קטגוריה:דברים לד ו

<< | ספר דברים • פרק ל"ד • פסוק ו' | >>

נוסח המקרא

ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יִּקְבֹּ֨ר אֹת֤/וֹ בַ/גַּיְ֙ בְּ/אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְ/לֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔/וֹ עַ֖ד הַ/יּ֥וֹם הַ/זֶּֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּקְבַר יָתֵיהּ בְּחִלְּתָא בְּאַרְעָא דְּמוֹאָב לָקֳבֵיל בֵּית פְּעוֹר וְלָא יְדַע אֲנָשׁ יָת קְבוּרְתֵיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין׃
ירושלמי (יונתן):	בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ דְמָארֵי עַלְמָא דְאַלִיף לָן אָרְחָתֵיהּ תַּקְנֵי אַלִּיף יָתָן לְמִלְבַּשׁ עַרְטְלָאִין מִן דְּאַלְבֵּישׁ אָדָם וְחַוָּה אַלִיף יָתָן לִמְזַוְגָּא חַתְנִין וְכַלָּן מִן דְּזַוֵיג חַוָה לְוַת אָדָם אַלִּיף יָתָן לִמְבַקְרָא מַרְעִין מִן דְּאִתְגְּלֵי בְּחֶזְוֵוי מֵימְרֵיהּ עַל אַבְרָהָם כַּד הֲוָה מְרַע מִגְזֵרַת מָהוּלְתָּא אַלִּיף יָּתָן לִמְנַחְמָא אֶבְלִין מִן דְּאִתְגְּלֵי לְיַעֲקב תּוּב בְּמֵיתוֹי מִפַּדַן בַּאֲתַר דְּמִיתַת אִמֵּיהּ אַלִּיף יָתָן לִמְפַרְנְסָא מַסְכְּנִין מִן דְּאָחַת לִבְנֵי יִשְרָאֵל לַחֲמָא מִן שְׁמַיָּא. אַלִיף יָתָן לְמִקְבַּר מֵיתַיָּא מִן משֶׁה דְאִתְגְלֵי עֲלוֹי בְּמֵימְרֵיהּ וְעִמֵּיהּ חֲבוּרַן דְמַלְאֲכֵי שֵׁירוּתָא מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל אַצִיעוֹן דַּרְגְּשָׁא דְּדַהֲבָה מִקְבְּעָא בְּיוֹרְכִין וְסַנְדַּלְכִין וּבוּרְלִין מְתַקְנָא כְּבִסְתַּרְקֵי מִלַּת וְסוּכְנִין דְּאַרְגְּוָון וְאוֹצִיטִילִין חִוְורִין מְטַטְרוֹן וְיוֹפִיאֵל וְאוֹרִיאֵל וִיפִיפְיָה רַבָּנֵי חָכְמָתָא אַרְבְּעִין יָתֵיהּ עֲלָהּ וּבְמֵימְרֵיהּ דַּבְּרֵי אַרְבַּעֲתֵּי מִלִּין וּקְבַר יָתֵיהּ בְּחֵילְתָא כֻּלּוֹ קָבֵיל בֵּית פְּעוֹר דְּכָל אֵימַת דְּזַקִּיף פְּעוֹר לְמִדְכַּר לְיִשְרָאֵל חוֹבַתְהוֹן מוֹדִיק בְּבֵית קְבוּרְתֵּיהּ דְמשֶׁה וּמִתְכְּבִישׁ וְלָא חַכִּים בַּר נַשׁ יַת קְבוּרְתֵּיהּ עַד זְמַן יוֹמָא הָדֵין:
ירושלמי (קטעים):	וּקְבַר יָתֵיהּ בְּחֵילְתָא בְּאַרְעֲהוֹן דְמוֹאֲבָאֵי כָּל קֳבֵיל טַעֲוַות פְּעוֹר וְלָא חֲכַם גְבַר יַת קְבוּרְתֵּיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ויקבור אותו" - הקב"ה בכבודו רבי ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו וזה הוא אחד משלשה אתין שהיה ר"י דורש כן וכיוצא בו ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו הוא מביא את עצמו כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם אלא הם משיאים את עצמם

"מול בית פעור" - קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור וזה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות בערב שבת

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ו] קברו היה שם מוכן. פירוש, מה שנקבר מול בית פעור, וקשיא למה נקבר מול בית פעור. ותירץ 'קברו שם היה מוכן מששת ימי בראשית', וכיון שקברו היה שם מוכן מששת ימי בראשית, בודאי טעם יש בדבר שיהיה נקבר מול בית פעור, לכפר על מעשה פעור:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ (סוטה י"ד ע"א). רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ; וְזֶה הוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֵתִין שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כֵּן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אוֹתוֹ" (במדבר ו,יג), הוּא מֵבִיא אֶת עַצְמוֹ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טז); וְכִי אֲחֵרִים מַשִּׂיאִים אוֹתָם? אֶלָּא הֵם מַשִּׂיאִים אֶת עַצְמָם (ספרי נשא לב).
מוּל בֵּית פְּעוֹר – קִבְרוֹ הָיָה מוּכָן שָׁם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְּעוֹר (סוטה י"ד ע"א); וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת (אבות פ"ה מ"ו).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ויקבר אותו. ויקבר עצמו, וכן תמצא במרכבת יחזקאל (יחזקאל י) מראיהם ואותם, כלומר ועצמם. ועניין שנכנס במערה בגי. רבי ישמעאל היה דורש שלשה אתין הללו, ויקבר אותו, וכן (במדבר ו) יביא אותו אל פתח אוהל מועד, וכן (ויקרא כב) והשיאו אותם עוון אשמה.

ובמדרש (סוטה יד.) ויקבר אותו בגי, הקב"ה קבר אותו. בג"י בגימטריא י"ה. ולא על משה בלבד נאמר אלא על כל הצדיקים, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך כבור ה' יאספך. ועוד תמצא מילת ויקבר שהיא סמוכה לשם המיוחד ודרשינן סמוכין. ועניין הקבורה שקבר אותו הקב"ה, שנפתחה לו הארץ בדרך נס ונכנס שם ומת, ונסתמה אחרי כן.

ואפשר עוד לומר כי מפני שהקבורה הוא עניין גניזה והצפנה שיתפרש הכתוב כלפי הנפש, ויאמר ויקבר אותו בגי שגנזו והצפינו בתוך שלש עשרה חופות שבהן מתענגים הצדיקים בגן עדן וכמו שאמרו (כתובות עז:) על רבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכתכי פיזא. ומילת מוא"ב עולה מ"ט, ובאר בארץ מואב בארץ החיים עם מ"ט, ואם כן חסרון האל"ף במילת בגי ללמדנו שני דברים אלו שהם עילויו של משה בגופו ובנפשו. וכן התורה גילתה לנו כמה ימי העולם מתוך חסרון בי"ת שבמלת ששת, והוא הדין לכל אות חסר או יתר שבתורה שאע"פ שאין העניין אצלנו נגלה יש בכל אחד ואחד טעם נפלא, הבן זה.

מול בית פעור. דרשו רז"ל שנזדמנו למשה בסיני המקטרגים שהיה יגור מפניהם, וכמו שכתבתי בפרשת קרח (במדבר יז) בפסוק יצא הקצף, ובעבור שהוצרך משה לעמוד כנגד החמישי הנקרא חמה הפוער פיו כנגד ישראל, על כן משה בחייו רצה להתגבר עליו וחפר ממנו שם כדי להחליש כוחו, לא יפער פיו כנגד ישראל, וכעניין שעשו אנשי כנסת הגדולה ביצר הרע (יומא סט:), שפיוה אברא וכסיוה. גם במותו רצה לקבור עצמו שם כדי שיראה המקטרג קברו של משה ולא יהא רשאי לעלות ולקטרג.

ולא ידע איש את קבורתו. שעורו, מקום קבורתו, ויחסר הכתוב מקום לפי שלא נודע לו מקום.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ויקבר אותו" אם הוא קבר את עצמו כדברי קצתם ז"ל עשתה זאת נפשו הנבדלת כי הוא מת בהר ראש הפסגה שמשם ראה את הארץ כאמרו וית שם משה והקבורה היתה בגיא:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

ויקבר אותו בגיא - למה נא' בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא? לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן, ונקבר בשדה נחלתו של גד: ולא ידע איש את קבורתו - אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנא' ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה, שנא' והאיש משה עניו מאד. וכבר שלחה מלכות של בית קיסר: לכו וראו, קבורתו של משה היכן הוא? הלכו ועמדו למעלה - וראו אותו למטה. ירדו למטה - וראו אותו למעלה; נחלקו חציין למעלה וחציין למטה - עליונים ראו אותו כלפי מטה, ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה! לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.