משנה אבות ד יג

ואמרו רז"ל, ושמא תאמר שזה הכתר פחות הוא משנים האחרים, אינו כן אבל גדול הוא משניהם, ובו יהיו השנים שנאמר "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק"(משלי ח, טו), ואמר "בי שרים ישורו"(משלי ח, טז) וגו'. אבל כתר שם טוב מגיע מאת התורה, רוצה לומר ידיעתה, והמעשה בה, כי בהן יגיע השם הטוב האמיתי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הוי זהיר בתלמוד - שיהא תלמודך בדקדוק וכהלכה:

ששגגת תלמוד עולה זדון - אם תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך ותבוא להתיר את האסור, הקב"ה מעלה על ידך כאילו עשית מזיד:

שלשה כתרים הם - הכתובים בתורה, שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד:

כתר תורה - כתיב ביה (ויקרא יט) והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה:

כתר כהונה - כתיב ביה (שם כא) וקדשתו קדוש יהיה לך:

כתר מלכות - כתיב ביה (דברים יז) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך:

וכתר שם טוב - מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו, לא מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד, והוא עולה על גבי כולן, שכל השלשה כתיים צריכים לו. שאם תלמיד חכם הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא, אמרינן ביומא (דף עא:) ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי אהרן. ואם מלך הוא, כתיב (שמות כב) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הוי זהיר בתלמוד. במד"ש כתב בשם הריטב"א שיש גורסין בתלמיד והכונה להזהיר שילמד לתלמיד כראוי ששגגת התלמיד בהוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו:

[וכתר שם טוב וכו'. הא דכתב הר"ב אמרינן ביומא פרק בא לו דף ע"א ריש ע"ב דעובדא היה בכ"ג שיצא מבית המקדש וכ"ע אזלו בתריה. וכיון דחזינהו לשמעיה ואבטליון שבקוהו (לכה"ג) [בגמרא לדידיה] ואזלי בתר שמעיה ואבטליון [לסוף] אתו שמעיה ואבטליון לאפטורי מכה"ג. ואמר להו ייתון בני עממין לשלם. דרך גנאי שבאו מסנחריב כדפי' הר"ב בפ"ק משנה י' והשיבו לו ייתון וכו' דלא עבדי וכו' פירש"י שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר לא תונו וכו' כדתנן בפ"ד דב"מ מ"י]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לד) (על המשנה) [בתלמוד. יש גורסין בתלמיד ששת תלמיד כו'] גורסים בתלמיד. והכוונה להזהיר שילמוד בתלמיד כראוי ששגגת התלמיד בתוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו. ריטב"א:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ר' יהודה אומר הוי זהיר וכו': סוף פרק אלו מציאות יליף לה ר' יהודה בר' אלעאי מקרא דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות וזהו עמי המיוחד לי דהיינו ת"ח את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר ולבית יעקב דהיינו שאר העם חטאתם דאפילו פשע שלהם אנו קורא חטאת שזדונות נעשות להם כשגגות. וכתוב בספר חן טוב פ' כי תצא דף רצ"א ע"ב שמלבד פשוטן של דברים דהיינו משום שאם קרא בתורה ידע איסור הדבר ופורש גם אם קרא ולמד היה יצה"ר מת מכח תורה א"כ מי גרם לו לבא לידי שוגג זה מה שלא למד שע"י התורה היצה"ר מת ע"ש. גם בפ' וזאת הברכה דף ס"ט ע"ב פי' שאם היה קורא בתורה היה ניצול מעון ולא היה בא לידי שגגת התחלף לו חלב בשומן כמש"ר ז"ל שהיו מכריזין ברקיע הזהרו בר"מ ובתורתו ע"כ:

עולה על גביהן: הרי"א ז"ל מחק מלת עולה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד: נגד מה שהזהיר לעיל להתלמיד שיתירא מלחלוק על הרב. הזהיר כאן להרב, הוה זהיר לזקק יפה מה שתלמד לתלמידיך, שאפילו תלמידך הקטן חולק עליך, תחשוב יפה התלמוד שתלמד אותו אולי תטעה:

ששגגת תלמוד עולה זדון: ר"ל שאם תטעה, נחשב לך שגגתך כמזיד [כב"מ דל"ג ב']. משום דאין לדמותו לשאר שוגג, דהתם מה הוה ליה למעבד. אבל הכא רמת רוחא נקטי ליה, ואילו היה רוצה להעמיק יפה, לא היה טועה. א"נ ר"ל הוה זהיר בלימוד שאתה לומד לעצמך שלא תטעה, ולא תאמר ומה בכך אם אטעה בלימודי הרי לא למעשה אני אומר כך, אבל עי"ז בשעת מעשה תכשל להורות כלימודך:

וכתר מלכות: ר"ל ג' מיני שררה יש בישראל. (א) שמוכתר בכתר תורה, שנעשה דיין או ראש סנהדרין. וזהו וודאי יש בו חכמה יתירה. (ב) שמוכתר בכתר כהונה, שנעשה סגן או כה"ג. וזהו גדול ביחוס משפחתו מדהוא כהן. (ג) שמוכתר בכתר מלכות [דלא לבד זרע בית דהמע"ה, רק כל ישראל ראויין למלכות כשימשחהו נביא [כ(רמב"ם פ"א מהל' מלכים)]. וזהו וודאי העשיר היותר גדול:

עולה על גביהן: ר"ל אין כל אחת או כולם יחד חשובים להקרא כתר, אם אין בהם שם טוב שיזכה האדם בהכתר ההוא שבראשו ע"י מעשיו הטובים שיוכל לעשות על ידה. דהחכמה, והיחוס, והעושר, מתת אלהים המה, ולא השיגם ע"י יגיעתו, ואם ישתמש בכתרו זה למעשים טובים, אשריו, מלך מוכתר הוא בישראל. ואם לאו הוא כשפל שבשפלים, וכתרו בראשו הוא כנזם זהב באף חזיר:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מגן אבות (רשב"ץ)

מגן אבות לרשב"ץ

[עריכה]

הפירוש רבי יהודה סתם הוא ר' יהודה ברבי אלעאי וכן כתב רבי' שלמה ז"ל בפרק אין צדין והוא מתלמידי ר' עקיבא כמו שנזכר בפרק הבא על יבמתו וגם למד לפני רבי טרפון כמו שמצינו בתוספתא דנגעים שאמר לו יהודה בני וכן בפרק מצות חליצה אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון וכן בהרבה מקומות ובפרק הנודר מן המבושל רבי יהודה היה יושב לפני רבי טרפון ובירושלמי דשביעי' אמר רבי יהודה מעשה שהיינו בעין בושים ואכלנו לוף על פי רבי טרפון ובמנחות בפרק ר' ישמעאל ובשני משבת ובשני ממגילה ובראשון מקדושין מוכיח שהיה תלמיד רבי טרפון ועל דורו נאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל שהיו ששה תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה מה שלא היו בדורו של משה ויהושע וחזקיה מלך יהודה כמו שנזכ' בסנהד' פרק כהן גדול והיה חסיד גדול ובכל מקום שנאמר מעשה בחסיד אחד הוא רבי יהודה כמו שנזכר בפרק מרובה ובתמורה פרק יש בקרבנות ונקרא ראש המדברים בכל מקום כמו שנזכר בסוף ברכות בפרק כל המנחות לפי ששבח מעשה מלכות הרשעה גזרו שיהיה הוא ראש המדברים בכל מקום כמו שנזכר בשבת בפרק שני והיה אומר שיהיה החכם זהיר בתלמודו ללמוד הדברים בדקדוק ואם ישמע דבר מרבו יזהר לשאול טעמו שאם לא ידקדק בתלמודו ולא ידע טעמו של דבר יטעה במעשיו ובהוראתו ויחשב לו כזדון כי הפושע הוא כמזיד כמו שהשוגג הוא כאנוס ובפרק לא יחפור אמרו שהרג יואב לרבו לפי שלמדו תמחה את זְכַר עמלק הזיי"ן בשב"א והכ"ף בפת"ח והיתה שגגה זו עולה זדון שנא' כי ששה חדשי' עשה יואב עד הכרית כל זכר באדום והרג לרבו משום שנא' בירמיה ארור עושה מלאכ' ה' רמיה והוא עשה מלאכתו רמיה שלא השגיח בלימוד התלמידים אם היו קורין בשיבוש וסמיך ליה וארור מונע חרבו מדם ועל זה הזהירו חז"ל שם להושיב מלמד המדקד' בקריאה והוא יותר טוב ממי שאינו מדחדק בקריאה אע"פי שהוא יותר גדול בחכמה ממנו משום דשבשתא כיון דעאל עאל ובפרק ערבי פסחים אמרו וכשתלמד את בנך תורה למדהו מספר מוגה. ובילמדנו אמרו שנו רבותינו שגגת תלמוד עולה זדון לפיכך כתיב נפש כי תחטא לפי שהוא מלמעלה ולא כתיב אדם עד כאן ירצו לומר כי אע"פי שהוא שוגג צריך סליחה כי יש לו נפש עליונית שהוא מן המלאכים שאינם חוטאים כמו שביארנו בחלק שלישי מזה הספר שלא כדעת המתפלספים ואם באה שגגה לידה היא בת עונשין ולפי זה אם שגג מפני שלא נזהר בתלמודו נחשב לו כזדון וכבר אמרו במציעא פרק ואלו מציאות שתלמידי חכמים שגגותיהם נחשבות כזדונות והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון:

הפירוש כבר פירשתי בפרק שלישי כי זה הוא רבי שמעון בן יוחאי ועמד במערה הוא ור' אלעזר בנו הרב' שנים מפני פחדה של מלכות הרשעה לפי שהיה מגנה מעשיה כמו שנזכר בשבת בפ' שני ועל זה אמרו בפרק הפועלים שהוא היה בצער במערה ונחשב לו לזכות גדול. ורבינו הקדוש למד בפניו כמו שאמרו בשבת ועירובין כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע וכו' אבל בירושלמי פרק המצניע אמרו תלמידיה דרבי שמעון בן יוחאי הוה תלמידיה דרבי יעקב בן קודשאי הוה בתמיהה. וג' כתרים הם והוא מונה ארבעה תורה וכהונה ומלכות ושם טוב אבל שם טוב אינו כתר בפני עצמו כי שאר כתרים צריכין לו והוא עולה על גביהן. ואלו הכתרים הם מעלות ומדריגות שהם בישראל שהקב"ה הזהיר על כבודם וחייבים כל העם להודות למעלותם ולנהוג בהם כבוד והם החכמים לומדי התורה והכהנים בני אהרן והמלכים ומי שיש לו שם טוב מפני שהוא בן טובים ואין לו תורה ולא כהונה ולא מלכות לא נתנה לו תורה מדריגה יתירה שיהיו העם חייבים בכבודו על כן לא מנה התנא ארבעה כתרים כנ"ל. ושלשה כתרים אלו הם על שלשה דברים שהעולם עומד והם תורה ועבודה וגמילות חסדים כי התורה הוא כתר תורה והעבודה כתר כהונה וגמילות חסדים הוא כתר מלכות כי על ידי העושר בא לידי גמילות חסדים וגם כן מלכי ישראל מלכי חסד הם ויש סמך לשלש כתרים אלו שלשה זרים שהיו במשכן כמו שנזכר ביומא פרק בא לו ובואלה שמות רבה האחד על הארון והוא סימן לכתר תורה כי בו היו הלוחות מונחים. והשני על השלחן והוא סימן לכתר מלכות כמו שאומרים בשני מיבמות לשם שלחן מלכים. והשלישי על מזבח הקטרת והוא סימן לכתר כהונה שנא' ישימו קטורה באפך לפי שהיא העבודה היותר משובחת שהיא מעשרת שנא' אחריו ברך ה' חילו ועל זה כשהיו מפייסין בבית המקדש היו אומרים חדשים לקטורת כמו ששנינו בתמיד וביומא בפ' בראשונה שנינו הפייס השלישי חדשים לקטורת כדי שיזכו בה הכל והתורה אמרה שום תשים עליך מלך ופירשו בראשון מקידושין ופרק כהן גדול בסנהדרין שתהא אימתו עליך. ואחימלך כהן גדול אמר לשאול הנני אדני וירמיה קרא לצדקיה אדני המלך ונתן הנביא וכן צדוק כהן גדול היו קורין לדוד אדני ומשתחוים לו והוא אמר להם קחו את עבדי אדוניכם כמו שנזכר באחרון מהוריות שזה הוא הראוי למלכות שאלמלא מוראה איש רעהו חיים בלענו וזהו כתר מלכות. ובכתר כהונה אמרה התורה וקדשתו לכל דבר שבקדושה כמו שנזכר בפרק הניזקין לפי שהם שלוחי המקום כמו שאמרו בנדרים פרק אין בין המודר ובראשון מיומא ובראשון מקדושין הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ונאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וזה מגזירת הכתוב שהזקן אומר לו אמור טהור והוא אומר אמור טמא והוא אומר כמו שנזכר בספרא ובמסכת ערובין פרק ראשון ונאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים כמו שנזכר בפרק החולץ ובפרק האשה רבה ביבמות ובפסחים פרק תמיד נשחט ובפ' בא לו כהן גדול ובספרא וזהו כתר כהונה. ובכתר תורה אמרה תורה מפני שיבה תקום ומתרגמינן מן קדם דסבר באוריתא תקום ואפי' יניק וחכים כמו שנזכר בראשון מקדושין ונאמר עוד את ה' אלהיך תירא ודרשו שם ובפרק שור שנגח ארבעה וחמשה ובפרק כל שעה את לרבות תלמידי חכמי' הרי שהכבוד שהוא לכהונה והמורא שהוא למלכות הכל הוא לכתר תורה על כן זר הארון הוא לפני ולפנים שהכתר ההוא גדול מכולן וחוצה לו היותר קרוב לו זר השלחן שהתורה צריכה למלכות לקיימה סימן לדבר דגל יהודה שהוא מלך וסמוך לו יששכר בעל תורה שנא' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואמרו חז"ל התורה והמלכות שני אחים שלא יתפרדו ולפי זה נקראו החכמים מלכים כמו שנזכר בפרק הניזקין מנא לן דרבנן מלכי שנאמר בי מלכים ימלוכו וכל שכן שהתורה יותר גדולה מכתר הכהונה שהרי השלחן קרוב לארון יותר ממזבח הקטרת שהוא סימן לכתר כהונה והכהנים הם נכנעים למלכות כ"ש לחכמים וכתר מלכות ניתן לדוד כמו שאמ' הכתוב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי ואמר אביה בן רחבעם בדברי הימים כי המלכות לבית דוד היא ברית מלח עולם וכן הכהונה לבית אהרן היא ברית מלח כמו שכתוב בפרשת קרח וכן בפינחס נאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ולכתר תורה לא ייחד משפחה כמו שנאמר בית דוד דינו לבקר משפט בית אהרן ברכו את ה' אלא הרי היא מונחת שם כל הרוצה לזכות בכתרה של תורה יבא ויזכה שנאמר יראי ה' ברכו את ה' לא ייחד להם בית שמא תאמר שהכתר הזה גרוע מכולן תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו הכל צריכין לכתר זה כן נתפרש כל זה בספרי בפרשת קרח ויהושפט שהיה מלך נאמר עליו ואת יראי ה' יכבד שכשהיה רואה תלמיד חכם היה מחבקו ומנשקו ואומר לו רבי ומורי כמו שנזכר בסוף מכות ובראשון ממגילה ובראשון מסוטה אמרו ודוד הוא הקטן מתחלתו ועד סופו כשם שבקטנותו הקטין את עצמו בפני מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך במלכותו הקטין את עצמו בפני מי שגדול ממנו ללמוד תורה ובפרק אלו מגלחין אמרו יושב בשבת כשהיה יושב ובישיבה של תורה לא היה יושב בכרים וכסתות אלא על גבי קרקע ותלמיד חכם קודם לכהן גדול שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים וכן הוא קודם למלך לפדותו כמו שנזכר בסוף הוריות שאם מלך מת או כהן יש לנו כיוצא בו ואם תלמיד חכם מת אין לנו כיוצא בו כמו שנזכר שם. וכתר שם טוב עולה על גביהן על גבי התורה עולה כתר שם טוב שאם תלמיד חכם סאנו שומעניה שרי לבזוייה כמו שאמרו בסוף מגילה ואמרו בפרק אלו מגלחין אם דומה הרב למלאך השם צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם אין משאו ומתנו טוב עם הבריות הוא מחלל את השם כמו שנזכר בפרק יום הכפורים ויותר גרוע הוא מעם הארץ אם מעשיו מקולקלין כמו שאמרו בפרק אלו עוברין. ועל גבי כתר מלכות עולה כתר שם טוב כמו שאמרו ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כמו שאמרו בהשותפין שרצו ובהזהב ונשיא הוא מלך כמו שנזכר בסוף הוריות ומלכי ישראל הכשרים לא נשתבחו אלא ויעש הישר בעיני ה' והרעים לא נתגנו אלא ויעש הרע בעיני ה' ועל גבי כתר כהונה עולה כתר שם טוב כמו שאמרו בפרק בא לו על אותו כהן גדול שאמר לשמעיה ואבטליון ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדיהון דאהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדיהון דאהרן לפי שאהרן היה אוהב שלום ורודף שלום והוא בזה אותם לפי שהיו גרים ואמרו בתנחומא כל כהן שהוא עם הארץ מותר לשרוף תרומה על קברו ואמרו בפרק הזרוע אין נותנין מתנות אלא לכהן חבר שנאמר לתת מתנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה' ומכל מקום אם אין שם חבר נותנים אותם לעם הארץ כמו שאמרו בחלה וכן בבכורים ונתנים לכל כהן במשנת חלה ובמשנת בכורים. ושלמה המלך אמר טוב שם משמן טוב טוב היה שם טוב של חנניה מישאל ועזריה שנא' עליהם ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שהיו סריסים כמו שנזכר דניאל שנכנסה עבודה זרה בימיהם כמו שנזכר בפרק חלק אותו שם היה טוב משמן טוב שנמשחו בו נדב ואביהוא שאלו נכנסו למקום מיתה לגו אתון נורא יקידתא ולא מתו שנאמר וריח נור לא עדת בהון ואלו נכנסו למקום חיים ונשרפו ועוד שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה ושמן טוב בחיים ושם טוב בחיים ובמתים שמן טוב בעשירים שם טוב בעשירים ובעניים שמן טוב נופל על המת ומסריח שם טוב אינו מסריח שמן טוב נופל על המים ונדוח שם טוב נופל על הדג ואינו נדוח שנא' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה שמן טוב מקיטון לטרקלין שם טוב מסוף העולם ועד סופו כן נדרש במדרש תנחומא ובמדרש קהלת. עוד נדרש שם ויום המות מיום הולדו משל לשתי ספינות שהיו בנמל האחת פורשת לים והאחת נכנסת בנמל היו שמחים אל היוצאת ואינם שמחים אל הנכנסת היה שם פקח אחד אמר להם טפשים אתם זו שנכנסה בשלום אתם צריכים לשמוח עליה זו שהיא יוצאת ואינכם יודעים אם תשוב בשלום למה אתם שמחים עליה כן בשעת הלידה אין בני אדם יודעים אם יפטר זה בשם טוב אם לא והכל שמחים עליו אבל זה שנפטר בשם טוב אשריו ואשרי חלקו ועל זה אמר שלמה ע"ה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו:

דרך חיים (מהר"ל)

דרך חיים למהר"ל מפראג

יהי כבוד תלמידך חביב וכו'. גרסת הספרים יהיה כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך וכו'. ויש לשאול מה טעם דברים אלו שיהיה כבוד תלמידו חביב עליו ככבוד חבירו, וכל שכן שיש להקשות מה שאמר שיהיה כבוד חבירו כמורא רבו ומורא רבו כמורא שמים, ועוד אם כבוד תלמידו ככבוד חבירו וחבירו כמו רבו ורבו כמורא שמים א"כ יהיה כבוד תלמידו כמו מורא שמים. ויש לך לדעת כי שני חבירים נקראו כאשר האחד הוא לתועלת השני ובזה הם חבירים, ולפיכך אע"ג שהרב מלמד את התלמיד, מכל מקום מצד מה נחשב התלמיד שהוא לתועלת הרב, ומפני כך אמר שיהיה כבוד תלמידך ככבוד חבירך אחר שגם הרב מקבל תועלת מן התלמיד. ועוד יש לך לדעת כי כל שני דברים אשר יש להם שתוף ביחד כמו הרב והתלמיד שיש להם שתוף וצירוף ביחד וכמו שבארנו למעלה בפרק משה קבל בתחלתו, וכל צירוף וחבור בעולם יש ביניהם התיחסות מה, ולכך אמר מצד הצירוף הזה שיש לרב אל התלמיד יהיה נחשב בעיני הרב הצירוף הזה שווי גמור עד שיהיה נחשב לו כבודו ככבוד חבירו ואשר יש לו שווי וצירוף אליו לגמרי וכאלו היה חבירו, מאחר כי מצד מה יש כאן צירוף והתחברות כי הם מתחברים בענין הלמוד, ומכיון שהם מתחברים בענין הלמוד מצד זה יש כאן שווי ולפיכך יהיה כבוד תלמידך ככבוד חבירך:

ואמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים, פירוש כי שני חבירים כל אחד השלמה לאחר, שכל שני חבירים הם משלימים זה לזה ומאחר שכל אחד הוא השלמת השני הנה מצד הזה יש לו דמיון אל הרב שהוא השלמתו של תלמיד. ומפני כך אמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך שיש לתלמיד לקבל מורא מרבו אשר הוא משלים אותו, וכך החבירים מצד שהם חבירים ביחד וטובים השנים מן האחד הרי כל אחד הוא השלמתו של השני, ולכך יהיה כבוד חבירך מצד זה כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים. כי גם מצד מה הרב דומה למורא שמים, שכשם שהש"י עלה לאדם וסבתו, כך הרב הוא עלה וסבה לתלמיד שקבל ממנו חכמתו, ולפיכך מורא רבך כמורא שמים כי כאשר יש צד בחינה שכלית שהתלמיד יש לו דמיון אל החבר, ולחבר יש דמיון אל הרב, ולהרב יש דמיון למורא שמים כי כל זה בחינה שכלית, ולפיכך יש לשקול מפני הכבוד כאלו היה לגמרי כך. אבל לא שיהיה התלמיד כמו הרב כי אין כ"כ הדמיון הזה, ולפיכך די שיהיה נחשב כבוד תלמידו ככבוד חבירו וכבוד חבירו כמו מורא רבו ומורא רבו כמורא שמים. ויש ספרים שגורסין כבוד תלמידך ככבוד עצמך ולשון חביב משמע כך, דכבוד עצמו שייך אצלו חביב שכבודו חביב עליו, אבל לומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך, אין ידוע חבוב כבוד חבירו כ"כ שהרי בפרק משה קבל אמר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, וא"כ החבוב לכבוד חבירו אין ידוע כ"כ שיתלה בו כבוד תלמידו והיה לו לומר יהי כבוד תלמידך ככבוד חבירך. אבל אם הגרסא ככבוד עצמך הוי שפיר. והטעם הוא שיהיה נחשב כבוד תלמידו ככבוד עצמו, מפני שכבר אמר בפרק משה קבל יהי כבוד חבירך חביב עליך ככבוד עצמך, ולכך אמר כאן על התלמיד יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. אבל מה שאמרו כבוד חבירך כמורא רבך ומדמה הכבוד אל המורא ואין דמיון הכבוד אל המורא, פירושו שיהיה חביב עליו כבוד חבירו ולא יסתר ולא יחלל את כבודו כשם שחביב עליו מורא רבו שלא יחלל מוראו, ובדבר זה יבא הדמיון. ומה שלא אמר יהי כבוד חבירך ככבוד רבו שלא מצאנו שהוזהר על רבו לכבדו ביותר, ולכך אמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך. וכבר פירשנו ענין סמיכת המאמרים. ואם באת לסמוך המאמרים בעצמם, מפני שאמר לפני זה כל כנסי' שהיא לש"ש מתקיימת, ללמד באיזה ענין תהיה הכנסיה והחבור של בני אדם דהיינו הכלל, והביא אחריו מאמר זה יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך ללמד ג"כ באיזה ענין יהיה חבור הרב אל התלמיד, ובאיזה אופן יהיה חבור החבירים יחדיו, וחבור התלמיד אל הרב, שאלו הם כל השייך להם חבור באיזה אופן יהיה אך כבר התבאר לך הפירוש הברור:

מדרש שמואל (אוזידא)

פירוש מדרש שמואל

אפשר שהזהיר לאדם שיהיה זהיר במה שלמד שלא ישכח מפיו כלל וז"ש הוי זהיר בלמוד ששגגת הלמוד עולה זדון כלומר עבירה גוררת עבירה ואם בתחלה לא נזהרת ושכחת קצת הלכות בשגגה יבא זמן שבמרד ובמעל תשב ותסירם מלבך. ואפשר שזהו שאמר הכתוב השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וגו' השמר לך רוצה לומר הוי זהיר בלמוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך והזהרתיך לפי שמן השכחה שהיא בדרך שגגה תבא להסירם מלבך במזיד וז"ש ופן יסורו מלבבך שעבירת השכחה בשוגג גוררת עבירה שתשב ותסירם מלבך בזדון. או אפשר שהזהיר לאדם שלא יגבה לבו שלא להשפיל את עצמו להיות למד מכל אדם לכן אמר בני הוי זהיר ללמוד יהיה ממי שיהיה ששגגת הלמוד עולה זדון כלומר מה שאתה שוגג וטועה בלמוד לזדון יחשב לך לפי שהסבה היתה כי זדון לבך השיאך שלא להשפיל עצמך וגאותך גרמה לך:

ואפשר עוד לפרש שמדבר עם הרב שיהיה זהיר ללמד לתלמידיו בל' נקיה וקלה וזהו בלמוד דקאמר ולא יוציא מפיו דבר סובל שני פירושים כדי שלא יטעו התלמידים בדבריו על דרך חכמים הזהרו בדבריכם שמא ישתו התלמידים וכו' ואמר ששגגת הלמוד כלומר השוגג הנמשך ממה שלמדת שטעו בדבריך עולה לך לזדון שאם רצית היית זהיר בדבריך. ולפי הגרסא דאית דגרסי הוי זהיר בתלמיד ששגגת תלמיד עולה זדון יתיישב זה הפירוש יותר מרווח כאלו אמר הוי זהיר בתלמיד שלא יטעה בדבריך שהשגגה של התלמיד ששוגג ועולה וטועה בדבריך עולה לך לזדון לסבה שאמרנו:

ואפשר עוד לפרש בהיות שנחלקו רז"ל אם לימוד גדול או מעשה גדול בא רבי יהודה לומר שעיקר זהירות האדם יהיה בלמוד יותר מן המעשה והטעם לפי ששגגת למוד שאומר שכחתי היום ולא למדתי אינו כשגגת המעשה כלומר ששכח ולא עשה מצוה לפי שמעשה המצות הוא לפרקים כשבאה המצוה לידו ושכח ולא עשה המצוה ולפעמים השכחה מצויה בבני אדם ולכן לשגגה לבד תחשב לו אמנם הלמוד אשר מצותו כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה דכתיב והגית בו יומם ולילה אין כאן מקום לשכחה שיאמר היום שכחתי שלא למדתי כי מי התיר לו ההיסח הדעת מהם יומם ולילה אפי' רגע כדי שנאמר שאותו ההיסח הדעת גרם השכחה ולכן שגגת הלמוד עולה זדון. ואפשר עוד לפרש דאית דגרסי הכי הוי זהיר בתלמיד ששגגת תלמיד עולה זדון ופי' דבריו הם מקושרים עם מה שהזהיר ר"א בן שמוע יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך כמו כן הזהיר רבי יהודה ואמר הוי זהיר בתלמיד כלומר בכבוד התלמיד ואל תזלזל בכבודו לפי ששגגת תלמיד עולה זדון כלומר אם תזלזל בו אפשר שהתלמיד ישגוג כנגדך ושגגת התלמיד כנגד הרב הוא עולה לזדון כי רבה היא ולזדון יחשב לו ואתה גרמת לו ולכן עשה באופן שלא תהיה סבה להענישו כי גם ענוש לצדיק לא טוב:

והרי"א ז"ל כתב כי סמך בכאן מאמר רבי יהודה לפי שמצינו שאמרו בפ' אלו מציאות דרש ר' יהודה בר אלעאי והוא ר' יהודה סתם הנזכר במשנתנו מאי דכתיב והגד לעמי פשעם אלו ת"ח שאפי' שגגות נעשות להם כזדונות ופירש"י ז"ל שאם לא ידעת טעם המשנה ונתת טעם אחר ומתוך כך רמית הדין או הוראה שבאה לידך ולמדת ממנה שלא כדת שאין הטעם כמו שאתה סבור ענוש תענש עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם משנתך לרבך, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שאפי' זדונות נעשות להם כשגגות רוצה לומר לפי שלא ילמדו מהם אחרים והפשע הוא לתלמידי חכמים שאינם טורחים ללמדם ולהישירם. וא"כ יש להם שלש בחינות מהזדון. א' שרבים יחטאו בסבתם. הב' שלא שאלו לגדול מהם על הדין או שלא נשא ונתן עם תלמידיו וחביריו כראוי. והג' שלא למדום והוכיחום, ולפי שכל זה תלוי בלמוד הרב ובעסק החבר והתלמיד נסמכה המשנה הזאת למה שלמעלה הימנה ולז"א הוי זהיר בלמוד כי למוד כמו שפירש"י ז"ל הוא נתינת לב להבין המשניות שלא תהיינה סותרות זו את זו ולבאר עומקן וטעמי האיסור והמותר הפסול והכשר החייב והזכאי וכל זה יולד מהרב כמ"ש התנא עשה לך רב שיעשה לו ראש שיסמוך עליו בלמודו והוראתו, וגם כן נתלה בחבר לפי שבמשאו ומתנו ישתלם האדם וכמ"ש חרב אל הבדים ונואלו ולכן אמרו וקנה לך חבר, וכבר יהיו התלמידים ג"כ סבה לברירת האמת יותר ולכן אמר רבינו הקדוש ומתלמידי יותר מכולם. הנה א"כ אומרו הוי זהיר בלימוד הוא סבה לשיהיה כבוד תלמידו חביב עליו כשלו וכבוד חבירו כמורא רבו ומורא רבו כמורא שמים. והרב כתב שכוונתו באומרו ששגגת הלמוד עולה זדון שכאשר לא ידע הכללים זדון יחשב לו כאלו תאמר שהמכה לאביו והוא לא ידע שזה אסור הוא חטא שלא ניתן לכפרה לשגגתו כי היה לו לדעת שראוי לכבד את אביו ואת אמו. אמנם השוגג בדבר הפרטיי כאלו תאמר שהכה את אביו בעבור שלא הכירו כסבור שהיה בנו או עבדו כבר ניתן לכפרה לפי ששגג בחלקיי, וזהו מאמר התנא הוי זהיר בלמוד שהוא מהדינים והדברים הכוללים ששגגתם תחשב לך לזדון וזה היה ענין הזקן ממרא שהחמירה עליו התורה לפי שהוא חוטא בעיקר הדין שהוא הכולל שהיה לו לדעתו ולכן תקנו בתפלתנו על חטא שחטאנו לפניך בלא יודעים, עכ"ל:

והחסיד ז"ל כתב ארבעה אנשים מצורעים פתח שערי גיהנם. אנוס, שוגג, מזיד, פושע. אנוס רחמנא פטריה מיד הנוגש אותו כי כולם באים במשפט. שוגג אם הביא קרבן או באו עליו יסורין והיתה לו נפשו לשלל עליו נאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף לא כאנוס שהאל פוטרו מן הדין ולמה כי הוא מכיר בעונשו לא אחר. מזיד נכנס בגיהנם עד תום עונשו ואחרי כן עולה. פושע עומד שם לעולם ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' עכ"ל:

והדב ר' יהודה לירמא ז"ל כתב הוי זהיר בחכמה שאתה לומד וחוקר ודורש בה שלא תעשה בידך כפירה כנגד השי"ת או שום אמונה רעה ממנה בלמוד ר"ל החכמה שאתה לומד לפי שהשגגה והטעות והכפירה שתעלה בידך מצד החכמה העמוקה שהכנסת עצמך ללמוד אותה עולה זדון כלומר להענישך כאלו כפרת במזיד לפי שמי הכניסך לחקור ולדרוש וללמוד בחכמה שאין שכלך יכול להשיגה והרי אמרו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש ואמר שלמה המע"ה דבש מצאת אכול דייך ולא יותר כדי שלא יזיקך כן בחכמה לא תכניס עצמך ללמוד ולחקור ולדרוש רק במה ששכלך יכול להשיג ולא יותר כדי שלא תעלה בידך שום אמונה שאינה שלמה עכ"ל:

ולב אבות כתב ואולי יאמר צריך שתהיה זהיר מאד שתהיה חכם ובעל למוד ויודע דעת עליון לפי שאם אינך כן רק שוגה ופתי נעדר הלמוד והתורה היום תהיה חוטא בשוגג ומטר תחטא במזיד כי כן דרך עמי הארצות אבל אם תהיה חכם חכמתך תשיב אותך בתשובה ואם היום תחטא מחר לא תחטא. וירצה א"כ שהשגגה הבאה בעבור הלמוד רוצה לומר בעבור העדרו אחר ימים תעלה אל זדון עכ"ל:

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב הוי זהיר בלמוד שיהיו דברי תורה מצויים בידך ומזומנים להוראה שאם ישאלוך ותורה שלא כהוגן בשגגה עולה זדון כי המתעסק בהוראה יש לו להתעמל בו עד שיהיה סדור בפיו עכ"ל:

ומתוך דברי הרב ר' מתתיה היצהרי ז"ל משמע הוי זהיר בלמוד אשר למדת לקיימו לפי ששגגת למוד ששגגת במה שלמדת ולא קיימת אותו עולה זדון כי עמי הארץ ממך יראו וכן יעשו בזדון והם אינם יודעים שאתה לא עשית אלא בשוגג נמצא ששוגג שלך יעלה לזדון אחרים ע"כ, וע"ד זה שמעתי שאמר דוד המלך עליו השלום ואתה נשאת את עון חטאתי והנ"ל ואתה נשאת עוני וחטאתי. אמנם הכוונה העון שעשו אחרים במזיד נמשך ונגזר מחטאתי מהשוגג שלי שחטאתי:

והריטב"א ז"ל כ' יש שגורסים הוי זהיר בתלמיד וכו' והכוונה אחר שהזהיר ר"א בכבוד התלמיד בא רבי יהודה והזהיר לרב על למוד התלמיד לפי שיכול שיהיה כבודו חביב עליו ויתיאש מללמדו כראוי לפיכך אמר הוי זהיר בתלמיד ללמד אותו כראוי ולא תעשה מלאכת ה' רמיה לפי ששגגת התלמיד בהוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו שהוא גרם לו ועבר על ולפני עור לא תתן מכשול ויהיה נתפס בשגגת התלמיד כאב שנתפס על בנו עכ"ל. ואפשר עוד לפרש הוי זהיר בלמוד כלומר בכל מה שלמד הוי זהיר בו לקיימו לפי ששגגת הלמוד כלומר מי ששגג במה שלמד שהסיח דעתו ושגג בו לזדון יחשב לו לפי שבתנועה קלה שהיה מסייע כוונתו על מה שלמד תכף היה נזכר שאותו הדבר היה אסור לא כן שגגת עם הארץ כי הוא קרוב לאנוס שמעולם לא ידע שאותו הדבר היה אסור ולשוגג יחשב לו:

האי דקא חשיב מנינא הוא לפי שהייתי מונה ארבעה דכתר שם טוב הוא הרביעי לז"א כי שלשה הם ותו לא כי הרביעי אינו מזה המין כדי שיחשב עם אלו, וז"ש וכתר שם טוב עולה על גביה ואינו מזה הסוג כי הוא חשוב מכלם:

ואפשר עוד שאמר שלשה כתרים הם ותו לא לפי שכתר שם טוב הוא עם כלן ועולה על גביהן שאחד מן השלשה אם אין עמו שם טוב אינו כתר וכן כתר כהונה או כתר מלכות בלא שם טוב אינם כתרים כי הוא עולה על גביהן. אלו הב' פירושים פירשו גם המפרשים ומכללם הר"מ אלשקאר ז"ל:

ואפשר עוד לפרש שהשמיענו כי כתר שם טוב אי אפשר להשיגו אם לא שתקדם באדם כתר אחד מאלו השלשה כתרים, וזה שאמר שלשה כתרים הם וכו' וכתר שם טוב לא מנה אותו לפי שאי אפשר לו לעלות ולצמוח אלא על גביהן כלומר אחר שיהיה יסוד מוסד באדם אחד מאלו הכתרים או כלם אז עולה וצומח הכתר שם טוב ועולה על גבו כאלו הכתר שקדם הוא נושא אותו על גבו כי ע"י התורה קונה שם טוב וכן ע"י כתר כהונה וכן כתר מלכות הוא סבה לקנות ולהעלות עליו כתר שם טוב כי בהיותו מושל ומקשיב על דבר אמת וענוה צדק קונה כתר שם טוב ע"כ לא מנאו לכתר רביעי:

ואפשר עוד כי לפי שיש שלמות חיצונית כמו העושר או הגבורה או הבנים לכן נקט מניינא למעוטי כל שאר הדברים שאלו השלשה דברים לבד הם כתרים שראוי לאדם להכתיר את עצמו בהם שאם קנה כתר תורה ראוי שיחשבוהו לו לכתר ויקום ויטור למזלזלים אותו כי כן אז"ל כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש וכו' וזה על כבוד כתר התורה אשר הוא מוכתר בה וכן כתר כהונה ראוי שיחשוב אותה לכתר כי הבדיל אלהי ישראל אותו להקריב אותו אליו ושמן משחת אלהיו על ראשו וכן כתר מלכות ראוי למלך שיחשוב את עצמו כמלך כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואם אמרו על אגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים הרי בכתובות פרק האשה פריך ומפרק לה פרשת דרכים הואי, וכתר שם טוב עולה על גביהן וראוי להחשיבו אם קנאו כי הוא עולה על גביהן וחשוב מכלם וכשיחשוב אותו בכל יום ויום יוסיף אומץ וחוזק לקנות אותו בתכלית השלימות כי כל דבר החשוב בעין האדם אז הוא מתלהב להשיגו לבא עד תכליתו:

והרב ר' משה אלשקאר ז"ל כתב טעם למה לא זכר אלא אלו הג' כתרים סמך על מאמר ר' יוחנן שאמר שלשה זרים הם זרו של ארון ושל שלחן ושל מזבח. של מזבח זכה בו אהרן וזרעו. של שלחן דוד וזרעו. זר של ארון זכו בו כל ישראל כל הרוצה ליטול יבא ויטול. ובשניהם אמר ועשית לו זר זהב וגו' ובארון שהוא כתר תורה אמר ועשית עליו לרמוז שהוא הכתר המעולה שבכלם, והטעם לפי שהוא סבה לכלם. בכתר כהונה נאמר יורו משפטיך. במלך כתיב בי מלכים ימלוכו א"כ זה הוא הכתר הכולל והכלל גדול מן הפרט. וטעם שנתייחס השלחן למלכות לפי שמתנאי המלך שיהיה נדיב ויהיה שלחנו שלחן מלכים הרעב ממנו יאכל והצמא ממנו ישתה. אמנם צריך שלא יביאו על שולחנם חילק ובילק ריקים ופוחזים מצחקים ומדברים נבלות הפה כי אז יקרא זבחי מתים. אמנם העיקר הוא שצריכים המלכים להעמיד על שולחנם חכמים ונבונים ואז יקרא שלחן מלכים, ולז"א הכתוב ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ונתן הסבה למה הוציא זה לפי שאברהם היה כהן לאל עליון. ויש מפרשים והוא כהן חוזר למלכי צדק ואמר מצד שנקרא מלך הוציא לחם ויין כמו שאמר. ומצד שנקרא כהן אמר ויברכהו. עוד כתב כי יש מי שדחק להתיר למה לא מנה הארבעה כתרים שענין מאמר וכתר שם טוב הוא רמז לתורה אשר היא נקראת טוב כמש"ה כי לקח טוב וכתר תורה עולה על כתר כהונה וכתר מלכות, עכ"ל:

ורבינו יונה ז"ל כתב כתר תורה עדיף כי ג' זרות הן. זר שולחן כתר מלכות. זר מזבח כתר כהונה. זר הכפורת אשר שם הלוחות כתר תורה והשנים היו חוץ לפרוכת וכתר תורה לפנים לפרוכת עכ"ל:

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב רמז בזה על שלש מעלות באדם עושר יחוס תורה. כנגד מעלת העושר אמר כתר כהונה כי בו העושר הגדול שכל צרכי מזונותיהם מצויין להם בריוח ובלא עמל, וכנגד מעלת היחוס אמר כתר מלכות כי הוא ראש היחסים. וכנגד מעלת הידיעה אמר כתר תורה ורמז שלא להתגאות בהם וכבר ביארתי כיוצא בזה במ"ש דוד המלך ע"ה כי לא ממוצא וגו' נ"ל שקרא מעלת היחוס מוצא מלשון ומוצאותיו מימי קדם מימי עולם, וקרא מעלת הממון מערב מלשון רכולתך ומערבך, וקרא מעלת החכמה מדבר אם מפני שהיא מצויה לכל כמדבר ואם מלשון דבור מענין ומדברך נאוה, וייחס החכמה לדבור על כי הלשון שליח השכל כענין לב חכם ישכיל פיהו ודרשו בו מאן מורי עלויה פיהו ואמר שאין ההרמה וההתנשאות באה מסיבתו אלא כי אלהים שופט וגו' והוא מרים למי שראוי והעיקר להתעסק בעבודתו בקיום המצות והחסידות עד שיהיה מקובל אצל הבריות, וז"ש כאן וכתר שם טוב עולה על גביהן ושם טוב הוא התמדת פעולת החסידים כי אז אומרים עליו אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל, עכ"ל:

והרי"א ז"ל כתב ונתן סדר לאלו הג' כתרים כי זכר ראשונה כתר תורה לפי שהוא כפי זמנו כי הוא הניתן אל האומה בכללה בהיותם בהר סיני בקבלם עשרת הדברות שנכללו בהם האמונות והמעשים מה שבין אדם למקום ומה שבין אדם לחבירו הנה אם כן היה הכתר הראשון כולל לכל האומה ולכל הענינים קודם בכל מיני קדימות בזמן ובסדר ובמעלה ובסבה. והכתר השני הוא כתר הכהונה שניתנה אחרי כן לאהרן וזרעו משבט לוי והוא כתר מיוחד לאותו שבט ואחרון בזמן מהכתר הראשון ורזכר אחרי מצות המשכן בפרשת ואתה תצוה והכתר הזה במה שבין אדם למקום שהיה הכהן אמצעי בין השי"ת ובין ישראל ולכן נאמר ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון ובחשן נאמר ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט וגו' לזכרון לפני ה'. והכתר הג' הוא כתר מלכות ונזכר באחרונה לפי שהוא בין אדם לחבירו ונצטוו עליו ישראל באחרונה בפרשת המלך עכ"ל:

וה"ר יצחק בר שלמה כתב ראיה אחרת שכתר תורה גדול משניהם כי למלכות ולכהונה ייחד להם בתים בתי כהונה ובתי מלכות דכתיב בית דוד כה אמר ה דינו לבוקר משפט. לכהונה בית אהרן ברכו את ה'. ליראת שמים שהוא כתר תורה אין בית מיוחד שנאמר יראי ה' ברכו את ה'. וכתב ה"ר ישראל וכן תמצא כי אהרן בזכות התורה זכה לכהונה שנא' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ודוד בזכות התורה זכה למלכות שנא' זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי עכ"ל:

ורבינו עובדיה ז"ל כתב שלשה כתרים הם הכתובים בתורה שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד. כתר תורה כתיב ביה והדרת פני זקן זה שקנה חכמה. כתר כהונה כתיב ביה וקדשתו קדוש יהיה לך. כתר מלכות כתיב ביה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. וכתר שם טוב מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו ולא מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד והוא עולה ע"ג כלן שכל השלשה כתרים צריכים לו שאם ת"ח הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא אמרינן ביומא ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי דאהרן, ואם מלך הוא כתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך עכ"ל:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב כי שלשה כתרים אלה אשר זכר האחד והיסוד לכלם הוא הכתר תורה והשנים האחרים הם הממציאים הדרך להשגת הראשון כי כתר כהונה הוא אשר נתן לאהרן ולתלמידיו אחריו שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן אל השלמות הראשון הנכלל בתורה ונמצא שהכתר השני שהוא כתר כהונה היה סבת קיום הראשון והוא כתר תורה כי הכהנים הם היו המדריכים לבני אדם לשלמות וקיום התורה ואמנם כתר מלכות הוא להעניש אל עוברי התורה וביחוד אל העושים המעשים המגונים והיה כתר השלישי הזה נמשך אל השני בהעניש אל עוברי התורה למען ישובו מדרכם הרע לנחותם הדרך אשר יישירו אותם בה הכהנים הנגשים אל ה' עכ"ל:

ולב אבות כתב עם היות ששלשה כתרים הם הנזכרים וכל אחד הוא כתר בפני עצמו הנה כתר הנקרא שם טוב כי הוא שם מורא על המעלה והשלמות לא יעלה ולא יצדק על שום אחד מהם אלא על שלשתם יחד כי טוב נאמר על האושר כמו שבא אצל החוקר שהאושר הוא הטוב אשר יכספוהו הכל והוא מכונה על הסתם בשם טוב ואם כן זה השם לא יעלה ולא יצדק אלא על גבי שלשתם יחד, וזהו אמרו וכתר שם טוב עולה על גביהן על גב כל אחד ואחד מאלו אנו קוראים ומכנים כל אחד בשם טוב ירצה שכל אחד מאלה הוא נקרא טוב, עכ"ל: