קטגוריה:דברים יח ג
נוסח המקרא
וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה
וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃
וְ/זֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַ/כֹּהֲנִ֜ים מֵ/אֵ֣ת הָ/עָ֗ם מֵ/אֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַ/זֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְ/נָתַן֙ לַ/כֹּהֵ֔ן הַ/זְּרֹ֥עַ וְ/הַ/לְּחָיַ֖יִם וְ/הַ/קֵּבָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְדֵין יְהֵי דְּחָזֵי לְכָהֲנַיָּא מִן עַמָּא מִן נָכְסֵי נִכְסָתָא אִם תּוֹר אִם אִמַּר וְיִתֵּין לְכָהֲנָא דְּרָעָא וְלוּעָא וְקֵיבְתָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְדֵין יְהֵי חוּלְקָא דְּחָמֵי לְכַהֲנַיָא מִן עַמָּא מִלְוַת דִּבְחֵי דִבְחִין אִין תּוֹר אִין אִימַר וְיִתְּנוּן לְכַהֲנָא אִדְרָעָא דְיַמִּינָא וְלוּחַיָא אַרְעֲיָא וְלוּחַיָא דִרְקִיתָא וְקֵיבְתָא: |
רש"י
"אם שור אם שה" - פרט לחיה
"הזרוע" - מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אשפלדו"ן (שולטער)
"והלחיים" - (חולין קלג) עם הלשון דורשי רשומות היו אומרים זרוע תחת יד שנא' (במדבר כה) ויקח רומח בידו לחיים תחת תפלה שנא' (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל והקבה תחת האשה אל קבתה
[ד] דורשי רשומות. פירוש, דורשי מצות הרשומות, רוצה לומר הכתובות (רש"י ב"ק פב.):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אִם שׁוֹר אִם שֶׂה – פְּרָט לְחַיָּה.
הַזְּרֹעַ – מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד (חולין קל"ד ע"ב) שֶׁקּוֹרִין אשפלדו"ן [espaldon = עצם השכם].
וְהַלְּחָיַיִם – עִם הַלָּשׁוֹן (שם). דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים: זְרוֹעַ – תַּחַת יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" (במדבר כה,ז). לְחָיַיִם – תַּחַת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" (תהלים קו,ל). וְהַקֵּבָה – תַּחַת "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כה,ח; ספרי שם; חולין שם).
רמב"ן
וזה טעם "מאת זבחי הזבח", כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי לכם (דברים יב כא): "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך".
והנה, לא נתן אותה לאהרן בפרשת (במדבר יח ח): "ויאמר ה' אל אהרן", אע"פ שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ. והטעם, כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש, כי גם החרם קדש הוא. אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין, אין בהם זולתי מצוות המתנה. וכן לא הזכיר שם גזל הגר.
ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם: "ראשיתם" זו ראשית הגז, "אשר יתנו" זו הזרוע והלחיים והקיבה, "לה'" זו חלה, בספרי (קרח קיז); אם כן גם זו מצוה מבוארת.
ועל סמך המדרש שאמרו (חולין קלד א) "זרוע" תחת (במדבר כה ז): "ויקח רמח בידו", "לחיים" תחת תפלה, שנאמר (תהלים קו ל): "ויעמוד פינחס ויפלל וגו'" "הקבה" תחת (במדבר כה ח): "האשה אל קבתה", נרמזו שם על הזכות שעתיד להיות וזיכה לכל השבט בזכות פנחס, כאשר זיכה לפנחס להיות כהן עמהם.
והרב אמר במורה הנבוכים (ג לט), כי הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף, והזרוע בעבור היותו ראשית האברים המשתרגים בגוף, והקיבה ראשית המעים, כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי עליון לכבודו.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. אם שור אם שה, להוציא חיה. הזרוע, מן הגוף, והוא מן הפרק של הארכובה עד כף היד. הלחיים עם הלשון הוא מן הראש. והקיבה מבני מעים מהאברים הפנימים. ומתנות אלו חולין גמורין הן ולכך לא הזכירם בכל מתנות כהונה שבפרשה ויאמר ה' אל אהרן, שאותם שהזכיר שם קדש הם ולכך לא רצה הכתוב להזכיר הזרוע והלחיים והקבה שהן חולין להזכירן בכלל מתנות הקדש, ואף על פי שלא הזכירם בפירוש רמזם שם, הוא שאמר (במדבר יח) ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, ודרשו רז"ל ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו אלו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה. וטעם המתנות האלו, הזרוע כנגד היד, שנאמר (שם כה) ויקח רמח בידו, הלחיים כנגד תפלה, שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל, הקיבה תחת (במדבר כה) האשה אל קבתה, כן דרשו רז"ל.
והרמב"ם ז"ל כתב בטעם המתנות האלו, כי האברים האלו הם ראשית ולכך נתנו לכבוד הש"י למשרתיו, הלחיים הם ראשית הגוף, הזרוע ראשית האברים המשתרגים מן הגוף, הקיבה ראשית המעיים,.כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וזה יהיה משפט הכהנים . מלמד (חולין קל) שהמתנות יוצאות בדיינים.
יכול אף כל הקדשים, יהיו חייבים במתנות? ודין הוא, ומה חולין שאינם חייבים בחזה ושוק, חייבים במתנות; קדשים שחייבים בחזה ושוק, אינו דין שיהיו חייבים במתנות! ת"ל וזה יהיה משפט הכהנים .
מג.
מאת העם . (חולין קלב) לא מאת אחרים (=גוים) , ולא מאת אחיו הכהנים.
מד.
מאת זובחי הזבח . פרט לטרפה.
מאת זובחי הזבח . אין לי אלא בשעת זביחה בלבד. מכאן אמרו, (חולין קלד) גר שנתגייר והיה לו פרה. נשחטה עד שלא נתגייר - פטור, משנתגייר - חייב. ספק - פטור, והמוציא מחברו עליו הראיה.
מה. אם שור אם שה. לרבות כלאים. אם שור אם שה: בין בארץ בין בחוץ לארץ והלא דין הוא חייב כאן וחייב בראשית הגז מה מצינו בראשית הגז שנוהג בארץ ובחוץ ארץ אף מתנות נוהגת בארת ובחוץ לארץ או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בתרומת ראשית מה תרומת ראשית, אין חייב אלא בארץ; אף מתנות אין חייב עליהם אלא בארץ!
נראה למי דומה - דנים דבר שאין תלוי בארץ [ואינו] מקודש, מדבר שאין תלוי בארץ ואינו מקודש; ואל תוכיח תרומת ראשית, שהיא תלויה בארץ ומקודש!
או כלך לדרך זו - דנים דבר שנוהג בין במרובה [בין במועט, מדבר שנוהג בין במרובה] בין במועט; ואל יוכיח ראשית הגז, שאינו נוהג אלא במרובה!
תלמוד לומר אם שור אם שה , בין בארץ בין בחוץ לארץ.
מו.
ונתן לכהן . לכהן עצמו.
הזרוע . (חולין קלד) זרוע של ימין.
והלחיים . זה לחי התחתון.
והקבה . כמשמעו.
רבי יהודה אומר, דורשי רשומות היו אומרים, נתן לו " זרוע " תחת היד, וכה"א (במדבר כב) ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו . " הלחיים ", זו תחת תפלה, וכה"א (תהלים קר) ויעמד פינחס ויפלל . " קבה ", תחת (במדבר כב) האשה אל קבתה .
מלבי"ם - התורה והמצוה
מב.
וזה יהיה משפט הכהנים . כבר בארתי ב אילת השחר רמח , שכל מלות המושאלות, השתדלו חז"ל להשיבם אל הוראתם העצמיי. ובתוכם מלת "משפט" שבא על הנהגה או סדר, יפרשוהו מענין “משפט" הנרדף עם דין. ומזה הוכיחו, שהמתנות יוצאות בדיינים, ממ"ש משפט הכהנים . ופלפלו בזה בחולין קל ע"ב.
ומן כנוי הרומז " וזה ", שמציין תמיד מעוט זה ולא אחר, ממעט קדשים ממתנות. ר”ל שמשפט זה, רק מאת זובחי זבח של חולין.
ובחולין קל, ממעט קדשים ממתנות, מן ואתן אותם . (וכך הוא בספרא צו קנז . )
וממ"ש וזה משפט הכהנים , ממעט חולין מחזה ושוק. [וע"כ הגיה הגר"א דברי הספרי, שיסכים עם הש"ס.] ולא קשיא מידי, שהספרי לשטתיה, שאמר בפ' ראה גבי בשר תאוה - "יכול יהא חולין חייבים בחזה ושוק? ת"ל כצבי וכאיל ". וזה דלא כשטת הש"ס. ממילא מוכרח שמן פסוק דבכאן, ממעט קדשים; כקושית התוס' בחולין (שם ד"ה זה)
מג.
מאת העם . ממעט עכו"ם וכהנים, דלא מקרי " עם ". והיינו כמ"ש במשנה, (חולין קלב) "השוחט לכהן ולנכרי, פטור מן המתנות".
מד.
מאת זובחי הזבח . בא ללמד שהחיוב חל בשעת זביחה, ונשחטה עד שלא נתגייר פטור. וגם שיהיה זבח כשר, שיקרא בשם "זבח" וראוי לאכילה; לא טרפה.
מה.
אם שור אם שה . כבר בארתי בהתו"ה ( ויקרא קס ) שמלת "אם", הונח בעצם על התנאי, או על החלוקה וכדומה; לא כמלת "בין בין". ובכ"מ שבא על כוונה זו, יפורש לרבותא. כמו אם דל ואם עשיר , כל דל ועשיר שיהיה. וכן דרשו פה, כל שהוא שור וכל שהוא שה.
וא' מרבה כלאים, וא' מרבה חוץ לארץ - אף שה שבחוץ לארץ. שסתמא דספרי, ר"ש לא ס"ל כר' אלעאי, שס"ל שאין נוהג אלא בארץ. כמו שמבואר מדברי הש"ס, חולין קלו ע"ב, “מ"ט דר"ש וכו"' ע"ש.
וכן יסבור כר"א, דכוי פטור מן המתנות. ולכן לא דריש " אם שה " - לרבות את הכוי.
מו.
ונתן לכהן . לכהן עצמו. אף שזכה הכהן המתנות לאחר (=בשביל אחר) , אסור ליתן לו, אא"כ הזוכה ת"ח (ז"ר).
" הזרוע " בה"א, הזרוע הימנית.
" והלחיים ", זה לחי התחתון. ומקרי “לחיים" מפני שהם שני עצמות. וכל המאמר נמצא בגמ' (חולין קלד ע"ב).
ומדעת ר' יהודה נראה, שמצוה זו נתחדשה אחר שקנא פינחס והרג לזמרי. ובזה נכון שלא נאמרה מצוה זו עד עתה, ולא חשב מתנה זו בין מתנות כהונה בפ' קרח. אולם גם ראשית הגז לא נאמרה שם, ובספרי ( קרח כז ) פי', שרמז שם גם שניהם! וזה שלא כדעת ר' יהודה.
והרמב"ן כתב, שנתנו להם מתנות אלה בתחלה, ע"ש מה שיעשה פינחס בעתיד. עיי”ש.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים יח ג.
הזרוע והלחיים והקיבה - אמת או חובה
(דברים יח ג): "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה: וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה".
כל אדם השוחט שור או שה כדי לאכלם, צריך לתת לכהן שלושה חלקים מהבהמה - זרוע לחיים וקיבה.
וזה יהיה משפט הכהנים
זה הוא דבר מוחשי, שאפשר להצביע עליו . מכאן למדו חז"ל, שהמצוה היא לתת את המתנות רק כשהן קיימות בעינן, אולם " המזיק מתנות כהונה או שאכלן - פטור מלשלם " (רב חסדא, בבלי חולין קל: ) : מי שהפריש את הזרוע והלחיים והקיבה, ואז אכל אותן או זרק אותן לים - אמנם עשה מעשה אסור, אבל לא מחייבים אותו לשלם לכהנים (ופירש רש"י: " דכתיב בהו זה - דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן, אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין ") . והסיבה היא, שזה " ממון שאין לו תובעים " - אין כהן אחד מסויים שיכול לתבעו בדין, " שהוא יכול לומר לו: לכהן אחר אני נותנן ולא לך " (רש"י שם) .
מצד שני, משפט הוא חוק שבין אדם לחברו , ומכאן למדו חז"ל שמדובר בחובה ממונית - שאפשר לתבוע בבית-דין: " מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים " ( ספרי ) , " מלמד שהמתנות דין " ( בבלי חולין קל: ) . איך זה מסתדר - איך יש "דין" אם אין תובעים? כמה תשובות:
1. אי אפשר לתבוע מהבעלים לתת את המתנות לכהן מסויים, אבל הדיינים יכולים לתבוע שייתן את המתנות לכהנים הראויים לכך - ולא לעמי הארץ: " שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ ".
2. מדובר על כהן שהבהמה היתה מונחת אצלו, וכבר זכה במתנות מן ההפקר עוד לפני שהופרשו. במקרה מיוחד זה, המתנות שייכות לכהן מסויים והוא יכול לתבוע את הבעלים בדין; אבל בדרך-כלל לא.
וההלכה היא, שכל עוד המתנות בעינן - מותר להוציאן מהשוחט ולחלקן לכהנים: " כהן טבח ששוחט ומוכר בשוק ממתינין לו שתים ושלש שבתות מיכן ואילך מוציאין ממנו מתנות ונותנין אותם לכהנים אחרים ואם קבע בית מטבחיים למכור אין ממתינין לו אלא מוציאין ממנו מיד ואם נמנע מליתן מנדין אותו עד שיתן " ( רמב"ם הלכות ביכורים ט ט ) . אבל אם המתנות כבר אבדו - אי אפשר לתבוע תשלומים עליהן: " עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע " ( שם יד ) .
וראו גם: חופש בחירה במתנות כהונה .
הקבלות
למה דווקא זרוע לחיים וקיבה?
חכמי התלמוד דרשו, שהכהנים זכו באיברים אלה בזכות מעשה הקנאות של פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ( בבלי חולין קלד: , וכן רש"י . וראו (במדבר כה יג): "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"( פירוט )) .
- זרוע - כנגד ידו של פינחס, (במדבר כה ז): "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ".
- לחיים - כנגד פיו של פינחס, (תהלים קו ל): "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".
- קיבה - כנגד קיבתה של האשה הנדקרת, (במדבר כה ח): "וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם, אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"(ראו המגפה המואבית-מדיינית ).
זרוע לחיים וקיבה לעומת חזה ושוק
בספר ויקרא נאמר, שמי שמקריב קרבן לה', צריך לתת לכהן את החזה ואת השוק, (ויקרא ז לד): "כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם, וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בפסוקנו נאמר, שכל זובח זבח צריך לתת לכהן את הזרוע ואת הלחיים ואת הקיבה. מדוע?
- בספר ויקרא מדובר על שחיטת קדשים - הקרבת קרבנות-שלמים במשכן: ספר ויקרא כולו נאמר כשבני ישראל חנו סביב המשכן, ואכלו בשר רק במסגרת הקרבת שלמים במשכן (ראן ויקרא יז).
- אולם בספר דברים מדובר על שחיטת חולין . הפועל זבח עניינו שחט לצורך אכילת הבשר , כמו שנאמר לפני כן ב (דברים יב טו): "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ, בְּכָל שְׁעָרֶיךָ; הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל". ספר דברים כולו נועד לבני-ישראל היושבים בארץ ישראל, רחוקים מהמקדש, ואוכלים בשר גם מחוץ למקדש (ע"פ רמב"ן ) .
וכן ההלכה, שמבשר קדשים נותנים לכהנים רק את החזה ואת השוק, ומבשר חולין - רק את הזרוע הלחיים והקיבה ( ספרי ,
משנה חולין י א , בבלי חולין קל. ) .
תגובות
תודה רבה אראל, עושה סדר!
(ונראה למרבה הצער שזו אחת המצוות שלא זכו... כמדומני שכיום אף אחד לא מקיים נתינת זרוע לחיים וקיבה כהלכתה)
- -- Tomer Greenberg, 2020-02-24 02:14:55
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-03-02.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים יח ג"
קטגוריה זו מכילה את 20 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 20 דפים.