לומד ושונה בבית המדרש שבביתו:
ואינו עושה. ל' הר"ב ואינו שונה ולומד ולא מבין. יש לפרש דה"ק. א"נ לומד ואינו מבין. ויש לפרש דה"ק ואינו שונה. ואינו לומד. ולא מבין. וכן יראה מלשונו דבסיפא דכולה חדא מלתא ומשום שאינו לומד לכך אינו מבין ובמד"ש העתיק שאינו לומד ואינו מבין:
הולך ועושה חסיד. שמשפיל עצמו ומראה כאילו הוא צריך ליושבים בבה"מ מד"ש. ובשם הרמ"ה פי' שכל המטה מקו האמצעי כלפי הקצה הטוב יותר ממדה הרעה נקרא חסיד. לא מפני שהוא חסיד במדה זו לבדה אלא לפי שמדה זו מדת חסידות היא שכל הנוהג מדה כזו. הוא מוכן למעלות החסידות. ע"כ. וכך הם דברי הרמב"ם:
(נב) (על הברטנורא) יש לפרש דה"ק, א"נ לומד ואינו מבין. ויש לפרש, דה"ק ואינו שונה ואינו לומד ולא מבין:
(נג) (על המשנה) חסיד. שמשפיל עצמו ומראה כאילו הוא צריך ליושבים בביהמ"ד. מד"ש. ועתוי"ט:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש: ר"ל בהליכה לבי"המד. א"נ שהולך לשם כדי שלא לילך לעתיד, כדי שימצא מקום לגנות הלימוד בב"המד. והוא המקום שמלמדין לעם בדרוש בתוכחות מוסר, האמונות והדעות וד"א ואופן עשיית המצות. אבל א"א לומר דאיירי הכא בתלמידים, דהרי כבר נקט להו בהבבא אחריתא ביושבי' לפני חכמים:
הולך ואינו עושה: לא שבמזיד עובר על דבריהם, דא"כ רשע הוא. אלא ר"ל שאין כח בידו לכבוש יצרו בשעת מעשה:
שכר הליכה בידו: דעכ"פ נכסף לשמוע דברי אלהים חיים, ואולי באורך הזמן, יעשה שמיעתו בנפשו רושם שיכבש יצרו, דתלמוד מביא לידי מעשה [כב"ק די"ז א]:
עושה ואינו הולך: שכובש יצרו לעשות כפי המצווה בתורה ובד"א. אבל חושב שא"צ לדברי החכמים ותוכחותיהם:
שכר מעשה בידו: אבל עכ"פ הפסיד הרווחת ההליכה, דאילו היה הולך היה עושה יותר, כמ"ש הולך את חכמים יחכם:
הולך ועושה: אעפ"י שתלמודו בידו ויודע מה ראוי לעשות, ואעפ"כ הולך לשמוע דברי מוסר, למען לחזק נפשו בדרך ה':
לא הולך ולא עושה: שיודע שהוא חסר דעת ואעפ"כ לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים נא ילך [משנ' ט"ו י"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש העשייה במקום הזה אם נפרש אותה לענין מעשה המצות איך יהיה מי שהולך ואינו עושה שכר הליכה בידו והלא אמרו בירושלמי הלומד ואינו עושה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. ואפשר לפרש הולך ואינו עושה שהוא עוסק בתורה ולא בגמילו' חסדים. ורבינו שלמה ז"ל פירשו לענין הלמוד שזה הוא ענין זאת המשנה בהולכים לבית המדרש וההולך ואינו שומע ואינו שונה ולומד יש לו שכר הליכה. עושה שהוא לומד בביתו ואינו הולך לבית המדרש יש לו שכר מעשה. הולך לבית המדרש ונושא ונותן שם זאת היא המדה שאין למעלה ממנה והיא מדת חסידים. ושאינו הולך ולא שונה בביתו זאת היא היותר רעה והיא מדת רשעים שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה כמו שנזכר בפרק חלק ופירוש בהולכים לבית המדרש בהליכה לבית המדרש כי יש באלו המדות שאינם הולכים:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש וכו'. המשנה הזאת ששנה כאן גם כן היא דומה אל המשניות שלפני זה שיש בהם חלוקה של ד' הטוב והרע ושנים ממצעים. ומה שלא שנה אותה אחר ארבע מדות בתלמידים, מפני שהמשנה הזאת של ארבע מדות בהולכי לבית המדרש אינו דומה לגמרי אל ד' מדות הראשונות, כי כאן אע"ג שאמר שכר מעשה בידו מ"מ היא מצוה גם כן ואינה כמו הנך דלעיל שהמדה האמצעית אין בה טובה כלל, ואדרבא יצא שכרו בהפסדו שיש כאן צד רע ויש כאן צד טוב. וכן ארבע מדות בנותני צדקה המדה הממוצעת יש בה צד אחד טוב וצד אחד רע שאמר עינו רעה בשלו או עינו רעה בשל אחרים, ובכל אחד צד אחד טוב וצד אחד רע. ולפיכך שייכים יותר ביחד ממה שישנה המשנה הזאת שאמר שכר הליכה בידו או שכר מעשה בידו, אע"ג שאינו טוב לגמרי מ"מ עושה המצוה, ולפיכך יותר יש לשנות המשנה דארבע מדות בנותני צדקה אחר משנה דלעיל משישנה המשנה הזאת דארבע מדות בהולכי לבית המדרש. ופירוש ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, היינו שראויים לילך לבית המדרש, לאפוקי אם לאו בר הכי שהוא עם הארץ לא שייך לומר אינו הולך ואינו עושה רשע דמה יש לו לילך כיון שאינו מבין דבר, רק מיירי במי שיש לו לילך לבית המדרש. ומה שאמר הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, יש להקשות מאי שנא דלגבי הליכה לבית המדרש שכר הליכה בידו משאר מצות, שהיה לו לומר גם כן שאם הלך לתת צדקה ולא עשה שכר הליכה בידו, ועוד כיון שלא עשה המצוה בודאי לא שייך בזה שכר הליכה בידו, ועוד קשיא שאמר שכר מעשה בידו ומה גרע כחו כיון שלמד בביתו, מאי שנא למד בביתו או שלמד בבית המדרש. ופירוש דבר זה, כי שאר מצוה אינו כמו תורה שהוא הולך לשמוע מאחר התורה המלמד אותו, כי אין התורה אצלו רק אצל המלמד תורה והוא הולך לקבל את התורה, ולכך בכאן המצוה יותר בהליכה כי ההליכה היא הכנה גמורה כאשר הולך לבית המדרש, ובשאר מצות אין נראה שיהיה שייך לומר בזה שכר הליכה בידו שאפי' אם הולך לקנות לולב שאין לו לולב מ"מ (אי) אפשר שתהיה המצוה בידו, אבל התורה אינו כך כי עיקר התחלת התורה צריך לקבל מאחר. וכן אצל בית הכנסת אמרו (סוטה דף כב.) שאם הולך לבית הכנסת יש שכר פסיעות משום כי דבר זה הוא המצוה שילך ממקמו אל בית הכנסת שהוא לרבים ביחד וגם בזה שייך שכר הליכה, ולפיכך קאמר הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו כיון שהכין עצמו ללמוד תורה יש בידו שכר הליכה שהוא הכנה, כי ההכנה למצוה כמו זאת אי אפשר שלא יהיה מצוה בפני עצמו. ועוד כי ההליכה בענין תורה [עושה] דבר בגופו אבל הלומד אינו בגופו, והרי כאשר הולך ללמוד תורה עוסק במצוה בגופו ובשכלו כי ההליכה הוא בגופו והלמוד הוא בשכלו וכל אחד ואחד דבר בפני עצמו, ולא כן ההולך לעשות מצוה אין זה דבר בפני עצמו כי הכל על ידי גופו רק אצל הליכה לתורה שיש בזה שכר הליכה ושכר למוד כל אחד ואחד בפני עצמו. ולפיכך בברייתא (שבת דף קכז.) אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז קאמר והשכמת בית המדרש ותלמוד תורה, כלומר ההליכה דבר בפני עצמו והלמוד גם כן דבר בפני עצמו, כי אלו שני דברים ההליכה והלמוד הוא לשני דברים מחולקים כמו שבארנו ולכך יש שכר לכל אחד ודבר זה לא שייך במצוה והכל נכון:
ופירוש הולך ואינו עושה, שלא הבין הלמוד מפני שהיה קשה מאוד להבין, שאין לפרש כי לא רצה להבין אם כן רשע גם כן הוי, אלא שכל כך קשה להבין ומ"מ אם טרח הרבה והיה מצטער על הלמוד היה מבין. ומה שאמר בלשון ואינו עושה ולא אמר הולך ולא למד מפני שהיה משמע שלמד ותכף שכח מה שלמד ונקרא שלא למד, אף אם הבין רק שלא נשאר אצלו ולכך אמר הולך ואינו עושה כלומר שלא עשה דבר. ועוד דהוי משמע שלא למד דהיינו שלא הבין מ"מ הוציא מן הפה בגרסא אף שלא הבין, ולכך אמר שלא עשה דהיינו שלא עשה כלל דאפילו לגרוס אינו יכול ואפילו הכי שכר הליכה בידו. א"נ דלכך אמר הולך ולא עושה משום שאם אמר הלך ולא למד, היה צ"ל בסיפא לא הלך ולמד והיה משמע שלמד מאחר כי כך משמע לשון למד שהוא למד מאחר, אבל אם למד בעצמו לא הוה מידי ולכך אמר לשון עושה כלומר שעשה בתורה בעצמו ואפילו הכי יש לו שכר. ולכך אנו מברכין לעסוק בתורה ולא ללמוד בתורה דלשון ללמוד משמע ללמוד מאחר ואין מברכין על זה רק שעוסק בתורה. ומקשין על זה שאמר הולך ועושה חסיד מה חסידות יש בזה וכי אין מחויב ללמוד תורה. ולפי אשר פירשנו לא קשה, כי אפשר לו ללמוד בביתו והולך לבית המדרש וזהו בודאי יותר עדיף כמו שפירשנו כי מטריח עצמו בגופו ועל זה יש שכר בפני עצמו ולפיכך הוא חסיד. ועוד הלמוד ברבים הוא יותר עדיף, ודבר זה אין צריך לבאר כי אין דומה התורה שלמד בביתו או שלמד בישיבת חברים. ומה שאמר לא הולך ולא עושה יקרא רשע, שאין לך בריה שלא נמצא בה שלימות מה וכאשר לא נמצא שלימות כלל ראוי שיקרא רשע כיון שלא נמצא בו שלימות דבר מה שראוי להיות בסתם אדם והוא יוצא מגדר סתם אדם:
רבים יחשבו כי מ"ש הולך ואינו עושה הכוונה שאינו מקיים מה שלומד ועל זה הוקשה להם למה אמר שכר הליכה בידו כי רשע גמור הוא, ואיני יודע מי הכניסם בתגר זה שאם כן היתה הכוונה מלבד מה שהוקשה להם קשה אמאי תלה הדבר בהליכה לבית המדרש הכי הו"ל למימר ארבע מדות בלומדים לומד ואינו עושה שכר לימוד בידו עושה ואינו לומד שכר מעשה בידו, ע"כ נראה לפרש כמו שפי' רבינו עובדיה ז"ל כי כוונת ואינו עושה כלומר שאינו לומד ואינו מבין, ובזה תתיישב כל המשנה וכוונת הולך הוא בינוני כלומר בהתמדה גדולה הולך לבית המדרש ואינו עושה כלומר שאינו עושה פירות ואינו מצליח כלל לפי שאינו נותן לב לשמוע מה שאומרים שם רק בתוך התלמידים בבואם יבא ובצאתם יצא ולעומת שבא כן יצא בידים ריקניות לא ידבק מאומה ממה שלמדו בבית המדרש ואף שאינו עושה פרי כלל אינו נמנע מלכת אל בית המדרש בהתמדה זה שכר הליכה בידו. ומי שהוא עושה ואינו הולך כלומר שהוא חריף ומפולפל ובביתו יושב ולומד והוא עושה פרי ולכן אינו הולך זה שכר מעשה בידו לבד כלומר כי אף שטרח בביתו ועשה והצליח כאילו היה הולד לביהמ"ד לא מפני זה נרבה לו שכרו כאלו הלך רק שכר מעשה בידו בלבד, ומי שהולך ועושה חסיד כלומר שעם היות שהוא יושב בביתו ואילו ישב בביתו הוא עושה ומצליח ועם כל זה הוא הולך לביהמ"ד זה הוא חסיד כי עשה לפנים מן השורה שמשפיל עצמו ומראה כאלו הוא צריך אליהם זה הוא ממדת חסידות וע"כ קראו חסיד. לא הולך ולא עושה ומה שלא עשה הוא מפני שלא הלך שאילו הלך היה עושה זה הוא רשע:
ואפשר עוד שהשמיענו כי שלימות האדם להשלים את עצמו ואת זולתו. ולז"א הילך ואינו עושה כלומר שהוא הולך ואינו עושה שילכו אחרים עמו כי אינו משתדל רק בהליכתו לבדו זה האיש שכר הליכה בידו. ומי שהוא עושה ומייעץ את אחרים שילכו לביהמ"ד והוא אינו הולך שכר מעשה בידו כלומר ונותנים לו שכרו על אשר עשה שילכו אחרים ואף אם הוא לא הלך. לא הולך הוא ולא עושה לאחרים שילכו רשע:
ואפשר דאלו הארבע מדות מיירי במי שנזדמן לו מעשה מצוה אחת בעת הליכתו לביהמ"ד באופן שאם ילך לבית המדרש יתבטל מן המצוה ואם יעשה המצות יתבטל מהליכת ביהמ"ד, ע"כ אמר כי יש ארבע מדות יש שיעשה עיקר מהליכתו לביהמ"ד ואף אם יתבטל מן המצוה ולא יעשנה, ועז"א הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו. ויש שירצה לעשות מצוה אפי' אם יתבטל מהליכת בית המדרש ועליו אמר עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו. ויש אחר שמשתדל בעוז ותעצומות לזכות לשתיהם אף אם כפי הטבע הוא דבר הנמנע, וזהו ברוב חריצותו והשתדלותו זכה לשתיהן הולך ועושה חסיד. ויש מי שהיה לו פנאי לעשות שתיהן והוא לא עשה אחת מן שתיהן זהו רשע גמור:
ואפשר עוד לפרש עם מה שאמר דהמע"ה אשרי תמימי דרך כלומר שאפי' בלכתם בדרכם הם תמימים ופירש מה הוא התמימות, ואמר ההולכים בתורת ה' כלומר כי אפי' בעת הליכתם בדרך הם עוסקים בתורת ה' ואינם בטלים, ולז"א התנא שהולך לביהמ"ד ובשעת הליכתו אינו עושה כלומר אינו לומד בדרך עם כל זה שכר הליכה בידו. והאיש אשר הוא עושה ואינו הולך כלומר שאינו רוצה להלוך כדי שלא יתבטל מלימוד התורה בעת ההליכה וע"כ הוא עושה ולומד ואינו הולך שכר עשיה בידו, הולך ועישה חסיד כי אפי' בעת הליכתו הוא עושה ומפנה לבו לעסוק בתורה זה הוא חסיד כי עשה מה שאינו בדרך טבע. לא הולך בית המדרש ואפי' בשבתו בביתו איני עושה ואינו לומד רשע:
והרמ"ה ז"ל כתב ארבע מדות בהולכי לבית המדרש לאו דווקא הולכי דהא ליכא הולכי אלא תרתי אלא בחייבים לילך לבית המדרש ומפני מה קראו את ההולך ועושה חסיד והלא אינו מוסיף כלל על מה שהוא חייב והיה ראוי לקרותו צדיק כי חסיד הוא העושה לפנים משורת הדין אלא כל הנוטה מן הקו האמצעי כלפי הקצה הטוב יותר ממדת הרעה נקרא חסיד לא מפני שהוא חסיד במדה זו לבדה אלא לפי שמדה זו מדת חסידות היא שכל הנוהג מדה כזו הוא מוכן למעלת החסידות עכ"ל:
ורבינו יונה ז"ל כתב הולך ואינו עושה אין הכוונה שאינו עושה כלל מכל מה ששמע בביהמ"ד כי אף הנמנע מעשיית המצות רשע גמור הוא אף שאינו עושה עבירות, אך הכוונה שאינו מחזר אחריהן לעשותן וכשיבאו לידו יעשה אותם על דרך מקרה. עושה ואינו הולך לביהמ"ד לידע דקדוק המצות ולהחמיר בהם אבל עושה לפי ידיעתו המועטת יש לו שכר בעשיה זו עכ"ל:
והחסיד ז"ל כתב קושית רבינו יונה נצחת היא אבל פירושו אינו נכנס באזני, ומתוך הדוחק אפשר לפרש המחזיק ידי לומדי התורה כי הוא כאלו הולך לבית המדרש כי הליכתו של זה תלויה בו כי לא הולך שם אלמלא מעותיו של זה כי אין סיפוק בידו, ועושה ואינו הולך הוא התלמיד עצמו. גם יתכן לפרש כי המחזיק הוא העושה וההולך הוא הלומד כי בעבור העשיה נתן לו מעותיו והעשיה היא הלמידה, ומתוך הדוחק פירשתי כן, עכ"ל:
והרב רבי מנחם לבית מאיר ז"ל כתב הולך ואינו עושה כלומר שהולך וגולה למקום תורה ואינו עושה שאין לימודו מצליח ואינו עולה בידו. עושה ואינו הולך שאינו מטריח את עצמו להיות גולה למקום שמרביצין בו תורה שכר מעשה בידו עכ"ל. והוא מסכים לפירוש רבינו עובדיה ז"ל: