דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה טו

<< · דרך חיים (מהר"ל) · פרק ה משנה טו · >>

פרק ה משנה טו

ארבע מדות וכו'. אלו מדות יש לשאול עליהם אם מה שאמר ספוג שהוא סופג הכל כלומר שנשארים הדברים אצלו כמו שנשאר בספוג מה שמקבל הספוג אם כן היינו שאמר למעלה שהוא קשה לאבד, וכן אם המשפך שמכניס בזו ומוציא בזו היינו שהוא שוכח דבר זה אמר למעלה בארבע מדות של תלמידים, ועוד למה אמר למעלה ד' מדות של התלמידים וכאן אמר ביושבים לפני חכמים. אבל פי' דבר זה שאמר ד' מדות ביושבים לפני חכמים ששומעים חכמה, האחד שהוא מקבל הכל פלוני אמר כך ופלוני אמר כך והוא מקבל דברי הכל ואינו מבדיל ההלכה מן שאינו הלכה, ומפני זה נמשל לספוג שהוא סופג הכל ושומר הכל אצלו. ויש מפני שלא יכול לברר ההלכה מן שאינו הלכה, גם אי אפשר שישארו אצלו דברים מעורבים שזה אומר כך וזה אומר כך הוא מוציא הכל ולא נשאר אצלו דבר, ודבר זה מפני שלא יכול לסבול רבוי הדיעות ומפני כך מוציא הכל, ואין דבר זה מפני השכחה רק שהדברים שהם קשים שיהיו נשארים אצל האדם ולכך הם מסתלקים מאתו, ויש שהוא דומה למשמרת שהיא מוציאה היין וקולטת השמרים וזה מפני שאין לו דעת צלולה, וזה כאשר ירצה להבדיל בין הדעת של חכמים מפני שאין שכלו ברור כאשר שומע הדבר שהוא ברור והלכה ושומע דבר שאינו הלכה דעתו נוטה אחר שאינו הלכה, וזהו על הרוב שהרבה בני אדם שאין שכל שלהם זך וברור ישר בעיניהם דבר שהוא יוצא מן השכל הברור וישר בעיניהם שאינו ברור ולכך הוא עוזב השכל הברור ומקבל השכל שאינו ברור. ויש ששכלם ברור ביותר, הם כמו נפה שקולטת הסולת ומוציאה הקמח, פירוש כאשר היו עושים סולת למנחות כאשר הוציאו הסובין והמורסין בנפה גסה והיה יוצא הקמח שהוא דק עם הסולת מן הנפה, ואחר כך מעבירין אותן בנפה דקה מאוד ויוצא הקמח הדק שהוא כמו עפרורית מן הנפה הדקה והסולת שהוא גס ויפה נשאר וטוחן הסולת, וזה שאמר כאן שמוציא הקמח וקולטת הסולת. ודבר זה מי שיש לו שכל זך וברור מבדיל בין הדבר שהוא הלכה גמורה וברורה מאד ומוציא הדבר שאינו ברור:

והנה תראה כי התנא שנה כמה פעמים מספר עשרה וכן שנה כמה פעמים מספר שבעה וכן שנה כמה פעמים ארבעה, ולא תמצא ששנה שאר מספרים. וכבר הזהרנו שאין לפרש דברי חכמים בדברי סברא ובאומדנא בלבד, כי מי שמעמיק בדברי חכמים ימצא בהם חכמה עמוקה, ואם שנראה רחוק בתחלת הדעת אבל כל עוד שהוא מעמיק בהם הלא נגלה כאור בהיר הדברים עד שאין ספק בהם. כי איך יעלה על הדעת שזכרו כמה פעמים מספר עשרה דווקא וכמה פעמים מספר שבעה וכמה פעמים מספר ד', וכי אפשר לומר שכל זה במקרה מה שלא זכרו שום מספר אחר. אבל יש לדעת כי לא במקרה היה זה, אבל מפני שאמרו בראש הפרק בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' ובאו להודיע במספרים האלו כי הרשעים המאבדים את העולם, לא עולם הזה בלבד רק כל ג' עולמות שהם כוללים עולם העליון הנבדל והעולם האמצע שהוא עולם הגלגלים ועולם התחתון עד שמאבד את הכל. וכבר התבאר למעלה, כי האדם הזה אשר ברא הש"י בעולם הזה בו נכללים כל ג' עולמות, והוא מקשר את כל ג' עולמות עד שהעולם אחד מקושר לגמרי, וכמו שהתבאר בפרק משה קבל והבאנו ראיה מדברי חכמים והרי הדבר מבואר כי האדם הוא מלמעלה ומלמטה, כמו שהוא מבואר בכתוב ובזה אין צריך להאריך כלל. ולפיכך כאשר מקולקל האדם ונפסד הרי זה קלקול אל כל ג' עולמות. שהרי האדם הזה מקשר הכל, וכאשר הקשר נתק מקולקל הכל, כי אלו ג' עולמות מתקשרים ומתאחדים על ידי האדם:

ובזה יתורץ הקושיא איך אפשר שהרשעים מקלקלים העולם שנברא בעשרה מאמרות והלא במאמר אחד מהם נברא חמה ולבנה וכוכבים, אבל פירוש זה כי בודאי נחשב הפסד זה אל כל אחד, שהאדם הזה אשר הוא בעולם מקשר כל שלשה עולמות ואם האדם מקולקל מקבל כל העולם שנוי ואינו כאשר ראוי שיהיה ובארנו זה בפרק משה קבל ואין לכפול הדברים. ומכל מקום אין צריך לזה כי אין קושיא כמו שמבואר למעלה. וכבר בארנו למעלה כי מה שנברא העולם בעשרה מאמרות מורה על שהעולם מקבל מן עולם העליון הנבדל כמו שהארכנו בתחלת הפרק. וכן מספר שבעה שהוא בעולם הזה הוא מורה על שהעולם מקבל מן עולם אמצעי שכל ענינו שבעה, שהרי אמרו ז"ל (חגיגה דף יב:) שבעה רקיעים הם, ואף כי על דעת חכמי תכונה הם יותר, הלא אין זה קשיא למי שמעיין בדבר זה כי רז"ל סוברים כי כל אלו הרקיעים נחשבים לאחד והם מונים ז' רקיעים כפי חכמתם כמו שאמרו שם ואין כאן מקומו. וראוי שיהיה עולם אמצעי שבעה, כי מספר שבעה הוא אמצעי בין עשרה ובין ד' שעליו מיוסד עולם התחתון, ולפיכך נמצאו דברים בעולם שיש להם מספר שבעה מצד שמקבל עולם התחתון מן עולם אמצעי, כמו שנמצאו דברים שיש להם מספר עשרה בעולם מצד שנמצא בעולם המדריגה העליונה של עשרה ועוד יתבאר, וכן נמצא דברים בעולם שיש להם מספר ארבעה מורה על עולם התחתון בעצמו כי כשם שעולם אמצעי שיש בו שבעה רקיעים, הנה עולם התחתון הזה עיקר שלו ארבעה יסודות הרי כל ענין עולם התחתון הוא ארבעה. ולכך סדר התנא מספר עשרה ואחר כך מספר שבעה ואחר כך מספר ארבעה שהם מורים על שלשה עולמות, והכל הרשעים מאבדין והצדיקים מקיימים כאשר התבאר:

וכדי שתבין דברי חכמים עוד יותר עמוק, הנה נפרש ענין מספרים אלו ואם שהוא דרך אחת לגמרי, כי תדע כי אלו מספרים לא באו רק להורות סדר העולם כמו שהתחיל בעשרה מאמרות נברא העולם, ועם כי הדברים הם עמוקים והאדם אוהב דרך קרובה מה שנראה בתחלת הדעת אל האדם, מ"מ אין ראוי למנוע הדברים האלה ממי שהוא אוהב את התורה ודברי חכמים, כי אלו דברים ברורים מאוד. וזה כי העולם הזה יש לו מדריגות זו על זו, המדריגה התחתונה היא המדריגה הגשמית והיא המדריגה הפחותה התחתונה, המדריגה שהיא על זאת היא שאינה גשמית לגמרי גם אינה נבדלת לגמרי והיא מדריגת הצורה שהיא בחומר ואי אפשר לצורה שהיא בלא חומר רק היא עם החומר, או מדריגת השכל שהיא עם החומר ואי אפשר שיהיה השכל בלא חומר. המדריגה השלישית היא המדריג' העליונה הנבדלת שהיא אלקית לגמרי נבדלת מן החומר. ובודאי אף כי העולם הזה הוא גשמי יש בעולם דברים נבדלים כמו התורה שהיא נבדלת לגמרי, וכן כמה דברים. ואל אלו שלשה מדריגות שיש בעולם הזה מורים אלו מספרים שהם עשרה שבעה ארבעה. וכבר אמרנו לך כי מספר עשרה בפרט מורה על המדריגה העליונה הנבדלת מן הגשמי, כי זהו ענין מספר עשרה שאין שכינה שורה בפחות מעשרה ואין דבר קדושה בפחות מעשרה כמו שהתבאר למעלה בתחלת הפרק. וכך בארנו שם כי מורה ארבעה על המדריגה הגשמית של עולם אצל כי ביה ה' צור עולמים עיין למעלה. ובפרט כי מספר ארבעה אין בו רק פירוד ולא אחדות כלל, מפני שהוא כנגד ארבעה רוחות שהם מחולקים לגמרי ואין מספר כמו זה. וידוע כי אין החלוק רק מצד הגשם בלבד שבו החלוק, והאחדות הוא מצד הצורה שאין בה חלוק כלל, הרי כי מספר ארבעה הוא כנגד מספר עשרה כי מספר עשרה הוא המדריגה האלקית הנבדלת ואלו מספר ארבעה מורה על המדריגה הגשמית. אבל מספר שבעה הוא כנגד המדריגה האמצעית, כי שבעה הוא באמצע בין עשרה ובין ארבעה כי בין עשרה ובין ארבעה הוא שבעה, כי מספר שבעה שלשה יותר מן ארבעה והוא פחות שלשה מן עשרה, והרי מספר הזה ביניהם מורה על המדריגה האמצעית שאינה גשמית לגמרי ואינה נבדלת לגמרי עד שיש בה שניהם כמו שהתבאר למעלה. ולכך סמך התנא אלו מספרים אחר מספר עשרה, לומר לך כי כל אלו מדריגות שהם כוללים העולם הכל הרשעים מאבדים והצדיקים מקיימים ולכך לא בא מספר אחר:

וכדי שתבין עוד עקרי הדברים, כבר בארנו לך מן מספר עשרה שהוא מורה על המדריגה העליונה הנבדלת, ומדריגת ארבעה מורה על המדריגה הגשמית, ומספר שבעה מורה על המדריגה שמתחבר ביחד הגשמי ובלתי גשמי. וידוע מספר שבעה כנגד שש קצוות והאמצעית שהוא נקרא היכל הקודש אשר ביניהם. ודבר זה ידוע אל הנבונים, כי מספר שבעה הוא כנגד שש קצוות והיכל הקודש שביניהם. וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי שהרי יש להם רוחק אשר הרוחק שייך אל הגשם, ואלו האמצעי אין לו רוחק כלל שהרי לא שייך רוחק באמצעי ולפיכך הוא מתיחס אל הבלתי גשמי, ולכך קראו האמצעי היכל הקודש אשר הוא בתוך שש קצוות לפי שהוא נבדל מן הגשם וזהו קדושתו:

והתבאר לך במבואר מאוד, כי מספר שבעה מורה על מדריגה למטה מזה שהוא מורה על מדריגת הבלתי גשמי עומד בגשמי. ולפיכך תמצא בכל מקום כי במספר שבעה חול וקדושה, שבעת ימי שבוע ששה ימי חול והשביעי הוא קודש, ובחדשים השביעי גם כן קודש הוא חודש תשרי, ובשנים ששה שני עבודה והשביעית שמיטה והיא שנת קודש, וכל זה מפני כי מספר הששה הם חול והם כנגד ששה קצוות הגשם שהוא חול ואלו השביעי הוא כנגד היכל הקודש שהוא השביעי והוא באמצע ודבר זה ידוע. והרי השביעי הוא מצטרף אל השש בכ"מ, הן בימי השבוע הן בשנים, הרי כי מורה מספר שבעה על המדריגה שהיא למטה מן הראשונה. ודבר זה מבואר שאין ספק, כי כאשר יש שבעה יש כאן חבור הקודש אל הגשמי, ולכך דבר זה מדריגה למטה מן עשרה המורה על מדריגה האלקית. וכבר התבאר למעלה, כי מספר ארבעה בפרט מורה על הגשמי וכל אלו הדברים הם דברי חכמה מאוד והם דברים אמתיים, כי אלו שלשה מדריגות יש בעולם. וכבר זכר הכתוב אלו שלשה דברים בפסוק אחד שנאמר (ישעי' מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכמו שיתבאר לקמן במקומו בעזרת השם יתברך כי זכר בריאה על המדריגה האלקית שדבק בנבראים, ויצירה כנגד הצורה שהיא צורה בחומר, ועשייה ששייך בחומר, ועיין לקמן אצל כל הנקרא בשמי הלא שם מבואר מאוד עד שאין ספק בזה. וכנגד זה הזכיר בפרש' של ויכלו ג' פעמים מלאכתו ויכל אלקים מלאכתו וישבות מכל מלאכתו עד כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא, וכן ג' פעמים עשיה מלאכתו אשר עשה מכל מלאכתו אשר עשה ברא אלקים לעשות. והבן איך הג' הוא לעשות, הוא כנגד החומר אשר הוא עומד לעשות תמיד ואינו בפעל לומר עליו אשר עשה:

הארכנו בזה לבאר דברי חכמי אמת אשר רמזו פה בג' מספרים האלו הרבה מאוד, ואי אפשר לכתוב מזה כטפה מן הים, כי הדברים הם עמוקים יוצאים מן החכמה פנימית עליונה מה שזכר התנא תחלה מספר עשרה ואחר כך מספר שבעה ואחר כך מספר ד'. כי כבר ידעת כי מספר עשרה שייך למדה שהיא על העולם כי האלקים הבין דרכה והוא ידע מקומה, ומספר שבעה הוא לשש קצוות והיכל הקודש אשר הוא ביניהם, ומספר ארבע הוא כנגד מה שאמר הכתוב (בראשית, ב) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, וכל אלו דברים ידועים בחכמה עליונה ואי אפשר לפרש יותר, והנה יבין האדם הדברים האלו על אמתתם כי אין להאריך. ועוד יתבאר אלו דברים, כי כל הדברים הם מקושרים מעידים זה על זה כמו שיתבאר לך בפירוש, ושים עיניך ולבך על הדברים. ובשביל כך תבין למה התחיל לשנות שבעה דברים נאמרו בחכם, וזה כי כבר אמרנו כי מספר שבעה מורה על הצירוף דבר הבלתי חמרי עם החומר כמו שהתבאר, וזהו מדריגת החכם כי השכל של חכם הוא מצורף אל החומר אשר על ענין זה מורה מספר שבעה, ומספר ארבעה מתחיל בארבעה פרקים הדבר מתרבה ודבר זה בארנו כי מספר של ארבע מורה על המדריגה החמרית החסירה, ובשביל כך דבק בחומר ההעדר אשר ביארנו דבר זה כמה פעמים, ולכך אמר בארבעה פרקים הדבר שהוא ההעדר מתרבה כי הדבר שייך במדריגה זאת:

ויש לך להבין כי זכר התנא מספר עשרה בשמונה פנים, ומספר שבעה בשני פנים, כי מה שאמר שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם הכל אחד רק שהוא דבר והפוכו, וז' מספרים של ארבע. והכל לפי הראוי, כי מספר עשרה יש לו בחינות מחולקות עד שמונה, כי המספר הזה הוא מקום בינה שמשם נברא ונמצא העולם כמו שידוע לנבונים, ולכך מספר הזה מתפשט עד שמונה כי היא השמינית. ומספר ז' אין לו רק שתי בחינות לטוב ולרע בלבד, כי במספר הזה שהוא שבעה היכל הקודש שהוא באמצע, ולעומת זה הוא החצון בלבד כי הרע הוא לעומת הטוב. ולפיכך אין כאן מספרים של שבעה רק שנים בלבד, האחד הוא הטוב כמו שאמר שבעה מדות בחכם וכנגד זה שבעה מיני פורעניות באים לעולם, ויש לך להבין דברים אלו ברורים. ומספר ארבעה שבעה פעמים כי המספר הזה הוא באחרונה כמו שהתבאר למעלה וכאשר ידוע למבינים והוא עולה לשבעה, ולפיכך מספר ארבעה נזכר שבעה פעמים, ואלו דברים הם ברורים מאד כאשר תבין אותם והם הם דעת חכמים. ואף כי הרחבנו בדברים כמו אלו, כבר אמרנו כי כל זה שלא יעשה האדם דברי חכמים דברי סברא ואומדנא, רק כי כל דבריהם הם בחכמה העליונה ועוד יתבאר ראיה לזה: