רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(ג) וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת – לְהַכִּיר אֶת חַסְדֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִדָּבֵק בּוֹ.
עַד הַיּוֹם הַזֶּה – שָׁמַעְתִּי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה סֵפֶר הַתּוֹרָה לִבְנֵי לֵוִי, "וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי" (להלן לא,ט), בָּאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ! אַף אָנוּ עָמַדְנוּ בְּסִינַי וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנִתְּנָה לָנוּ, וּמָה אַתָּה מַשְׁלִיט אֶת בְּנֵי שִׁבְטְךָ עָלֶיהָ? וְיֹאמְרוּ לָנוּ יוֹם מָחָר: לֹא לָכֶם נִתְּנָה, לָנוּ נִתְּנָה! וְשָׂמַח מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר, וְעַל זֹאת אָמַר לָהֶם :"הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם" וְגוֹמֵר (לעיל כז,ט); הַיּוֹם הַזֶּה הֵבַנְתִּי שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים וַחֲפֵצִים בַּמָּקוֹם.

(ו-ח) וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה – עַתָּה אַתֶּם רוֹאִים עַצְמְכֶם בִּגְדֻלָּה וְכָבוֹד; אַל תִּבְעֲטוּ בַּמָּקוֹם וְאַל יָרוּם לְבַבְכֶם, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹמֵר (להלן פסוק ח). דָּבָר אַחֵר: וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת (פסוק ג), שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבּוֹ וְחָכְמַת מִשְׁנָתוֹ עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה (ע"ז ה' ע"ב), וּלְפִיכָךְ לֹא הִקְפִּיד עֲלֵיכֶם הַמָּקוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה (שם). אֲבָל מִכָּאן וָאֵילַךְ יַקְפִּיד, וּלְפִיכָךְ: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת.

חסלת פרשת כי תבוא

פרשת נצבים[עריכה]

(ט) אַתֶּם נִצָּבִים [הַיּוֹם] – מְלַמֵּד שֶׁכִּנְּסָם מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם מוֹתוֹ לְהַכְנִיסָם בַּבְּרִית.
רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם – רָאשֵׁיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם.
זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם; וְאַחַר כָּךְ כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

(י) מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ – מְלַמֵּד שֶׁבָּאוּ כְּנַעֲנִיִּים לְהִתְגַיֵּר בִּימֵי מֹשֶׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ גִּבְעוֹנִים בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, וְזֶהוּ הָאָמוּר בַּגִּבְעוֹנִים: "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה" (יהושע ט,ד); וּנְתָנָם מֹשֶׁה חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם (מדרש תנחומא נצבים ב; יבמות ע"ט ע"א).

(יא) לְעָבְרְךָ – לִהְיוֹתְךָ עוֹבֵר בַּבְּרִית. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּמוֹ 'לְהַעֲבִירְךָ', אֶלָּא כְּמוֹ "לַעֲשֹׂתְכֶם אוֹתָם" (דברים ד,יד).
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית – דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. כָּךְ הָיוּ כּוֹרְתִין בְּרִית: עוֹשִׂין מְחִיצָה מִכָּאן וּמְחִיצָה מִכָּאן וְעוֹבְרִים בֵּנְתַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו" (ירמיהו לד,יח).

(יב) לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם – כָּל כָּךְ הוּא נִכְנָס לִטְרֹחַ, לְמַעַן קַיֵּם אוֹתְךָ לְפָנָיו לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לֵאלֹהִים, לְפִי שֶׁדִּבֶּר לָךְ וְנִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיף אֶת זַרְעָם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת; לְכָךְ הוּא אוֹסֵר אֶתְכֶם בַּשְּׁבוּעוֹת הַלָּלוּ שֶׁלֹּא תַּקְנִיטוּהוּ, אַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִבָּדֵל מִכֶּם. עַד כָּאן פֵּרַשְׁתִּי לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּרָשָׁה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת "אַתֶּם נִצָּבִים" לַקְּלָלוֹת? לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם, חוּץ מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם, וְאָמְרוּ: מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ? הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיְּסָם: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" (פסוק ט); הַרְבֵּה הִכְעַסְתֶּם לַמָּקוֹם וְלֹא עָשָׂה אֶתְכֶם כְּלָיָה, וַהֲרֵי אַתֶּם קַיָּמִים לְפָנָיו הַיּוֹם, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא קַיָּם, וְהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְכָךְ עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם; וְהַקְּלָלוֹת וְהַיִּסּוּרִין מְקַיְּמִין אֶתְכֶם וּמַצִּיבִין אֶתְכֶם לְפָנָיו. וְאַף הַפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה מִזּוֹ – פִּיּוּסִין הֵם, "אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל" וְגוֹמֵר" (לעיל פסוק א). דָּבָר אַחֵר: אַתֶּם נִצָּבִים, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִפַּרְנָס לְפַרְנָס, מִמֹּשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, לְפִיכָךְ עָשָׂה אוֹתָם מַצֵּבָה, כְּדֵי לְזָרְזָם. וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כד,א), וְכֵן שְׁמוּאֵל: "הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אֶתְכֶם" (שמ"א יב,ז), כְּשֶׁיָּצְאוּ מִיָּדוֹ וְנִכְנְסוּ לְיָדוֹ שֶׁל שָׁאוּל (מדרש תנחומא נצבים א).

(יד) וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה – וְאַף עִם דּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לִהְיוֹת (מדרש תנחומא נצבים ג).

(טו-טז) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם וְגוֹמֵר וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם – לְפִי שֶׁרְאִיתֶם הָאֻמּוֹת עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, וְשֶׁמָּא הִשִּׁיא לֵב אֶחָד מִכֶּם אוֹתוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה; לְפִיכָךְ אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעֲכֶם.
וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם. – עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְאוּסִים כִּשְׁקָצִים.
גִּלּוּלֵיהֶם – שֶׁמֻּסְרָחִים וּמְאוּסִין כַּגָּלָל.
עֵץ וָאֶבֶן – אוֹתָן שֶׁל עֵצִים וְשֶׁל אֲבָנִים רְאִיתֶם בַּגָּלוּי, לְפִי שֶׁאֵין הַגּוֹי יָרֵא שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ; אֲבָל שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב – עִמָּהֶם בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיֹּתָם הֵם, לְפִי שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ.

(יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם – שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מִלְּקַבֵּל עָלָיו הַבְּרִית.
שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה – שֹׁרֶשׁ מְגַדֵּל עֵשֶׂב מַר כַּגִּידִין, שֶׁהֵם מָרִים; כְּלוֹמַר: מַפְרֶה וּמַרְבֶּה רֶשַׁע בְּקִרְבְּכֶם.

(יח) וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ – לְשׁוֹן בְּרָכָה; יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ, לֵאמֹר: לֹא יְבוֹאוּנִי קְלָלוֹת הַלָּלוּ, אַךְ שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי.
וְהִתְבָּרֵךְ – בינדיר"א שי"י [bendira sei = יברך את עצמו] בְּלַעַז, כְּמוֹ "וְהִתְגַּלָּח" (ויקרא יג,לג), "וְהִתְפַּלֵּל" (מל"א ח,מב).
בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ – בְּמַרְאִית לִבִּי, כְּמוֹ: "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" (במדבר כד,יז); כְּלוֹמַר: מַה שֶּׁלִּבִּי רוֹאֶה לַעֲשׂוֹת.
לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה – לְפִי שֶׁאוֹסִיף לוֹ פֻּרְעָנוּת עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עַד הֵנָּה בְּשׁוֹגֵג, וְהָיִיתִי מַעֲבִיר עֲלֵיהֶם; וְגוֹרֵם עַתָּה שֶׁאֲצָרְפֵם עִם הַמֵּזִיד, וְאֶפָּרַע מִמֶּנּוּ הַכֹּל. וְכֵן תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "בְּדִיל לְאוֹסָפָא לֵיהּ חֶטְאֵי שָׁלוּתָא עַל זְדָנוּתָא", שֶׁאוֹסִיף לוֹ אֲנִי הַשְּׁגָגוֹת עַל הַזְּדוֹנוֹת.
הָרָוָה – שׁוֹגֵג, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּאָדָם שִׁכּוֹר, שֶׁלֹּא מִדַּעַת.
הַצְּמֵאָה – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִדַּעַת וּבְתַאֲוָה.

(יט) יֶעְשַׁן אַף ה' – עַל יְדֵי כַּעַס, הַגּוּף מִתְחַמֵּם וְהֶעָשָׁן יוֹצֵא מִן הָאַף; וְכֵן: "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ" (שמ"ב כב,ט). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, הַכָּתוּב מַשְׁמִיעַ אֶת הָאֹזֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא רְגִילָה וִיכוֹלָה לִשְׁמֹעַ, כְּפִי דֶּרֶךְ הָאָרֶץ.
וְקִנְאָתוֹ – לְשׁוֹן 'חֵמָה', אינפרינמינ"ט [enprenment = חרון־אף]; אֲחִיזַת לְבִישַׁת נְקָמָה, וְאֵינוֹ מַעֲבִיר עַל הַמִּדָּה.

(כ) הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה – וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה" וְגוֹמֵר "בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (לעיל כח,סא), "הַזֹּאת" לְשׁוֹן נְקֵבָה, מֻסָּב עַל "הַתּוֹרָה"; הַזֶּה – לְשׁוֹן זָכָר, מֻסָּב עַל הַסֵּפֶר. וְעַל יְדֵי פִּסּוּק הַטְּעָמִים הֵן נֶחֱלָקִין לִשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת: בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת – הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת "בְּסֵפֶר", וְ"הַתּוֹרָה הַזֹּאת" דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְכָךְ אָמַר "הַזֹּאת"; וְכָאן – הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת הַתּוֹרָה, נִמְצָא סֵפֶר הַתּוֹרָה דְּבוּקִים זֶה לָזֶה; לְפִיכָךְ לְשוֹן זָכָר נוֹפֵל אַחֲרָיו, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַסֵּפֶר.

(כה) לֹא יְדָעוּם – לֹא יָדְעוּ בָּהֶם גְּבוּרַת אֱלֹהוּת.
וְלֹא חָלַק לָהֶם – לֹא נְתָנָם לְחֶלְקָם. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם: "וְלֹא אוֹטִיבָא לְהוֹן", לֹא הֵיטִיבוּ לָהֶם שׁוּם טוֹבָה. וּלְשׁוֹן לֹא חָלַק – אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם לֹא חָלַק לָהֶם שׁוּם נַחֲלָה וְשׁוּם חֵלֶק.
וַיִּתְּשֵׁם ה' – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְטַלְטְלִינוּן" [=וְטִלְטְלָם], וְכֵן: "הִנְנִי נוֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם" (ירמיהו יב,יד).

(כח) הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ – וְאִם תֹּאמְרוּ: מַה בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת? אַתָּה מַעֲנִישׁ אֶת הָרַבִּים עַל הִרְהוּרֵי הַיָּחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ" וְגוֹמֵר, וְאַחַר כָּךְ: "וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִיא" (לעיל פסוק יז, כא); וַהֲלֹא אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בְּמַטְמוֹנָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ? אֵין אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶתְכֶם עַל הַנִּסְתָּרֹת, שֶׁהֵן לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ יָחִיד; אֲבָל הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, לְבַעֵר הָרַע מִקִּרְבֵּנוּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה בָּהֶם דִּין, יֵעָנְשׁוּ הָרַבִּים. נָקוּד עַל לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, לִדְרֹשׁ שֶׁאַף עַל הַנִּגְלוֹת לֹא עָנַשׁ אֶת הָרַבִּים עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן (סנהדרין מ"ג ע"ב), מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל וְנַעֲשׂוּ עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (סוטה ל"ז ע"ב).