דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה יג
פרק ד משנה יג[עריכה]
יהי כבוד תלמידך חביב וכו'. גרסת הספרים יהיה כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך וכו'. ויש לשאול מה טעם דברים אלו שיהיה כבוד תלמידו חביב עליו ככבוד חבירו, וכל שכן שיש להקשות מה שאמר שיהיה כבוד חבירו כמורא רבו ומורא רבו כמורא שמים, ועוד אם כבוד תלמידו ככבוד חבירו וחבירו כמו רבו ורבו כמורא שמים א"כ יהיה כבוד תלמידו כמו מורא שמים. ויש לך לדעת כי שני חבירים נקראו כאשר האחד הוא לתועלת השני ובזה הם חבירים, ולפיכך אע"ג שהרב מלמד את התלמיד, מכל מקום מצד מה נחשב התלמיד שהוא לתועלת הרב, ומפני כך אמר שיהיה כבוד תלמידך ככבוד חבירך אחר שגם הרב מקבל תועלת מן התלמיד. ועוד יש לך לדעת כי כל שני דברים אשר יש להם שתוף ביחד כמו הרב והתלמיד שיש להם שתוף וצירוף ביחד וכמו שבארנו למעלה בפרק משה קבל בתחלתו, וכל צירוף וחבור בעולם יש ביניהם התיחסות מה, ולכך אמר מצד הצירוף הזה שיש לרב אל התלמיד יהיה נחשב בעיני הרב הצירוף הזה שווי גמור עד שיהיה נחשב לו כבודו ככבוד חבירו ואשר יש לו שווי וצירוף אליו לגמרי וכאלו היה חבירו, מאחר כי מצד מה יש כאן צירוף והתחברות כי הם מתחברים בענין הלמוד, ומכיון שהם מתחברים בענין הלמוד מצד זה יש כאן שווי ולפיכך יהיה כבוד תלמידך ככבוד חבירך:
ואמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים, פירוש כי שני חבירים כל אחד השלמה לאחר, שכל שני חבירים הם משלימים זה לזה ומאחר שכל אחד הוא השלמת השני הנה מצד הזה יש לו דמיון אל הרב שהוא השלמתו של תלמיד. ומפני כך אמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך שיש לתלמיד לקבל מורא מרבו אשר הוא משלים אותו, וכך החבירים מצד שהם חבירים ביחד וטובים השנים מן האחד הרי כל אחד הוא השלמתו של השני, ולכך יהיה כבוד חבירך מצד זה כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים. כי גם מצד מה הרב דומה למורא שמים, שכשם שהש"י עלה לאדם וסבתו, כך הרב הוא עלה וסבה לתלמיד שקבל ממנו חכמתו, ולפיכך מורא רבך כמורא שמים כי כאשר יש צד בחינה שכלית שהתלמיד יש לו דמיון אל החבר, ולחבר יש דמיון אל הרב, ולהרב יש דמיון למורא שמים כי כל זה בחינה שכלית, ולפיכך יש לשקול מפני הכבוד כאלו היה לגמרי כך. אבל לא שיהיה התלמיד כמו הרב כי אין כ"כ הדמיון הזה, ולפיכך די שיהיה נחשב כבוד תלמידו ככבוד חבירו וכבוד חבירו כמו מורא רבו ומורא רבו כמורא שמים. ויש ספרים שגורסין כבוד תלמידך ככבוד עצמך ולשון חביב משמע כך, דכבוד עצמו שייך אצלו חביב שכבודו חביב עליו, אבל לומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך, אין ידוע חבוב כבוד חבירו כ"כ שהרי בפרק משה קבל אמר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, וא"כ החבוב לכבוד חבירו אין ידוע כ"כ שיתלה בו כבוד תלמידו והיה לו לומר יהי כבוד תלמידך ככבוד חבירך. אבל אם הגרסא ככבוד עצמך הוי שפיר. והטעם הוא שיהיה נחשב כבוד תלמידו ככבוד עצמו, מפני שכבר אמר בפרק משה קבל יהי כבוד חבירך חביב עליך ככבוד עצמך, ולכך אמר כאן על התלמיד יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. אבל מה שאמרו כבוד חבירך כמורא רבך ומדמה הכבוד אל המורא ואין דמיון הכבוד אל המורא, פירושו שיהיה חביב עליו כבוד חבירו ולא יסתר ולא יחלל את כבודו כשם שחביב עליו מורא רבו שלא יחלל מוראו, ובדבר זה יבא הדמיון. ומה שלא אמר יהי כבוד חבירך ככבוד רבו שלא מצאנו שהוזהר על רבו לכבדו ביותר, ולכך אמר יהי כבוד חבירך כמורא רבך. וכבר פירשנו ענין סמיכת המאמרים. ואם באת לסמוך המאמרים בעצמם, מפני שאמר לפני זה כל כנסי' שהיא לש"ש מתקיימת, ללמד באיזה ענין תהיה הכנסיה והחבור של בני אדם דהיינו הכלל, והביא אחריו מאמר זה יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך ללמד ג"כ באיזה ענין יהיה חבור הרב אל התלמיד, ובאיזה אופן יהיה חבור החבירים יחדיו, וחבור התלמיד אל הרב, שאלו הם כל השייך להם חבור באיזה אופן יהיה אך כבר התבאר לך הפירוש הברור: