קטגוריה:שמות לב ל
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם
המהדורה המנוקדת: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי וַאֲמַר מֹשֶׁה לְעַמָּא אַתּוּן חַבְתּוּן חוֹבָא רַבָּא וּכְעַן אֶסַּק לִקְדָם יְיָ מָאִם אֲכַפַּר עַל חוֹבֵיכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּיוֹמָא אָחְרִי וַאֲמַר משֶׁה לְעַמָּא אַתּוּן חַבְתּוּן חוֹבָא רַבָּא וּכְדוּן אֵיסַק וְאַצְלֵי קֳדָם יְיָ הַלְוַאי אֵיכַפֵּר עַל חוֹבֵיכוֹן: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ה' אתו, אמר אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה שבמה שלא מחיתם ורבים הסכימו בלב, נתחייבתם כלכם, וכמ"ש חז"ל בסנהדרין (דף סג) דכיון דפלחי ישראל לעגל גלי דעתייהו דניחא להו בע"ז, ועתה אעלה אל ה' להתפלל אולי אכפרה, והנה ר"י ור"ש פליגי בתו"כ (פרשת אחרי סימן כז) וביומא (דף מ) במ"ש לכפר עליו, שלר"י אין כפרה אלא בדמים, ולר"ש פירוש שיכפר על ידי וידוי דברים, ולמד מכאן שכתוב אולי אכפרה והוא כפרת דברים [כן גריס בספר יראים מצוה שס"ג] ולדידיה אמר משה שיעלה להתודות בעד הכלל, וע"כ הוצרך לומר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה שזה גדר הוידוי שהמודה יורה כי חטאו גדול מנשוא ושיתחרט עליו ועושה תשובה, וע"כ תשא חטאתם עתה, כי התודו והודו ושבו אליך, ואם אין מחני מספרך, כי אם אין תשובה מועלת א"א שיתקיימו העם ואם דין אתה מבקש אין עולם, וכ"ז לר"ש, ולר"י שס"ל שסתם כפרה הוא בדמים, ובפרט שפה אומר אכפרה בעד חטאתכם [ולא מצאנו לשון כפרה נקשר עם החטא רק יאמר לכפר עליו מחטאתו או עליו על חטאתו, וגם לא יצדק לשון בעד כפי הכלל המבואר בהתו"ה ויקרא סימן ל"ג], ע"כ לדידיה פירושו כאן כפרה בדמים, שמשה רצה למסור א"ע למיתה כדי שמיתתו תהיה כפרה על כל ישראל, וזה קרא אעלה אל ה', ר"ל שאעלה אל צרור החיים להסתלק מן העוה"ז [כי בחיים א"א לי לעלות אחר שאמר לך רד ואין לי רשות לעלות] אולי אכפרה u1488 אני אהיה כפרה וכופר בעד חטאתכם, וע"כ אמר אל ה' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ר"ל אין לי פה להמליץ בעדם כי חטאם גדול מנשוא, וע"כ בין אם תשא חטאתם ובין אם אין מחני נא, ר"ל שאתה מצדך יכול להיות שתשא חטאתם, אבל אנכי קצתי בחיי ואבקש שתמחה שמי מספר חיים כי טוב מותי מחיי, ובזה מסר א"ע למיתה, וגם כי באשר סבת החטא היה מה שבושש משה ורצו מנהיג אחר במקומו, וע"כ הגם שעתה כאשר בא משה מתחרטים, עדיין אין תשובתם שלמה, כי אם יסתלק משה מאתם הלא ישובו אל כסלם ואל העגל ע"כ בקש שימחה מספר חיים ואם גם אז יעמדו בצדקתם תהיה תשובתם שלמה
ומיתת משה תהיה כפרה על כלל ישראל:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב ל.
וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם
וַיְהִי מִמָּחֳרָת
- משה שמע מה' מה העם עשה, ירד מההר, הפסיק את המסיבה שהיתה בעיצומה לפני שהאנשים קמו לצחק, שבר את הלוחות, שרף את המסכה, טחן אותה לאבק, פיזר על המים, השקה את העם, חקר את אהרון. סביר שזה היה יום אחד.
- למחרת בבוקר, או עוד באותו היום, משה קרא: "מִי לַיהוָה אֵלָי", שבט לוי באו, משה אירגן מליציה ושלח אותם להרוג את המורדים, אנשיו הרגו כשלושת אלפים גברים, חזרו והתקהלו סביב משה כדי שהוא יברך אותם. כך נגמר היום הזה.
- למחרת משה מודיע לעם שהוא עוזב אותם כדי לבקש מה' לא לפגוע בהם על החטא שהם עשו.
אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה
"אַתֶּם" - כאחד, כל העם ביחד: כל אלה שתרמו זהב, שלא מנעו ולא הפרידו את עצמם מהחג והמשתה, שלא באו לקריאתו: "מִי לַיהוָה אֵלָי", שלא נתפסו ונשארו בחיים.
משה לא פרט את אשמתו של כל איש ואיש. למעשה משה לא ידע מה כל אחד עשה, לכן הוא מדבר בצורה כללית, וה' יודע את חטאו של כל אחד.
סביר שמאות אלפים לא תרמו זהב, לא בקשו מנהיג חדש, לא השתתפו בהשתוללות, לא חשבו שהמסכה היא ה', ולא חטאו.
אולם כפי שראינו בסיפור סדום, צדיק הוא אדם הפועל למנוע רשע. אדם שלא השתתף ברשע אינו חוטא אבל גם אינו צדיק, ובסדום אדם שלא ניסה למנוע את הרשע, ונהנה מפירות הרשע סבל ביחד עם הרשעים.
וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם
משה רצה להתרחק מהעם ולהרגע.
משה ידע שקיימת סכנה ששארית המורדים יתאוששו וימרדו מחדש.
משה הודיע לעם את מטרת יציאתו כדי שהם יחכו בסבלנות. משה לא אמר כמה זמן יקח לו לדבר עם ה'. אולם היה סביר שזה לא יקח יותר ממספר ימים. חז"ל אומרים שזה לקח 40 יום.
- משה לא הורה מי יהיה המנהיג בהעדרו. אולי זה היה ברור שאהרון וחור ימשיכו בתפקידם (שמות כד יד), או שמפקד המליציה ימשיך בתפקידו.
- משה לא הורה לעם להתאבל, לצום ולבקש רחמים על עצמם. אפשרי שהעם עשה את זה באופן טבעי.
- משה לא חשש שהם יברחו ויתפזרו. סביר שהעמלקים שנלחמו בבני ישראל רק לפני זמן קצר (שמות יז ח) נשארו באזור, לזנב בנחשלים, והעם פחד לצאת מהמחנה.
- משה לא לקח את יהושע בן נון, שר הצבא, כך שלפחות הצבא שמר על הסדר במחנה.
אוּלַי אֲכַפְּרָה
איך משה חשב שהוא לבדו יכול לכפר על חטאת העם. משה עלה להתווכח עם ה' ולנסות לשכנע את ה' לא לפגוע בעם, כי ה' אמר לו: "הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב י).
למשה היה כיומים זמן לחשוב מה להגיד לה'. משה הרג את המורדים שניסו לפגוע בתוכניתו של ה'. לבטח חוטאים רבים אחרים נשארו במחנה אבל הם לא יעיזו למרוד בשנית, הן הם הבינו שה' ומשה הסתכלו עליהם מההר.
בכל אופן, לאחר יומים של חשיבה, משה לא הביא טענות חדשות אלא הודה שהוא ראה בעייניו שהעם חטא, והזהיר את ה': "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב לב), וכך כולנו נמות ותצטרך להתחיל את בנית העם שלך מחדש. משה חשב שה' לא יכול להכריח אותו, למרות שליונה ה' לא וויתר (יונה ב י).
- ה' הגיב בצורה עקיפה לדברי משה, והודיע לו את פסק הדין: " מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שמות לב לג).
- החוק הזה קיים ושריר עד היום הזה. כל חוטא נמחה מספרו של ה', ואפשרי שהוא וזרעו נמחקים מעם ישראל.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות לב ל"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.