משנה אבות ד טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה טו | >>

[עריכה]

רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים.

רבי מתיא בן חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם.

והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועליםלח.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר:

אֵין בְּיָדֵינוּ
לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים,
וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר:

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם;
וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת,
וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

נוסח הרמב"ם

רבי ינאי אומר:

אין בידינו -
לא משלוות רשעים,
ואף לא מיסורי צדיקים.


רבי מתיה בן חרש אומר:

הוי מקדים לשלום - כל אדם.
והוי זנב - לאריות,
ואל תהי ראש - לשועלים.

פירוש הרמב"ם

אמר שבהיות האדם תלמיד למי שהוא חכם ממנו, יותר טוב לו ויותר ראוי מהיותו רב לפחות ממנו, כי בעניין הראשון יוסיף ובעניין השני יחסר.

ואתה תבין ממה שבארנו בסנהדרין, שהן שמו מטעם "מעלין בקדש ולא מורידין", ראש ישיבה של עשרים ושלשה סוף של אחד ושבעים מישיבה גדולה, שראו שהם הוסיפו לו בזה מעלה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין בידינו - כמו לא הוה בידיה [יבמות ק"ה ע"א]. כלומר אין הדבר הזה ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורין לה. פירוש אחר, אין לנו בזמן הגלות לא משלוה והשקט שרגיל הקב"ה לתת לרשעים כדי לטרדן מן העוה"ב, ואף לא מן היסורים המיוחדים לצדיקים לו שהן יסורים של אהבה שאין בהן בטול תורה. כלומר יצאנו מכלל רשעים שאין לנו השלוה שיש לרשעים, ולכלל צדיקים לא הגענו, שהיסורים שלנו אינן של אהבה כיסורי הצדיקים:

הוי מקדים שלום לכל אדם - ואפילו לנכרי בשוק:

והוי זנב לאריות - לגדולים ממך לז:

ולא ראש לשועלים - לקטנים ממך:

פירוש תוספות יום טוב

לא משלות הרשעים ואף לא וכו'. פירש הר"ב אין ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים כו' לא זו אף זו קתני. לא מבעיא שלות הרשעים שאין בידינו לפי שאנו יודעים שהוא רשע ורואים כי טוב לו. אלא אף זו יסורי הצדיקים שאפשר שנראה צדיק ואינו כן והיינו דתנן ואף. מד"ש בשם המפרשים. ולפירוש השני שכתב הר"ב היינו דקתני ואף דהא מלתא דפשיטא היא שאין בידינו השלוה אנחנו יגיעי הגלות. וא"ת לפירוש השני שכתב הר"ב מאי קמ"ל רבי ינאי ולמאי קאמר לה. כתב מד"ש בשם רבינו אפרים והרמ"ה ז"ל לומר שלא נתיאש שנחשב עצמנו כרשעים גמורים ושאבדה תקותנו ח"ו. ושגם אין אנו צדיקים ושכבר השלמנו מה שעלינו להשלים בתורה ובמצות.

והוי זנב לאריות וכו'. פי' הר"ב לגדולים ממך וכו' שיוסיף לו תועלת. וכך פי' הרמב"ם. ובמד"ש כתב בשם הר"ר מנחם לבית מאיר דגרסינן במתני' שנאמר (משלי י"ג) הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ורבינו יונה אע"ג דל"ג ליה במשנה הביאו לראיה ופירש מלת את מורה שהוא הטפל להם. ורועה כסילים שנעשה אדון עליהם כי הרועה הוא הראש:

ואל תהי ראש לשועלים. יש לדקדק בשלמא אריות הכי נכבד הוא ומושל בכל החיות וכחו וגבורתו גדול. יצדק אל הנמשל שיתחבר לגדולים אנשי השם גבורי כח לסבול עול התורה. אבל שועלים שודאי שיש חיות פחותות מהם ולמה המשיל בהם. ומד"ש בשם הר"י לירמא שלא יתרשל מללמוד החכמה עד שיצטרך לנצח בערמות ותחבולות כגון שתשחק ותלעג על חברך ובזה יסתתמו טענותיו וכיוצא בזה ותהיה דומה לשועלים המנצחים לשאר בהמות וחיות בערמות מצד מיעוט כחם ע"כ. ול"נ שר"ל שלא יהיה ראש לשועלים כשעדיין לא הגיע להוראה שעליהם נאמר (משלי ז') רבים חללים הפילה. וידמו לשועלים לפי שאלו כשירצו לשבת בכסא למשפט. ושיקבלו העם הוראותיהם יעשו ערמות ותחבולות לגנוב דעת העם. ולכך אמר ראש לשועלים. כלומר שאפילו אתה רואה כי הרבה אשר מורים הוראות ואתה ראש וחשוב מהם אל תקנא בחטאים האלה ואני ממליץ עליהם מה שאמר שלמה המלך ע"ה (שיר ב') אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהוא כרם ה' צבאות. והם קבוץ חכמים כדתנן כרם שביבנה. וכמ"ש במשנה ד' פרק ב' דעדיות. ושוב מצאתי להרמב"ם בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה שבהעתיקו מאמרם ז"ל על רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. מסיים עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים כרם ה' צבאות. והנאני שכיונתי לגדול כמוהו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לה) (על הברטנורא) לא זו אף זו קתני, לא מבעיא שלות רשעים שאין בידינו, לפי שאנו יודעין שהוא רשע ורואים כי טוב לו. אלא אף זה יסורי הצדיקים שאפשר שנראה צדיק ואינו כן. והיינו דתנן ואף. מד"ש. ועתוי"ט:

(לו) (על הברטנורא) וקתני ואף דהא מלתא דפשיטא היא שאין בידינו השלוה אנתנו יגיעי הגלות, ובעי ר"י בזה לומר שלא נתיאש שנחשוב עצמנו כרשעים גמורים ושאבדה תקותנו ח"ו, ושגם אין אנו צדיקים ושכבר השלמנו מה שעלינו להשלים בתורה ובמצות. מד"ש:

(לז) (על הברטנורא) שיוסיף לך תועלת. ויש גורסין, שנאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ואת הוא הטפל, ורועה הוא וראש:

(לח) (על המשנה) לשועלים. אף שיש חיות פתותות מהן, המשיל בהן, לפי שמי שלא הגיע להוראה המשילו שלמה המלך ע"ה לשועלים, באמרו אחזו לנו שועלים וגו' מחבלים כרמים כרם ה' צבאות. שעליהם נאמר רבים חללים הפילה. כמ"ש הר"מ. וא"א לישב בכסא למשפט ושיקובל למורה אלא ע"י תחבולות וערמות לגנוב דעת העם. לזה אמר אפילו שתראה הרבה מורי הוראות כאלה ואתה ראש וחשוב מהם, אל תקנא בחטאים האלה להיות במוהם. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הוי מקדים בשלום וכו':    נ"א שלום לכל אדם וביד בהלכות דעות פ"ח סימן ז':

והוי זנב וכו':    בבלי וירושלמי פ' אחד דיני ממונות. וכתב הר"ר מנחם דילונזאנו ז"ל וז"ל ואל תהי ראש לשועלים המאירי מסיים בה שנאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

רבי ינאי אומר אין בידינו:    ר"ל אין אנו יודעים [כמו לא הוה בידיה תענית י"א ב']:

ואף לא מיסורי הצדיקים:    ור"ל לא מבעייא שלות רשעים, פשיטא שלא נדע מדוע דרך רשעים צלחה, דהרי נראה שהם רשעים בפנינו. אלא אפילו יסורי צדיקים, שאפשר לומר שאין תוכו כברו, אפ"ה ח"ו לחשדו שחטא בסתר, אלא, אוקי גברא אחזקתיה, והקב"ה מנסהו מטעם נעלם. או שגרם לעצמו הצער שלא נשתמר יפה, או שיתגלגל עי"ז לו בסוף טובה בעוה"ז או בעוה"ב. וזה הפירוש נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, דמי נתהווה זקן ולא היה נער מקודם. אלא יש אדם שכבר בנערותו הוא מקורר בתאותיו כזקן, ואם אדם כזה יאמר, שלא ראה חוסר לצדיק, לא ניתן משקל לדבריו. ויש אדם שבזקנותו הוא קל בדעת כנער ולא יתנו לב על דבריו, מדלא בחן יפה. ולכן אמר נער הייתי בילדותי כשאר אדם רך בשנים שרתיחת התאוות גברו בי אז, וכאשר זקנתי, נתבשל שכלי יפה, ואעפ"כ הן בילדותי והן בזקנותי לא ראיתי צדיק נעזב, דתמיד חשבתי או שבאמת אינו צדיק כפי הנראה, וצריך לשלם חוב נסתר, או שבאמת נעזב כפי הנראה להבטה קצרה של אדם, דלבסוף יתגלגל מזה טובה גדולה לו:

רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם:    אפילו לעכו"ם וניאינו נכבד כמוך, עכ"פ בזה תסבב שהכל יאהבוך. והרי זה ההצלחה היותר גדולה שתשיג בעה"ז:

ואל תהי ראש לשועלים:    ר"ל אף דלעניין הכבוד, תכבד לכל אדם. עכ"פ לעניין התחברות, טוב יותר שתתחבר לנכבדים אפילו להיות שפל ביניהן, משתתחבר לשפלים ולהיות נכבד ביניהם. דכבוד השפלים שפלות, ושפלת הנכבדים כבוד:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)