חולין קלד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · חולין · קלד ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

ראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור לפטור כי אתא רבין אמר קמה אקמה רמי ליה לוי זרע בכישר ולא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמיה דרב ששת אמר ליה (ויקרא יט, י) לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים מיתיבי אין מביאין תרומה לא מגורן לעיר ולא ממדבר לישוב ואם אין שם כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד תרומה שאני תרומה דטבלה ולא סגיא דלא מפריש לה והרי מתנות דלא טבלי ותניא מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן שאני מתנות כהונה דנתינה כתיבא ביה השתא דאתית להכי תרומה נמי נתינה כתיבא ביה ואלא תעזוב יתירא למה לי לכדתניא המפקיר את כרמו ולשחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשרות ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדים רבי אמי וזכה בהן והיכי עביד הכי והא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו רבי אמי נמי לעניים זכה בהן ואיבעית אימא אדם חשוב שאני דתניא (ויקרא כא, י) והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:

מתני' איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק ר' יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל אי זהו לחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:

גמ' ת"ר (דברים יח, ג) הזרוע זה זרוע ימין אתה אומר זה זרוע ימין או אינו אלא זרוע שמאל ת"ל הזרוע מאי תלמודא כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכא נמי הזרוע המיומן שבזרוע והלחיים למאי אתא להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים והקבה למאי אתא להביא חלב שעל גבי הקבה וחלב שבתוך הקבה דאמר ר' יהושע כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים טעמא דנהגו הא לא נהגו דידיה הוא דורשי חמורות היו אומרים הזרוע כנגד היד וכן הוא אומר (במדבר כה, ז) ויקח רומח בידו ולחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר (תהלים קו, ל) ויעמוד פנחס ויפלל קבה כמשמעה וכן הוא אומר (במדבר כה, ח) ואת האשה אל קבתה ותנא מייתי לה מהכא (ויקרא ז, לב) שוק הימין אין לי אלא שוק הימין זרוע מוקדשין מנין ת"ל (ויקרא ז, יד) תרומה זרוע חולין מנין ת"ל תתנו:

איזהו לחי מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת:

והתניא נוטלה ובית שחיטה עמה לא קשיא הא רבנן והא רבי חנינא בן אנטיגנוס דתניא מוגרמת פסולה העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה איבעית אימא הא והא רבנן ומאי עמה עמה דבהמה:


רש"י[עריכה]

ראשית הגז כו' - כל הנך כולהו לא רמיא איסורא עלייהו אלא ממונא הילכך ספיקן לקולא:

ופדיון פטר חמור - כדפרישית מפריש טלה והוא לעצמו:

קמה אקמה רמי עליה - מתניתא אחריתי אשכח לר"מ דפטר בקמה של גר ספק נקצרה קודם שנתגייר ספק משנתגייר ורמייה אהא דקתני ספק לקט לקט ושני ליה בלשון בן אגרא אני שונה אותה:

בכישר - מקום:

אין מביאין - אין צריך ישראל לטרוח ולהביא תרומה מן הגורן לעיר ליד כהן אלא כהן הולך ומביאה:

ואם אין שם כהן כו' - אלמא בעי לאפרושה ולאצנועה עד דמשכח כהן ה"נ בעי לאצנועה עד דמשכח עניים:

שאני תרומה דטבלה - אוסרת הכל עליו משום טבל לפיכך על כרחו צריך להפריש:

למלוג בעגלים - שמולגין אותן ברותחין עם עורן ואוכלין אותן עם העור:

אין רשאי להפשיט את הזרוע - אלא נותנו לכהן כמו שהוא בעורו:

הראש לא יפשיט את הלחי - כדמרבינן לקמן מקרא יתירא שאף הצמר שבראש כבשים הוא חייב ליתן לו וכ"ש העור:

ואם אין שם כהן - לתת לו המתנות:

מעלים אותם בדמים - שם את דמי המתנות ואוכל המתנות ונותן דמיהם לכהן הבא ראשון:

נתינה כתיבא בהו - ועליו ליתנן לכהן:

אלא תעזוב יתירא - דכתיב בלקט למה לי חד בקדושים תהיו וחד בשור או כשב לאו לרבויי שאפילו במקום שאין עניים שעליו להצניעם עד שימצא עניים:

חייב בפרט ובעוללות כו' - אע"ג דהפקר פטור מכולם דבכולהו כתיב קצירך כרמך ולא של הפקר ובכולהו תנן כל שהוא אוכל ונשמר פרט לשל הפקר להכי אהני תעזוב יתירא דכתיב בכולהו לאתויי הפקר כי האי גוונא דהדר איהו וזכה ביה. בלקט ופאה כתיב תעזוב יתירא חד בקדושים תהיו וחד בשור או כשב ופרט בכרם היינו לקט. עוללות חד בקדושים תהיו וכרמך לא תעולל וחד במשנה תורה (כד) כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. שכחה חד גבי שכחת אילן וחד גבי שכחת כרם דאמרינן לעיל (דף קלא.) אחריך זו שכחה:

שקא דדינרי - דינרי זהב ששלחו ממקום. אחר לבני הישיבה:

ואיבעית אימא אדם חשוב - כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו אפילו משלו וכ"ש ממאי דאתי ליה מעלמא:

מתני' מן פרק של ארכובה - ארכובה הנמכרת עם הראש:

עד כף של יד - עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן:

והוא של נזיר - וכן זרוע בשלה האמור בנזיר (במדבר ו) כך ניטלת:

וכנגדו ברגל שוק - האמור בשלמים (ויקרא ז) נמי הוי שתי עצמות מן הפרק של ארכובה עד בוקא דאטמא דהיינו כל הירך:

סובך של רגל - היינו פרק שבין הקולית ועצם אמצעי:

הפרק של לחי - אצל הצדעים וחותך כלפי מטה עד פיקה של גרגרת עד שיפוי כובע שהוא פקעיתא ופתחה של קנה בית הבליעה דהיינו לחיים התחתונות עם הלשון:

גמ' הזרוע - ונתן לכהן הזרוע:

כדאמר רבא - בפרק גיד הנשה (לעיל דף צא.) אליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין: ה' דהלחיים למאי אתא:

חלב של הקבה וחלב שבתוך הקבה - חלב הקרום:

כהנים נהגו בו עין יפה - שלא ליטלו מן הבעלים אלמא דמדאורייתא של כהנים הוא דנפקא ליה מה"א יתירא והקבה:

דורשי חמורות - מקראות הסתומים:

היו אומרים - מנלן דשל ימין מהכא:

יד - שנותנין. לכהן כנגד ידו של פנחס שעל כך ניתנה לו ברית כהונת עולם וזה שכרו ואיזו יד שעושה מלחמה הוי אומר של ימין:

זרוע המוקדשין - של איל נזיר:

ת"ל תתנו - תרומה לכהן:

זרוע חולין - מתנות כהונה:

ובית שחיטה עמה - היינו תופס בעומק הצואר באלכסון יותר מן הפיקה:

לעולם עד הפיקה ולא קשיא - ברייתא דקרי לה בית שחיטה ר' חנינא היא דמכשיר שחיטה למעלה מבית הבליעה ומתניתין דלא קרי לה בית שחיטה רבנן היא:

ואיבעית אימא - ברייתא נמי רבנן היא והאי עמה דקתני לאו עם הלחי אלא עם הבהמה היה נשאר בית שחיטה והלחי ניטל עם הפיקה:

תוספות[עריכה]

ראשית הגז והמתנות. תימה למאן דאית ליה לעיל (דף קלב:) דמתנות טבלי ליתני נמי מתנות לחיוב קודם שהורמו ולפטור אחר שהורמו המתנות דהוו שלו כי היכי דתני בבכור בהמה טמאה לחיוב ולפטור:

פיקה של גרגרת. היא טבעת הגדולה שעשויה עגולה כפיקה:

הזרוע המיומנת אפילו לרבנן . דדרשי פרק גיד הנשה (לעיל דף צו:) הירך דפשיט איסוריה בכוליה ירך הכא מודו דלא שייך למדרש הכי:

דורשי חמורות. פירש בערוך בשם רב סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמי מהו חמרך מה מעשיך: