משנה אבות ד כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה כא | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולםמז.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר:

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

נוסח הרמב"ם

רבי אליעזר הקפר אומר:

הקנאה, והתאוה, והכבוד - מוציאין את האדם מן העולם.

פירוש הרמב"ם

אמר הקנאה, והתאוה, ואהבת הכבוד, מוציאין את האדם מן העולם - והוא כי באלה המידות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח, ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המידות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והתאוה - המבקש למלאות תאותו באכילה ושתיה ובעילה וכיוצא בהן:

והכבוד - שיכבדוהו בני אדם:

פירוש תוספות יום טוב

הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. דוגמת מאמרו של רבי יהושע במשנה י"א פ"ב עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין וכו' שהקנאה נמשכת מעין הרע והתאוה נמשכת מיצר הרע. והכבוד הוא סבת שנאת הבריות שאין שנאוי לבריות כמו הרודף אחר הכבוד. שאע"פ שיכבדוהו למראה עיניו ולא למשמע אזניו יוכיחוהו על פניו הנה בקרבם ישימו ארבם ויחד יתלחשו עליו וישנאוהו. ובמד"ש כתב שמן הכבוד נמשך שישנא לבריות ולא ירצה בחברתם כשלא יכבדוהו כראוי לפי כבודו לפי מחשבתו:

מוציאין את האדם מן העולם. במקצת פירש"י הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן והתאוה שהתאוה גחזי לקחת ממון מנעמן. והכבוד. מירבעם שנא' (מלכים א' י"ב) אם יעלה העם הזה לירושלים. מפני שהיה המלך קורא משנה תורה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מז) (על המשנה) הקנאה כו'. דוגמת מאמרו של רבי יהושע משנה י"א פרק ב' כו'. שהקנאה נמשכת מעין הרע, והתאוה נמשכת מיצה"ר, והכבוד הוא סבת שנאת הבריות, שאין שנאוי לבריות כמו הרודף ש, אחר הכבוד. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' אלעזר הקפר:    בלתי יו"ד:

הקנאה וכו':    ביד הל' דעות פרק שני סי' זיין. ועיין על כל דברי ר' אלעזר הקפר עד סוף פירקין בדרשיותיו של הרב הגדול הר"ר משה אלשיך ז"ל בפ' בהר סיני דף ר"ב:

תפארת ישראל

יכין

רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה:    חמדת הממון, שאדם משתדל להרבותו אפילו בסכנת נפשו, רק מצד קנאת איש מרעהו, שירצה להתעשר כמוהו או יותר ממנו:

והתאוה:    תאוות הגופניות שיבזבז עבורן לפעמים ממונו וכבודו. וגם מפני תענוג הארציי מתעצל מתורה וחכמה:

והכבוד:    הוא הגאות, גם עבור זה יבזבז כל אשר לו ויסתכן:

מוציאין את האדם מן העולם:    מעה"ז ומעה"ב. דמלבד הרעות שיתגלגלו בעה"ז על ידן, ג"כ אין שום חטא בעולם שאין א' מהנ"ל סבה לו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש בפרק כסוי הדם נזכר שהוא חבירו של רבי חייא. בפ"ב אמר ר' יהושע עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם והוא היציאה מן העולם הזה ובפ' שלישי אמר ר' דוסתאי בן הרכינס שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם והוא היציאה מהעולם הבא כמו שפירשנו כל אחד במקומו ורבי אלעזר הקפר ברבי אומר כי אלו השלשה מוציאין האדם מן העולם משני עולמות שיגרמו לו מיתה בעולם הזה וגם יהיה נטרד מן העולם הבא כך נראה לי לקיים כל דבריהם ושיהיו דברי כל אחד שלמים בלתי צריכים לדברי האחר:

הקנאה היא האדם שהוא מקנא בחבירו מפני שהוא גדול ממנו בחכמה והיה רוצה שיהיה כמוהו עם הארץ זהו היותר רע שהוא אינו חכם ואינו חפץ שיהיה חכם בעולם והוא שונא השם ותורתו או אפי' היה חכם ועם כל זה הוא מקנא בחבירו שאינו רוצה שיהיה בעולם יותר גדול ממנו גם זו מדה רעה המביאה לידי שנאה וכן המדות האלה מהקנאה ימצאו בענין ממון ומתוך אלו הקנאות יצאו לידי מריבה ויבואו לידי רציחה שנא' וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו כמו שנזכר בספרי וכמו שאירע לקין עם הבל וכן כתיב ורקב עצמות קנאה ואמרו בפרק שואל כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין וכן מתוך קנאה יבוא לידי עבירות חמורות ולצאת מהכלל ונמצא נטרד מהעולם הבא כמו שאירע לקרח עם משה שנתקנא על נשיאותו של אליצפן כמו שנזכר בילמדנו ודבר זה ראינוהו פעמים הרבה. ויש קנאה שהיא טובה והיא המקנא בחבירו שהוא יותר חכם ממנו ויגע בלימודו להיות כמוהו ועל זה אמרו חז"ל בהשותפין שרצו קנאת סופרים תרבה חכמה ואף זאת הקנאה אע"פי שהיא טובה יותר טוב היה שירגיל עצמו בלימוד בלא קנאה אלא מחמת אהבת הלימוד עצמו ועל זה אמר שלמה ע"ה ראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעה רבה רוצה לומר שאפי' בכשרון המעשה כשתתערב בו הקנאה הוא רע מאד:

והתאוה הוא שהולך אחר תאוות לבו בין במאכל בין במשתה בין במשכב הנשים כמו שנא' כי הלל רשע על תאות נפשו ונאמר נפש רשע אותה רע. כל זה דבר מפורש הוא שהתקלות הבאות ממנה הם מרובות ומביאות אותו לידי מיתה כאכילה גסה המביאה לידי חלאים ומיתה משונה סימן לדבר קברות התאוה ובתתו לנשים כחו קופצת עליו זקנה וגם עובר על דעת קונו למלאת תאוותו באיסור מתוך ההיתר ונטרד מחיי העול' הבא ואין תאווה טובה אלא המתאוה לעבודת האל ית' כמו שאמר דוד ה' נגדך כל תאותי וכן כתוב ותאות צדיקים אך טוב ואפי' בצורכי גופו יתכוין בזה לרצון השם ית' כמו שפירשנו בענין וכל מעשיך יהיו לשם שמים ולפי שהתאוה מוציאה את האדם מן העולם הזה היה הדיבור האחרון מעשרת הדברים מזהיר על החמדה ועל התאוה. ומשלו בס' מבחר הפנינים על הקנאה ועל החמדה משל יפה כי הקנאי והחומד פגע השטן בהם ואמר אחד מהם ישאל דבר אחד וינתן לו ולחבירו כפלים הקנאי לא רצה לשאול תחלה שהיה מתקנא' לחבירו שמא ינתן לו כפלים והחומד היה מתאוה לשתיהן דחק החומד את הקנאי לשאול תחלה ושאל שינקרו לו עין אחת ולחומד שתים. וכן במדרש קהלת משלו משל לכרם מלא ענבים והוא סגור והשועל נתאוה לענבים ולא מצא מקום ליכנס בכרם כי אם חור קטן צר מאד מה עשה צם ימים הרבה עד שכחש בשרו ונכנס שם ואכל ענבים כנפשו שבעו כשהגיעו ימי הבציר פחד מבעל הכרם שלא יבוא ויהרגנו בקש לברוח ולא יכול לצאת עד אשר צם ימים הרבה ושב לכחשו ורזונו כאשר בתחלה ויצא אמר כרם כרם נאים פירותיך אך הנכנס בך כחוש כן יוצא ממך כחוש כל עומת שבא כן ילך כן הוא זה העולם המתאוה להנאותיו יוציאוהו מן העולם:

והכבוד הוא רדיפת שררה ועל ידי רדיפת השררה יוצא מהעולם הזה שהרבנות מקברת בעליה כמו שכתבנו בפרקים הקודמים ולזה מת יוסף קודם אחיו ומוציאתו מן העולם הבא כירבעם בן נבט שאמר לו הקב"ה חזור בך ונטייל אני ואתה ובן ישי בגן עדן אמר לו מי בראש אמר לו בן ישי בראש אמר לו אי הכי לא בעינא כמו שנזכר בפרק חלק. ויש במדרש הקנאה שראו מלאכי חבלה וסמאל כבוד שעשו מלאכי השרת לאדם הראשון שהיו צולין לו בשר ומסננין לו יין כמו שנזכר בפרק ארבע מיתות וראו כבודו ונתקנאו בו והתאוה שנתאוה לאכול מן הפרי והכבוד שעשו לו מלאכי השרת לפיכך נטרד מן העולם. זה המדרש כתבו רבינו שלמה ז"ל והוא בפרקי רבי אליעזר והוא פירוש נאה שנתנו העונש לאחד על שלשה כי נטרד אדם מקנאת מלאכי חבלה ומתאוות עצמו ומכבוד מלאכי השרת ובפרק ארבע מיתות פירשו כי הבשר שהיו צולין לו הוא בשר היורד מן השמים כי לא הותר לאדם כי אם ירק עשב עד שבא נח ונאמר לו כירק עשב שהתרתי לאדם נתתי לכם את כל: