קטגוריה:דברים יח ד

מז.

ראשית דגנך . היינו מיטב דגנך. וכבר למד בבכורות נז ממ"ש (בפ' קרח) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן , שאין תורמין מזה על זה (עפ"י הכלל שבארתי ויקרא קטו ). ומזה למד שה"ה כל שני מינים, אין תורמים מזה על זה.

והנוסח "שבתבואה ושבירק", הוא כדעת הרמב"ם, שכל המינים חייבים בתרומות ומעשרות מדאורייתא. וירק שהוא דרבנן שתקנו כעין דאורייתא. ולדעת הראב"ד אין לגרוס כן. וכבר העירותי בזה בפ' ראה, על פסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך .

מח.

וראשית גז צאנך . עוקר השערות אחד אחד, אינו בכלל גזיזה (עי' חולין קלז).

ולשון "שטף", נראה שמורה עקירת שערות. כמ"ש במדרש רבה (פ' זאת תהיה) מי פלג לשטף תעלה, אית אתרה דקריין לשערה "שיטפא".

ומ"ש "פרט לטרפה", סתמא כר"ש, דיליף " צאן " " צאן " ממעשר, כמ"ש בחולין קלו ע"ב.

מט.

ראשית גז . דלא כר’ אלעאי, דמקיש לתרומה, ופטור בח"ל.

וכן בלקח צאנו לגוז, אף דגדל בפטור; רק אם לקח הגיזה לבד, אז פטור. דכ' " צאנך ", ולא של אחרים (חולין קלו).

ובלקח גז צאנו של חברו, ולא שייר הלוקח - חייב, דא"ל מוכר, "מתנה (=מתנת כהונה) דהן, לא זבני לך" (חולין קלח ע"ב)

נ.

תתן לו . נתינה עם מלת " לו ", מורה תמיד שנותן לו דבר חשוב. ושערו, כדי שיכול לעשות אבנט, שהוא הפחות שבבגדי כהונה. דכתיב לעמוד לשרת , שיהיה ראוי לשירות (חולין קלח).

ושעור הצאן ס"ל לב"ה שהם חמש, שנאמר וחמש צאן עשויות . ופי' בגמ' (חולין קלז), שמעשות את הבעלים, ואומרים לו "קום עשה מצוה”. ור"ל, שחמש צאן אלה (שנאמרו באביגיל) , גזזו בראשונה, לקיים בם מצות ראשית הגז. והכינה אותם לחלקם לעניים, ולעשות בם עוד מצוה, כי מצוה גוררת מצוה; ולכן נתנה אותם לדוד.

ור"ע שער, שסתם לש (ו) ן "גז צאנו" הוא אם י"ל (=יש לו)חמש. שכן דרכם, שבפחות מכאן, אין עושים גיזה מיוחדת. ותפס לצחות הלשון - " גז " שתים, " צאנך " שתים.