דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה יח

<< · דרך חיים (מהר"ל) · פרק ד משנה יח · >>

פרק ד משנה יח

יפה שעה אחת בתשובה וכו'. יש לשאול מה שאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא כי אלו שני דברים אין להם שייכות זה אל זה, ומה שייך לומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא, שאין התשובה ומעשים טובים שייכים אל החיים ואין להם התיחסות כלל, ולא יכול לומר על זה שדבר זה יותר מזה כיון שאינם שייכים זה לזה, ועוד מה טעם שהתשובה ומעשים טובים היא בעולם הזה דוקא ולא בעולם הבא, ואף כי אמרו (עבודה זרה דף ג.) היום לעשותם ולא מחר לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והן הן הדברים שנאמרו כאן, מכל מקום דבר זה צריך טעם, ועוד שהיה לו לומר יפה שעה אחת של (קורת רוח בעולם הבא) חיי עולם הבא מכל חיי העולם הזה, ועוד קשה קורת רוח שאמר כי אין זה משמע עונג כל כך כי קורת רוח נאמר אף שאינו עונג והיה לו לומר יפה עונג והוא לישנא דקרא. אמנם הקושיא מה טעם שייך התשובה דוקא בעולם הזה, כבר אמרנו שלכך נקרא העולם הזה פרוזדור כמו שאמר והתקן עצמך בפרוזדור, כלומר שהעולם הזה אינו רק התחלה כמו שהפרוזדור הוא התחלה, ובהתחלה הוא שייך תקון כמו שהוא בעולם הזה לא בדבר שהוא סוף ותכלית כמו שהוא עולם הבא, וכל מנוחה היא בסוף כי התקון הוא שיבא אל המנוחה בסוף, ולפיכך התקון הוא בעולם הזה שהוא התחלה והמנוחה והשלימות הוא בעולם הבא שהוא בסוף ודבר זה בודאי ראוי לומר:

ויש לך לדעת עוד, כי במה שבעולם הזה האדם בו חמרי, אשר בחומר יש בו שתי בחינות הבחינה האחת שהחומר הוא בעל שנוי ותמורה ואינו מקוים על ענין אחד מבלי שנוי, השנית שהחומר הוא בכח תמיד ואינו בפעל, ושני דברים אלו ידועים אין ספק בהם, כי החומר הוא בעל שנוי והוא בכח מקבל הצורה. ולפיכך יפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים, התשובה שהאדם משנה דבריו מרע לטוב והוא שייך בעולם הזה דוקא כאשר האדם הוא בעל חומר ושייך בו השנוי והתמורה, אבל העולם הבא שהוא נבדל מן החמרי לא שייך בו תשובה כלל כי התשובה הוא השנוי ואין שייך בדבר שהוא בלתי חמרי כמו שהוא עולם הבא, וכן המעשים הטובים שייכים דוקא בעולם הזה, כי העולם הזה שהאדם בעל חומר אשר החומר הוא בכח ולא בפעל והוא מקבל תמיד הצורה והשלימות לכן אפשר שיקבל האדם השלמה על ידי המעשים טובים כי על ידי המעשים הטובים יושלם האדם והם צורת האדם, ובעולם שאין האדם חמרי ואינו עוד בכח שיקבל שלימות, ולפיכך יפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים אשר הם אפשרים בעולם הזה בפרט מכל חיי העולם הבא. ופירוש זה מה שאמר מכל חיי עולם הבא ומה ענינם ביחד, יש לך לדעת איך התשובה ומעשים טובים הם יפים מכל חיי העולם הבא והוא דבר עמוק, וזה כי מצד התשובה ומעשים טובים אשר הם בעולם הזה האדם מתעלה מן עולם הזה הגשמי להיות אל הש"י, והנה מתנועע האדם אל הש"י כאשר האדם הוא בעל תשובה ואשר הוא מתנועע אל דבר הוא נחשב עמו לגמרי ביותר, כי המתנועע אל הדבר הוא מצד הדבר שאליו הוא מתנועע כאלו הוא דבר אחד עם מי שאליו התנועה. וכבר רמזו חכמי אמת דברים אלו בפרק כל כתבי (שבת דף קיח:) אמר ר' יוסי יהא חלקי עם המתים בדרך מצוה עד כאן, ולמה אמר עם המתים בדרך מצוה ולא עם עושי מצוה. אבל המתים בדרך מצוה הנה הוא מתנועע אל הש"י נחשב שהוא עם הש"י כי התנועה אל הדבר כאלו הוא אחד עמו, מה שאין כך מי שעשה כבר המצוה וקנה אותה הרי קנה המדריגה שיש לעושי מצוה אבל לא יאמר בזה שהוא מתעלה להתדבק בו יתברך לגמרי, אבל כאשר הוא מת בדרך מצוה והיה מתעלה להתדבק בו ומתוך זה הרי הוא מת הרי מתדבק עם הש"י. וכך הוא הדבר הזה בעצמו גם כן כי בעולם הזה שיש תשובה ומעשים טובים והאדם עושה המצוה תמיד לשוב אל הש"י, דבר זה נחשב יותר דבק עם הש"י מצד זה מכל חיי עולם הבא, שהדבר הזה מה שיש לו חיי עולם הבא כבר הגיע למדרגתו אשר ראוי לו בעולם הבא, ואינו דבר זה כמו שהוא בעל תשובה ומעשים טובים שהוא שב אל הש"י שמצד שהוא מתעלה אל הש"י הוא עם הש"י לגמרי. וזהו מה שאמרנו למעלה ושוב יום אחד לפני מיתתך, כי ראוי שתהא המיתה מתוך התשובה. ויש לך להבין הדברים האלו מאוד, איך התשובה ומעשים טובים שהאדם מתעלה אל הש"י הוא יותר מן חיי עולם הבא שכבר קנה לו המדריגה, כמו שיותר נחשב מי שמת בדרך מצוה ולא עשה המצוה ממי שכבר עשה המצוה ותכף מת. והנה מה שאמר יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, אין הפירוש מן כל חיי עולם הבא היינו מן תענוג עולם הבא שאין הדבר כך כלל, אבל הפירוש יפה מעלת עולם התשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל מעלת חיי עולם הבא:

ויש לפרש כמשמעו, כלומר ששעה אחת בעולם הזה יפה, מצד שיש תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא כלומר שבעולם הבא אין קנין מעלה, ומצד קנין מעלה עולם הזה יותר במעלה מן עולם הבא, וחיי עולם הבא היינו כל עולם הבא כי מפני שאמר יפה שעה אחת דהיינו שעה בלבד כלומר שעה אחת בעולם הזה יותר טוב, שנמצאו בשעה זאת תשובה ומעשים טובים, ועל זה אמר מכל חיי עולם הבא כלומר לא שתאמר בשעה זאת לא נמצא תשובה ומעשים טובים אבל בשעה אחרת ימצא, אבל אין הדבר הזה כך כי כל חיי עולם הבא לא נמצא תשובה ומעשים טובים. והשתא הוי שפיר גם כן מה שאמר אחר זה יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה דלא הוי ליה למימר רק יפה שעה אחת של חיי עולם הבא מכל חיי עולם הזה, אבל כך פירושו יפה קורת רוח שיש בשעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, כלומר שבכל חיי העולם הזה לא נמצא הקורת רוח שיש בשעה אחת של העולם הבא. ומעתה פירושו יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא לענין התשובה שנמצא בעולם הזה, מה שלא נמצא בעולם הבא. ויפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי עולם הזה לענין קורת רוח. ואין להקשות כלל שאיך יאמר בין שני דברים שהם מתחלפים לגמרי, וכי יש ערך ושיעור בין עולם הזה לעולם הבא עד שיאמר כי זה יותר מזה כאלו היה שעור ביניהם. כי לפירוש אשר אמרנו למעלה אדרבא בא לומר שאין ביניהם שום דמוי ושווי שהרי פירושו יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה שלא נמצא בעולם הזה קורת רוח כלל, ואין הפירוש יפה שעה של קורת רוח בעולם הבא מכל קורת רוח שהוא בעולם הזה, רק פירושו כמו שאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, כלומר שאין תשובה שייך כלל בעולם הבא. וכן פירוש יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה שאין קורת רוח כלל בעולם הזה. שאלו אמר יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל קורת רוח של חיי עולם הזה והיה בא לאשמועינן עונג זה יפה מעונג זה היה קשיא, שהיה משמע שיש יחוס ביניהם ובודאי אין יחוס כלל. אבל אמר כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה ורצה לומר כי שעה בעולם הבא יותר טובה, שימצא בו קורת רוח ובעולם הזה לא נמצא קורת רוח הנה אין יחוס כלל. ובלא זה לא קשיא כי כבר פירש בעצמו שאין כאן יחוס במה שאמר כי שעה אחת יפה מכל חיי עולם הזה ואם כן אין כאן יחוס:

ולשון קורת רוח שאמר שלא אמר עונג של עולם הבא, כי קורת רוח נאמר על כל דבר אף שאינו עונג לגמרי. הנה יש לך לדעת, כי בלשון קורת רוח גלה התנא ענין עולם הבא ומעלתו, וזה קורת רוח נאמר על הנחה בלבד כאשר יעשה לאחד קורת רוח דעתו נחה, כי אצל הרוח שייך הנחה כי הרוח נאמר עליו (בראשית, מא) ותפעם רוחו בקרבו שתראה כי לרוח אין הנחה, ואל הרוח יאמר גם כן נחה כאשר נח מן הדבר שלא היה נח מתחלה יאמר נחה רוחו, וזהו קורת רוח שאמר התנא כאשר רוחו נחה וזהו ענין עולם הבא ששם הוא ההנחה. וההנחה הפך עולם הזה שאין בו המנוחה, ודבר זה נמשך למדריגת עולם הזה כי כבר אמרנו כי מדריגת עולם הזה שהוא בעל שנוי ואינו עומד על ענין אחד והוא בכח יוצא אל הפעל, ומצד הזה אין בעולם הזה הנחה כי השנוי אינו הנחה כלל, וכל אשר הוא בעולם הזה הוא בעל שנוי ומפני זה אינו בעל הנחה. ורמזו חכמים דבר זה במס' מגילה (דף י:) כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צער, ולמה היה צער במה שכתב ויהי בימי, ובמדרש רבות (ב"ר פמ"ב) אמרו כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער והיה לשון שמחה. אבל פירוש זה, כי כאשר תסלק וי"ו ההפוך הוא יהיה שהוא לשון עתיד ואין כאן הויה נחה ודבר זה הוא של צער, אבל והיה כאשר תסלק וי"ו ההפוך הוא היה שהוא הויה נחה וכאשר הוא הויה נחה דבר זה הוא בודאי שמחה, כי הויה היא נחה לגמרי ודבר זה נחת רוח והוא השמחה. ועוד כי ויהי בעצמו עם וי"ו ההפוך הוא הויה בלתי נחה כי יהי הוא לשון עתיד ואין כאן התחלת הויה כלל, אבל ויהי הוא מדבר על הויה שהתחילה ולא נחה, שכן פי' ויהי לפי הדקדוק כמו שתמצא בדברי המדקדקים וכל הויה בלתי נחה בודאי דבר זה הוא צער, אבל והיה אף כי בלשון והיה הוי"ו מהפך העבר לעתיד אין כאן התחלת הויה כלל ואין זה הויה בלתי נחה כמו שהוא בלשון ויהי, ואדרבא כאלו אמר כי לעתיד יהיה הויה נחה שהרי היה הוא הויה נחה והוי"ו מהפך העבר לעתיד שתהיה בסוף הויה נחה, ולפיכך והיה דוקא שמחה אבל היה בלבד משמע על הויה שעברה ואין בזה שמחה במה שעבר, וכן ויהי דוקא צער שהוא מורה הויה בלתי נחה לא לשון יהי שהוא לשון עתיד ואין כאן התחלת הויה וזה ברור והוא עוד יותר עמוק מאוד. אבל לפי התלמוד שלנו אין מחלק בין לשון ויהי ובין לשון והיה לומר כי והיה בא על הויה נחה לכך הוא שמחה ולשון ויהי בא על הויה בלתי נחה לכך הוא של צער, אבל כאשר יאמר ויהי בימי שאמר ההויה היא בזמן וכל הויה שהיא בזמן היא הויה בלתי נחה, כי הזמן הוא תולה בתנועה שהיא בלתי נחה, ולפיכך כל מקום שנאמר ויהי בימי שתולה ההויה בזמן אין כאן הויה נחה וכל הויה בלתי נחה היא של צער כך הם דברי חכמים באמת. ומפני כי העולם הזה הוא עולם ההויה ולפיכך אין שם הנחה כלל לכך לא ימצא בו קורת רוח כלל כאשר הוא אינו בעל הנחה. ומפני זה אמר ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה שאין בו קורת רוח כלל ואין להאריך עוד:

ומאמר הזה אפשר לסמוך אותו אל מאמר הראשון שאמר אין בידינו לא משלות רשעים ולא מיסורי צדיקים, ובא המאמר של הוי מקדים בשלום כל אדם אחריו כמו שהתבאר למעלה, ועתה חוזר לפרש המשנה כי היסורים של צדיקים הם לתת לצדיקים עולם הבא, כי העולם הזה דומה לפרוזדור וכו' ולפיכך היסורים לצדיקים בעה"ז שיקנו הצדיקי' עולם הבא. וקאמר עוד יפה שעה אחת בעולם הזה וכו' וכל זה כי לפי שהתשובה ומעשים טובים דוקא בעולם הזה וכן היסורים הם ראוים בעולם הזה עד שיקנה עולם הבא, ומפרש אחריו מעלת עולם הבא שאמר הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, וסמך אחריו העולם הזה דומה לפרוזדור וכו' כי מה שאמר תהי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כי הדבר השפל שהוא הזנב מן הארי הוא חשוב יותר מן הדבר שהוא חשוב בשועל שהוא הראש, וכך אל יבקש המדריגה העליונה שיש למי שהוא חשוב בעולם הזה לפי שנחשב זה ראש לשועלים, ויותר טוב המדריגה שיש לקטון מן הצדיקים בעולם הבא כמו שאמר שיפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי עולם הזה, וממילא מדריגת הקטון בעולם הבא יותר מן מדריגת הגדול בעולם הזה וראוי לאדם שיבקש שיהיה לו מדריגת עולם הבא שיש לקטן ואל יהא ראש לשועלים שיש לגדול בעולם הזה, ואם האדם רואה רשעים בעולם הזה שהם חשובים ויש להם גדולה אל יקנא לבו בחטאים כי הש"י נתן להם עולם הזה לטורדן מן העולם הבא. ומפני זה גם כן נסמך המאמר הזה שהוא תהא זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים לשלפניו שאמר אין בידינו לא משלות רשעים ולא מיסורי צדיקים, ועל זה אמר כי אף כי הרשעים הם בהתנשאות בעולם הזה מאוד והצדיקים במדריגה השפלה, על זה נאמר הוי זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים, כי נשיאת עולם הזה הוא ראש לשועלים ומה שיקנה עולם הבא על ידי יסורין די לו אם יהיה זנב לאריות. וכך הם המאמרים מסודרים מתחלה אמר אין בידינו לא משלות רשעים ואף לא מיסורי צדיקים, וסמך אחריו הוי מקדים בשלום כל אדם והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כלומר שאל יקנא לבו בחטאים אשר השעה משחקת להם כי עם מעלתם הגדולה נחשב גדולתם כמו ראש לשועלים שאין לבקש דבר זה האדם, ויותר טוב המעלה שיהיה קטן שבצדיקים לעתיד ויש לאדם לבקש זה. ומפרש אחריו ולמה זה ועל מה זה ולכך סמוך אחריו יפה שעה אחת וכו', כלומר ולכך גדולת העולם הזה נחשב שועל ועליו נאמר ואל תהא ראש לשועלים, ועולם הבא נחשב מעלתו כמו ארי ועליו נאמר הוי זנב לאריות אמנם כבר פירשנו דעתינו בזה: