משנה אבות ד יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה יח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ,
וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו,
וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ,
וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:

נוסח הרמב"ם

רבי שמעון בן אלעזר אומר:

אל תרצה את חברך - בשעת כעסו.
ואל תנחמנו - בשעה שמתו מוטל לפניו.
ואל תשאל לו - בשעת נדרו.
ואל תשתדל לראותו - בשעת קלקלתו.

פירוש הרמב"ם

זה מבואר, והם שני מוסרים בתיקון חברת בני אדם, בהפיל הדבר במקומו המועיל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אל תרצה את חברך בשעת כעסו - דכתיב (שמות לג) פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב"ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם [ברכית ז' ע"א]:

ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו - שבשעת החורבן כביכול היה הקב"ה מתאבל, בקשו מלאכי השרת לנחמו, ורוח הקודש משיבן אל תאיצו לנחמני:

ואל תשאל לו בשעת נדרו - למצוא פתחים להתיר לו את נדרו. מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי, ושוב לא תמצא לו פתח. ומצינו כשנשבע הקב"ה למשה שלא יכנס לארץ לא התחנן מיד אלא המתין ואח"כ התחיל להתחנן:

בשעת קלקלתו - כשנתקלקל בחטא. לפי שהוא מתבייש מכל אדם. וכן אתה מוצא כשחטא אדם הראשון לא נגלה עליהם הקב"ה עד שעשו חגורות, דכתיב (בראשית ג) ויעשו להם חגורות, ואח"כ וישמעו את קול ה' אלהים:

פירוש תוספות יום טוב

בשעה שמתו מוטל לפניו. כתב במדרש שמואל בשם הרשב"ץ דגרסינן ואל תנחמנו בשעת אבלו. ושהגורסים בשעה שמתו מוטל לפניו שינו הגירסא מפני שמצינו שאחר קבורת המת היו נעשים שורות שורות ומנחמים האבל כמו שנזכר באבל רבתי ובפ' היה קורא

[דט"ז ע"ב] אבל נראה שאין לשנות הגרסא מפני כך שלא אמר בימי אבלו ולא בשעת אבילתו אלא בשעת אבלו. כלומר בשעה שהוא מתאנח באבלו ע"כ. [ולי נראה דאכתי תקשה מהא דנעשים שורות שורות שא"כ אם אז יתאנח לא ינחמוהו ולא מציע לרז"ל שיאמרו כן':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אל תרצה את חברך וכו':    ביד הל' דעות פ"ה סימן זיין:

ואל תשתדל:    בערוך ס"א תשתדר בריש במקום הלמד ודומה לזה כתבתי לעיל בפ' שני סימן ה' בשם רד"ק והרמב"ן ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו:    דהפיוס אז ירבה כעסו:

ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו:    דאדרבה כשיראה שאין אדם מצטער בצערו, יצטער יותר:

ואל תשאל לו בשעת נדרו:    דבשעה שנודר וודאי חפץ בנדרו מאיזה טעם. וכשתאמר לו על דעת כך לא נדרת, וודאי ישיב לך, גם על מנת כך נדרתי, ומה יעשה שכשיתחרט לבסוף:

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:    שכשנכשל לעשות דבר שלא כהוגן, לא תחשוב שתשקיט רוחו כשיראה אוהביו, דאדרבה יתבייש יותר עי"ז. [וזכר התנא ד' מיני מחשבות בוערות כלפידים [אפפעקטע בל"א]. כעס. אבל. מורא, בושה. וה"ה בכל דבר, כשיראה שום אדם אחוז בה, לא ילחם נגדה, דלא די שלא יועיל אלא גם יזיק. ולכן לא יוכיח לאפיקורוס ישראל, דכ"ש דפקר טפי (כסנהדרין דל"ח ב'). וכ"כ כשנזדמן בקהל לצים או בקהל שמחים כבשמחת תורה או פורים או בחתונה, רואה אותן עושים או מדברים דברים שאינן ראויים, יעלים עינו וישתוק, כמ"ש שהמע"ה אל תוכח לץ פן ישנאך [משלי ט' פ"ט]. וכ"כ כשמזדמן עם ראש עקום. הוא החושב א"ע חכם, ונקרא בתנ"ך כסיל, ע"ש כי ה' יהיה בכסליך (איוב ח'), ר"ל בצדך. ה"נ ר"ל אדם מצודד ונפרד במחשבותיו, לאדם כזה לא תסתור דבריו בפניו, כמ"ש שהמע"ה באזני כסיל אל תדבר חכמה פן יבוז לשכל מיליך (משלי כ"ג פ"ט). וכ"כ כשתראה מי שמשבח בנו או מי ממשפחתו, וישאלך מה תשפוט אתה עליו, אז אפילו ידעת דבר של גנות, שים ידך על פיך, דאף ששאלך, חפץ הוא שתשבח ולא שתגנה. ולמה תעשה לו מחלת לב על מגן. וכן בכל דבר]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש כל אלו העניינים הם מהלכות דרך ארץ והרבה יותר מזה הזכירו בזאת המסכתא הנקראת הלכות דרך ארך שתהיה דעתו של אדם מעורבת עם כל אדם כמו שאמרו בשני מכתובות כדי שיהיה טוב לבריות ויהיו כל דבריו לפי הענין ולפי המקום כמו שאמר שלמה ע"ה שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב ועל כן אמר שאם אדם הוא כועס אל תמהר לרצותו כי זה יוסיף כעס על כעסו כי בעת חמימות הכעס לא יועיל השקט הרצוי כמו שהמים המועטים אינם מכבים האש בעת שהיא מתלקחת במעט מים המזלף עליהם וכן אמר הקב"ה למשה המתין לי עד שיעברו פנים של זעם שנא' פני ילכו והניחותי לך בראשון מברכות:

ואל תנחמנו בשעת אבלו. כי לא יועילו התנחומין באותה שעה כמו שהיה אומר איוב ואיך תנחמוני הבל ויש גורסין בספרי ספרדיים וכן היה גורס רבינו יונה ז"ל בשעה שמתו מוטל לפניו וכן היא הגירסא במשניות שלנו וכן כתב רבינו משה ז"ל בפרק חמישי מהלכות דעות כי זה שגעון הוא לנחם באותה שעה כי מי שהוא רואה מתו מוטל לפניו ושומע קול ספדנים מבכים אותו איך יקבל תנחומין באותה שעה. ונראה שהסופרים שינו הגירסא מפני שמצינו שאחר קבורת המת היו נעשין שורות שורות ומנחמין האבל כמו שנזכר באבל רבתי ובפרק היה קורא וכן בסנהדרין פרק כהן גדול נזכר זה על כהן גדול שהיה מתנחם מיד שנקבר המת והיה עדיין אבל אבל אין לשנות הגירסא שלא אמר בימי אבלו ולא בשעת אבלותו אלא בשעת אבלו כלומר בשעה שהוא מתאנח באבלו:

ואל תשאל לו בשעת נדרו. כדי שתתירהו לומר לו אדעתא דהכי אי נדרת כי הוא באותה שעה יאמר על פתח שתמצא לו אדעתא דהכי נדרי ושוב לא תמצא לו פתחים. ויש מפרשים אם הוא נדור ובא מאיזה דבר ואתה נדרת אל תשאל וכו' לפי שמצטע' והראשון יותר נכון לפי הלשון שאמר בשעת נדרו דומה לבשעת כעסו ובשעת אבלו ובשעת קלקלתו:

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. שנתקלקל בחטא לפי שהוא מתבייש באותה שעה ובמדרש אמרו אמר רבי יוחנן מנין שאין מרצין לאדם בשעת כעסו שנא' פני ילכו והניחותי לך המתין לי עד שיעברו פנים של זעם. ומנין שאין מנחמין אותו בשעת אבלו שבשעת החורבן כביכול הקב"ה היה מתאבל שנא' ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד בקשו המלאכים לנחמו ורוח הקדש משיבה אל תאיצו לנחמני. ואל תשאל לו בשעת נדרו כשנשבע הקב"ה שלא יכנס משה לארץ אמר שעת שבועה היא המתין ואחר כך התחיל להתחנן. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו שנאמר ויראו כי עירומים הם לא נגלה עליהם עד שעשו חגורות ואחר כך וישמעו את קול ה' אלהים כ"כ הערוך בערך אל: