משנה אבות ה יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה יד | >>

[עריכה]

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש:

  1. הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.
  2. עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו.
  3. הולך ועושה, חסידנג.
  4. לא הולך ולא עושה, רשע.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה,
שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ.
עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ,
שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ.
הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה,
חָסִיד;
לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה,
רָשָׁע:

נוסח הרמב"ם

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש -

הולך, ואינו עושה - שכר הליכה בידו.
עושה, ואינו הולך - שכר מעשה בידו.
הולך, ועושה - חסיד.
לא הולך, ולא עושה - רשע.

פירוש הרמב"ם

אמרו בהולכי לבית המדרש - רוצה בו ההליכה לבית המדרש, יש בה ארבע מידות.

הסתכל איך קרא המרבה לקנות המעלות חסיד, והמתעצל לקנות רשע.

וכשתדע המעלות השכליות ומעלות המידות, ותדע כל מין מהם, אם תרצה אמור החכמה והמעשה, ותדע המיצוע ודרך המעשים אשר יקראו טובות, והתוספת על המיצוע מעט אשר הוא מפעלות החסידים המפורסמים. ותדע התוספת והחסרון אשר שניהם רע, אלא שאחד מן הקצוות יותר ראוי בשם הרע, והאחד יקרא חטא או פועל בלתי נכון. והמשל בזה, שהזהירות טוב גמור בלי ספק ורוב התאוה רע גמור בלי ספק, והעדר ההרגשה בהנאה אף על פי שהוא רע אמנם אינו כרוב התאוה ויקרא חטא או פועל בלתי נכון, והיציאה מן הזהירות מעט לצד העדר ההרגשה מן הראוי לשלמים. וכשתבין זה העניין תדע, שמי שיצא מן הזהירות מעט יקרא "חסיד" כמו שהקדמנו, ונעדר ההרגשה יקרא "חוטא", ולזה אמר בנזיר "מאשר חטא על הנפש"(במדבר ו, יא) כמו שבארנו בפרק הרביעי.

ומכל מה שהקדמנוהו ובארנוהו, תדע מי מבני אדם ראוי שיקרא "בור", ומי ראוי שיקרא "עם הארץ", ומי ראוי שיקרא "גולם", ומי ראוי שיקרא "חכם", ומי ראוי שיקרא "רשע", ומי ראוי שיקרא "חסיד", ומי ראוי שיקרא "חוטא". אלו שבע שמות נופלים על שבעה אנשים, לפי מה שיש להם מן המעלות ומן הפחיתיות ואשר למדו השכליות לפי מה שקדם לנו מן הפירוש.

וכבר שמו שמות לפי ענייני האיש, כמו שיש לו פחיתיות של מידות והוא הנקרא "רשע" כמו שבארנו, ואם יהיו לו מעלות שכליות ישתמש בהן ברעות שזה יקרא אצל החכמים "רשע ערום", ואם יהיה רשע מזיק לבני אדם, רוצה לומר שיהיו מכלל פחיתיות מידות עניינים שיזיקו לבני אדם כעזות וכאכזריות וכיוצא בהן, זה יקרא "רשע רע". וכן מי שיהיה אצלו מעלות שכליות ופחיתיות מידות יזיק בהן יקרא "חכם להרע", כמו שאמר הפסוק במי שהוא כך "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו"(ירמיה ד, כב), רוצה לומר שמעלותם השכליות הם ישתמשו בהן בפעולות הרעות ולא בטובות.

אבל האיש אשר יתקבצו בו המעלות כולן השכליות ומעלות המידות, עד שלא תהיה לא מעלה שכלית ולא מעלה ממעלות המידות שאינן בו, וזה נמצא מעט, והפלוסופים יאמרו שמציאת אדם כך רחוק מאד, אבל אינו נמנע. וכשימצא הם יקראוהו "איש אלהי", וכן יקרא בלשוננו "איש אלהים", ואומר אני שהאיש ההוא יקרא "מלאך השם" כמו שאמר "ויעל מלאך השם מן הגלגל"(שופטים ב, א).

ואמרו הפלוסופים שנמנע שימצא אדם שנתקבצו בו הפחיתיות כולם עד סופן מאין השכליות, ואשר למידות עד שלא תהיה לו מעלה כלל. וכשימצא והוא רחוק, הם יכנוהו בשם חיה אחת מן החיות הרעות המזיקות, וכן קראו שלמה "דוב שכול"(משלי יז, יב), שהוא קיבוץ הסכלות וההיזק.

ואלו החמשה גם כן שמות מורכבים הארבעה לגנאי, והם "רשע ערום", ו"רשע רע", ו"חכם להרע", ו"דוב שכול".

ואחד לגדולה ואין גדול ממנו, והוא "איש אלהים" או "מלאך השם", וכבר באר הכתוב שקריאת האיש אשר ימצאו בו המעלות השכליות ומעלות המידות "מלאך השם". והוא אמרו "שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא"(מלאכי ב, ז). וה"דעת" הוא כולל כל המעלות השכליות מפני שלא ישלם כי אם אחריהם, ואומר "ותורה יבקשו מפיהו" ראיה על שלמותו במעלות המידות, כפי מה שבארנו בפרק שביעי שזהו כוונת התורה, ולזה אמר "וכל נתיבותיה שלום"(משלי ג, יז), וכבר בארנו שם גם כן שהשלום הוא ממעלות המידות, ואמר אחר כך "כי מלאך ה' צבאות הוא":


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הולך ואינו עושה - הולך לבית המדרש לשמוע ואינו שונה ולומד ולא מבין נב:

עושה ואינו הולך - לומד ושונה בבית המדרש שבביתו:

פירוש תוספות יום טוב

ואינו עושה. ל' הר"ב ואינו שונה ולומד ולא מבין. יש לפרש דה"ק. א"נ לומד ואינו מבין. ויש לפרש דה"ק ואינו שונה. ואינו לומד. ולא מבין. וכן יראה מלשונו דבסיפא דכולה חדא מלתא ומשום שאינו לומד לכך אינו מבין ובמד"ש העתיק שאינו לומד ואינו מבין:

הולך ועושה חסיד. שמשפיל עצמו ומראה כאילו הוא צריך ליושבים בבה"מ מד"ש. ובשם הרמ"ה פי' שכל המטה מקו האמצעי כלפי הקצה הטוב יותר ממדה הרעה נקרא חסיד. לא מפני שהוא חסיד במדה זו לבדה אלא לפי שמדה זו מדת חסידות היא שכל הנוהג מדה כזו. הוא מוכן למעלות החסידות. ע"כ. וכך הם דברי הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(נב) (על הברטנורא) יש לפרש דה"ק, א"נ לומד ואינו מבין. ויש לפרש, דה"ק ואינו שונה ואינו לומד ולא מבין:

(נג) (על המשנה) חסיד. שמשפיל עצמו ומראה כאילו הוא צריך ליושבים בביהמ"ד. מד"ש. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תפארת ישראל

יכין

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש:    ר"ל בהליכה לבי"המד. א"נ שהולך לשם כדי שלא לילך לעתיד, כדי שימצא מקום לגנות הלימוד בב"המד. והוא המקום שמלמדין לעם בדרוש בתוכחות מוסר, האמונות והדעות וד"א ואופן עשיית המצות. אבל א"א לומר דאיירי הכא בתלמידים, דהרי כבר נקט להו בהבבא אחריתא ביושבי' לפני חכמים:

הולך ואינו עושה:    לא שבמזיד עובר על דבריהם, דא"כ רשע הוא. אלא ר"ל שאין כח בידו לכבוש יצרו בשעת מעשה:

שכר הליכה בידו:    דעכ"פ נכסף לשמוע דברי אלהים חיים, ואולי באורך הזמן, יעשה שמיעתו בנפשו רושם שיכבש יצרו, דתלמוד מביא לידי מעשה [כב"ק די"ז א]:

עושה ואינו הולך:    שכובש יצרו לעשות כפי המצווה בתורה ובד"א. אבל חושב שא"צ לדברי החכמים ותוכחותיהם:

שכר מעשה בידו:    אבל עכ"פ הפסיד הרווחת ההליכה, דאילו היה הולך היה עושה יותר, כמ"ש הולך את חכמים יחכם:

הולך ועושה:    אעפ"י שתלמודו בידו ויודע מה ראוי לעשות, ואעפ"כ הולך לשמוע דברי מוסר, למען לחזק נפשו בדרך ה':

לא הולך ולא עושה:    שיודע שהוא חסר דעת ואעפ"כ לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים נא ילך [משנ' ט"ו י"ב]:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)