דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה יד
פרק ה משנה יד[עריכה]
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש וכו'. המשנה הזאת ששנה כאן גם כן היא דומה אל המשניות שלפני זה שיש בהם חלוקה של ד' הטוב והרע ושנים ממצעים. ומה שלא שנה אותה אחר ארבע מדות בתלמידים, מפני שהמשנה הזאת של ארבע מדות בהולכי לבית המדרש אינו דומה לגמרי אל ד' מדות הראשונות, כי כאן אע"ג שאמר שכר מעשה בידו מ"מ היא מצוה גם כן ואינה כמו הנך דלעיל שהמדה האמצעית אין בה טובה כלל, ואדרבא יצא שכרו בהפסדו שיש כאן צד רע ויש כאן צד טוב. וכן ארבע מדות בנותני צדקה המדה הממוצעת יש בה צד אחד טוב וצד אחד רע שאמר עינו רעה בשלו או עינו רעה בשל אחרים, ובכל אחד צד אחד טוב וצד אחד רע. ולפיכך שייכים יותר ביחד ממה שישנה המשנה הזאת שאמר שכר הליכה בידו או שכר מעשה בידו, אע"ג שאינו טוב לגמרי מ"מ עושה המצוה, ולפיכך יותר יש לשנות המשנה דארבע מדות בנותני צדקה אחר משנה דלעיל משישנה המשנה הזאת דארבע מדות בהולכי לבית המדרש. ופירוש ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, היינו שראויים לילך לבית המדרש, לאפוקי אם לאו בר הכי שהוא עם הארץ לא שייך לומר אינו הולך ואינו עושה רשע דמה יש לו לילך כיון שאינו מבין דבר, רק מיירי במי שיש לו לילך לבית המדרש. ומה שאמר הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, יש להקשות מאי שנא דלגבי הליכה לבית המדרש שכר הליכה בידו משאר מצות, שהיה לו לומר גם כן שאם הלך לתת צדקה ולא עשה שכר הליכה בידו, ועוד כיון שלא עשה המצוה בודאי לא שייך בזה שכר הליכה בידו, ועוד קשיא שאמר שכר מעשה בידו ומה גרע כחו כיון שלמד בביתו, מאי שנא למד בביתו או שלמד בבית המדרש. ופירוש דבר זה, כי שאר מצוה אינו כמו תורה שהוא הולך לשמוע מאחר התורה המלמד אותו, כי אין התורה אצלו רק אצל המלמד תורה והוא הולך לקבל את התורה, ולכך בכאן המצוה יותר בהליכה כי ההליכה היא הכנה גמורה כאשר הולך לבית המדרש, ובשאר מצות אין נראה שיהיה שייך לומר בזה שכר הליכה בידו שאפי' אם הולך לקנות לולב שאין לו לולב מ"מ (אי) אפשר שתהיה המצוה בידו, אבל התורה אינו כך כי עיקר התחלת התורה צריך לקבל מאחר. וכן אצל בית הכנסת אמרו (סוטה דף כב.) שאם הולך לבית הכנסת יש שכר פסיעות משום כי דבר זה הוא המצוה שילך ממקמו אל בית הכנסת שהוא לרבים ביחד וגם בזה שייך שכר הליכה, ולפיכך קאמר הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו כיון שהכין עצמו ללמוד תורה יש בידו שכר הליכה שהוא הכנה, כי ההכנה למצוה כמו זאת אי אפשר שלא יהיה מצוה בפני עצמו. ועוד כי ההליכה בענין תורה [עושה] דבר בגופו אבל הלומד אינו בגופו, והרי כאשר הולך ללמוד תורה עוסק במצוה בגופו ובשכלו כי ההליכה הוא בגופו והלמוד הוא בשכלו וכל אחד ואחד דבר בפני עצמו, ולא כן ההולך לעשות מצוה אין זה דבר בפני עצמו כי הכל על ידי גופו רק אצל הליכה לתורה שיש בזה שכר הליכה ושכר למוד כל אחד ואחד בפני עצמו. ולפיכך בברייתא (שבת דף קכז.) אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז קאמר והשכמת בית המדרש ותלמוד תורה, כלומר ההליכה דבר בפני עצמו והלמוד גם כן דבר בפני עצמו, כי אלו שני דברים ההליכה והלמוד הוא לשני דברים מחולקים כמו שבארנו ולכך יש שכר לכל אחד ודבר זה לא שייך במצוה והכל נכון:
ופירוש הולך ואינו עושה, שלא הבין הלמוד מפני שהיה קשה מאוד להבין, שאין לפרש כי לא רצה להבין אם כן רשע גם כן הוי, אלא שכל כך קשה להבין ומ"מ אם טרח הרבה והיה מצטער על הלמוד היה מבין. ומה שאמר בלשון ואינו עושה ולא אמר הולך ולא למד מפני שהיה משמע שלמד ותכף שכח מה שלמד ונקרא שלא למד, אף אם הבין רק שלא נשאר אצלו ולכך אמר הולך ואינו עושה כלומר שלא עשה דבר. ועוד דהוי משמע שלא למד דהיינו שלא הבין מ"מ הוציא מן הפה בגרסא אף שלא הבין, ולכך אמר שלא עשה דהיינו שלא עשה כלל דאפילו לגרוס אינו יכול ואפילו הכי שכר הליכה בידו. א"נ דלכך אמר הולך ולא עושה משום שאם אמר הלך ולא למד, היה צ"ל בסיפא לא הלך ולמד והיה משמע שלמד מאחר כי כך משמע לשון למד שהוא למד מאחר, אבל אם למד בעצמו לא הוה מידי ולכך אמר לשון עושה כלומר שעשה בתורה בעצמו ואפילו הכי יש לו שכר. ולכך אנו מברכין לעסוק בתורה ולא ללמוד בתורה דלשון ללמוד משמע ללמוד מאחר ואין מברכין על זה רק שעוסק בתורה. ומקשין על זה שאמר הולך ועושה חסיד מה חסידות יש בזה וכי אין מחויב ללמוד תורה. ולפי אשר פירשנו לא קשה, כי אפשר לו ללמוד בביתו והולך לבית המדרש וזהו בודאי יותר עדיף כמו שפירשנו כי מטריח עצמו בגופו ועל זה יש שכר בפני עצמו ולפיכך הוא חסיד. ועוד הלמוד ברבים הוא יותר עדיף, ודבר זה אין צריך לבאר כי אין דומה התורה שלמד בביתו או שלמד בישיבת חברים. ומה שאמר לא הולך ולא עושה יקרא רשע, שאין לך בריה שלא נמצא בה שלימות מה וכאשר לא נמצא שלימות כלל ראוי שיקרא רשע כיון שלא נמצא בו שלימות דבר מה שראוי להיות בסתם אדם והוא יוצא מגדר סתם אדם: