דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה כא
פרק ד משנה כא[עריכה]
אלישע בן אבויה הלומד ילד וכו'. יש להקשות ברישא אמר הלומד ילד דומה לדיו כתובה על נייר חדש ובסיפא קאמר הלומד זקן דומה לדיו כתובה על נייר מחוק והוי ליה לומר גם כן בסיפא נייר ישן כמו שאמר ברישא נייר חדש. ויראה לומר דנקט כך משום שרוצה לומר שני דברים שהם מרוחקים לגמרי, ונייר חדש בודאי לא נכתב עליו דבר ואינו מטושטש כלל בשום דבר, ונייר מחוק הוא הפך זה שהוא מחוק לגמרי, ונייר ישן בלבד אין זה הפך לגמרי כי אין הנייר ישן מטושטש לגמרי, אבל הנייר מחוק מטושטש לגמרי. ומה שלא אמר כי הלומד לזקן דומה לדיו הכתובה על נייר ישן מחוק, דזה ודאי לא קשיא דכיון שהנייר הוא מחוק הנייר הוא מטושטש לגמרי אפילו הוא חדש. ומפני שאין הדבר תולה בנייר חדש או ישן, רק שהוא נקי שלא נכתב דבר עליו ורצה לומר עליו דבר והפוכו אמר כך, ומה שאמר נייר חדש כלומר שלא נכתב עליו דבר כלל ולא אמר לדיו כתובה על נייר שאינו מחוק, דלפעמים אף שאינו מחוק הוא מטושטש שיד כל אדם היו ממשמשין בו, ולפיכך אמר נייר חדש דכיון שהוא חדש לא בא עליו דבר שאם נכתב עליו דבר ונמחק לא נקרא זה חדש, ולפיכך כאשר בא לומר הפך החדש דהיינו שהוא מטושטש צריך לומר נייר מחוק דכיון שהוא מחוק אם כן הוא מטושטש לגמרי ולא יקבל עוד רשימה. ומה שאינו מדמה אותו לנייר כתוב ולמה לנייר מחוק, כי הנייר שהוא כתוב במקום שלא נכתב כמו בין האותיות מקבל רשימה כי אי אפשר שיהיה כולו כתוב, ולכך מדמה אותו לנייר מחוק. ואם תאמר ומה ענין המשל אל הנמשל שמדמה הזקן לנייר מחוק ומה מחיקה יש אצל האדם. יש לך לדעת כי כח הזוכר מקבל ציור הדברים עד שהם חקוקים בכח הזוכר כמו שנחקק הכתב על הלוח, וכאשר הנושא הוא כח הזוכר נקי ומסולק מן המותרות אז כח הזוכר אשר מקבל הרשימה מקבל את הדבר ברשימה מבוארת שהוא קשה ההסרה, ולכך מדמה הלומד לילד לדיו הכתובה על נייר חדש שהנייר שהוא חדש מקבל הרשימה לגמרי וכאשר הוא נרשם לגמרי קשה ההסרה אחר כך, אבל הלומד לזקנים מפני שהזקנים יש להם מותרות הליחות אין כח הזוכר שלהם נקי רק כח הזוכר שלהם אין מקבל ציור הדברים מטושטש, ומפני שהוא מטושטש אין מקבל ציור מבורר ולכך הוא קל ההסרה ולכך מדמה אותו לדיו הכתובה על נייר מחוק שהנייר מטושטש ואין מקבל הרשימה מבוארת:
כלל הדבר כח הזוכר שמקבל הדברים דומה אל ציור שנרשם על דבר מה, ולפיכך מדמה כאשר לומד הילד לחקיקה על נייר חדש והמלמד לזקן לחקיקה על נייר מחוק, שמחמת שאינו נקי הנייר אינו מקבל החקיקה וכך הוא הזקן כח הזוכר שלו מטושטש ואינו מקבל החקיקה. ומה שאמרו שהוא דומה לדיו הכתובה על נייר חדש וכן בסיפא לדיו על נייר מחוק, ולפי הלשון היה לו לומר לכותב על נייר חדש או לכותב על נייר מחוק שהרי מן הרב מדבר הלומד לילד או הלומד לזקן, שדבר זה אינו קשיא כי אין הרב מלמד רק החכמה לתלמיד ואין הרב נותן לתלמיד עצם החכמה והאדם מקבל מעצמו, ודומה למי שמראה לאחר ציור על הכותל שאף על גב שהאחד מקבל הציור בדמיון שלו, בשביל זה לא יאמר שהמראה הציור הוא חוקק אותו בציור דמיונו של המקבל, וכן המלמד תורה לאחר לא יתיחס אליו שהוא חוקק אותו בכח הזוכר שלו אבל הוא נחקק מעצמו, ואין שום צד דמיון הרב לכותב כי הכותב הוא שפועל הכתיבה במקבל, ודבר זה אינו עושה המלמד כי האדם מקבל מעצמו, ודבר פשוט הוא. ואפשר כי זה המאמר סדר אותו אחר המאמר שלפני זה, כי במאמר שלפני זה בא לומר שלא יפעל האדם פעולה ונמשך מן הפעולה הפך מה שיכוין הפועל כמו שהתבאר למעלה כי כל אלו הדברים נמשך מן הפעולה הפך מה שיכוין הפועל אליו, וכך לא יפעל האדם פעולה שלא יהיה נמשך ממנו כוונה אף שלא יהיה נמשך ממנו הפך הפעולה רק שהוא פעולה שלא יהיה נמשך ממנו שום דבר, כמו הלומד לזקן שהוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק שלא תועיל הכתיבה, והחכם יהיו כל פעולותיו שלא יהיה פעולה של הבל שאין ראוי אל הפועל החכם שיפעל פעולה של הבל שאין בה ממש:
הלומד מן הזקנים וכו'. יש לשאול למה צריך לשני תוארים שהוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. ויש לך לדעת, כי החכמות הם שני דברים, האחת חכמה נגלית דומה לענב שהענב יש בה גסות ואין הענב דבר דק כמו יין שהוא זך ועוד שהוא גלויה בעצמה, והחכמה השנית חכמה דקה נסתרת דומה דבר זה אל היין בשביל דקות היין, וכבר בארנו דבר זה כי המשקה שהיא דקה היא מורה על חכמה דקה. ועוד כי היין יוצא מהסתר הענב ולפיכך החכמה הנסתרת דומה ליין כי יין בגמטריא סוד, ורמז על סודי התורה ודבר זה מבואר. ומה שאמר שהוא דומה לאוכל ענבים קהות, כי ההפרש שיש בין הענב שהוא מבושל ובין הענב שאינו מבושל, כי הענב המבושל אין הכח מוטבע בחומר הענב ואלו הענב שאינו מבושל עדיין מוטבע הכח בחומר הפרי ולא יצא הטעם והכח שלה אל הפעל, ולפיכך הענב קהה עד שנתבשל ואז יצא הכח והטעם אל הפעל לגמרי ואין הטעם והכח מוטבע בחומר הפרי עוד. וכן היין שהוא בגת עדיין היין מעורב בשמרים ואינו נבדל היין לגמרי שיהיה צלול מן העכירות, ולדבר זה דומה שכל הילדים שהשכל שלהם מוטבע בחומר ולא יצא השכל לפעל להיות נבדל מן הגוף וזהו בעת נערותו של אדם, כי בעת נערותו השכל מוטבע בגוף ואין החכמה של אדם חכמה נבדלת מן הדמיון, אבל שכל הזקן הוא נבדל לגמרי כי לעת זקנה כח הגוף תש וכח השכל גובר ביותר עד שהשכל נבדל לגמרי, וכמו שאמרו ז"ל (סוף קנים) זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן נוספת כי השכל יוצא אל הפעל נבדל מן הגוף. ובזה השכל דומה אל הענב שנתבשל שהטעם כבר יצא מן חומר הפרי אל הפעל לגמרי ואין הכח והטעם מוטבע בחומר הפרי, וכמו היין הישן שנבדל מן השמרים והוא יין זך מן העירוב, כך שכל הזקן נבדל ואינו מוטבע ומעורב בחמרי. והבן המשל כי הוא משל ברור לגמרי לדמות שכל הילדים שהוא מוטבע בחומר לענב בלתי מבושל. שכח וטעם הענב לא יצא להיות נבדל מן חומר הפרי וליין שהוא בגת שהוא מעורב ומוטבע בעכירות ואינו צלול, ושכל הזקינים מדמה אל הענב שנתבשלה שכבר נבדל הטעם וכח הפרי מן הענב וליין ישן שהוא נבדל מן השמרים ומן העירוב ויש להבין דבר זה:
ויש לך לדעת עוד, כי מה שאמר שני דברים שהוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, ודבר זה כי באדם בעת נערותו ימצא אצלו שני דברים, האחד כי שכלו מוטבע בגוף החמרי שאינו נבדל כמו שהתבאר, השני כי מחמת רתיחת חום הטבעי בעת נערותו שאינו שקט שכלו מעורב, וכנגד הראשון שאין שכלו נבדל מן הגוף אמר שדומה לאוכל ענבים קהות שכבר התבאר כי הענב שלא נתבשלה אין הטעם נבדל מן חומר הפרי, וכנגד השני ששכל הילדים בעבור הרתיחה שבהם אינם שקטים בדעת אין שכלם צלול והם דומים ליין שבגת שיש בו הערוב כאשר הוא תוסס והרתיחות עולים, והפך זה בזקנים ששכלם נבדל מן החומר וכבר שקט ונח רתיחתם ולפיכך שכלם צלול ופירוש מבואר הוא ונכון, ומאמר זה אין צריך לבאר סמיכתו כי הוא ידוע בעצמו:
אל תסתכל וכו'. המאמר הזה אם בא להודיע שאל יסתכל למראה האדם שאם האדם בעל יופי ובעל קומה שלא יגזור עליו לומר כי ודאי חכם הוא רק לא יסתכל למראהו ולקומתו. וכי דבר זה צריך לומר, הלא דבר זה אין צריך לומר כלל, אפילו בא לפרש מה שאמר לפני זה הלומד מן הילדים והלומד מזקנים שאמר כי חכמת הילדים אינה נחשבת חכמה וחכמת זקנים נחשבת חכמה מן הטעם אשר התבאר למעלה, ולכך אמר כי אף לפי מנהג וטבע העולם האדם בילדותו שכלו מוטבע בחומר, דבר זה הוא על פי הרוב אבל שיהיה זה תמיד כי לפעמים נותן הש"י חכמה לאדם כי הוא יתברך יתן מפיו חכמה ודעת ואף אין לשאול אחר הכלי הוא האדם, וכן להפך שלפעמים האדם זקן והוא כלי ישן ואין בו כלום כי אין בו אף החכמה שהיא ראויה שתהיה עם האדם הילד, ודבר זה מפני כי השכל הוא ביד ה' ומשפיע השכל למי שירצה, גם על זה קשיא כי דבר פשוט ונגלה שיש בני אדם זקנים שהם בורים ולא נמצא בהם דבר ויש ילדים שהם חכמים גדולים:
ויראה לומר דבא לומר שאל תאמר כי במקרה קרה הוא שיש לאדם יניק שכל של זקן, ולפעמים במקרה גם כן יש לאדם זקן שאין לו חכמה כלל והוא במקרה קרה לבד, כי לפי מנהגו של עולם אין ראוי שיהיה לילד חכמה ולזקן ראוי שיהיה לו חכמה תמיד, ואם לא נמצאו כך שנמצא זקן בלא חכמה הוא במקרה קרה, ועל זה אמר אל תסתכל בקנקן וכו' כלומר שאל יסתכל כלל בקנקן, כי אדרבה לפי מנהגו של עולם ימצא הרבה ילדים שהם חכמים גדולים וזקנים הרבה שאין להם חכמה, כי אין השכל לפי הקנקן כלל כי השכל בו מחולקים בני אדם שאין דעת של זה כמו זה, ואלו היה הבחינה מן הקנקן הוא הגוף היה דעת כל בני אדם שוים לגמרי כי מצד הגופות שוים בהם בני אדם, והחלוק שיש לאדם זה מזה הוא מצד השכל והדעת שהם מחולקים בדעתם ואין דבר זה במקרה מה שנמצא בעולם חלוקי השכל והדעות כי הדבר שהוא במקרה אינו הרבה אבל הוא מעט וכאן תמצא שכך ברוב העולם ובכולו. ובפרק הרואה (ברכות דף נח.) ת"ר הרואה אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן שוה ואין פרצופיהן שוה ע"כ, ולא זה אף זו קתני שאפילו פרצופיהן אינם שוה וכ"ש שאין ראוי להיות דעתן שוה ודבר זה ענין עמוק מענין רבוי הפרטים. ומאחר שיש להם רבוי צריך שיהיה הפרש וחלוק ביניהם, ולפיכך אמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, ולא היה צריך לומר רק יש קנקן חדש וכו' ולמה צריך לומר אל תסתכל בקנקן אלא בא לומר כי אין הסתכלות בקנקן כלל, כי בני אדם הם מתחלפים בדעתם וכך נותן החכמה והדעת שיש להם חלוף בדעת, ואם כן אין בחינה והסתכלות כלל מן הקנקן אשר קנקן זאת שוה לכל אדם והתחלפות ביניהם רק בילד ובזקן אבל בני אדם הם מתחלפים בדעתם. ולא שבא לאפלוגי על דברי רבי יוסי דודאי רבי מודה כי חכמת הילדים אינו כמו חכמת הזקנים ויותר יש חכמה לאדם בזקנה ממה שיש לו בילדות, אבל שיהיה ההסתכלות מן הקנקן שהוא האדם לשפוט על הילד שאין עמו חכמה ועל הזקן שיש עמו חכמה דבר זה אינו, כי יש קנקן וכו' ולא שייך לומר כי היה במקרה כך אבל כך ראוי להיות לפי המשפט והסדר ודבר זה מבואר: