רי"ף על הש"ס/חולין/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף קל.)

(מד ב) הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שהיה בדין ומה חולין שאין חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבין בחזה ושוק לא כל שכן ת"ל (ויקרא ז) ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו אין לי אלא מה שאמור בענין:

גמ' אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מ"ט אי בעית אימא משום דכתיב (דברים יח) זה ואי בעית אימא משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין:

(מה א) ההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא אתו ואמרו ליה לרב אמר להו לא מסתייה דלא שקלינן מינייהו אלא מיחטף נמי חטיף ורב אי איקרו עם מישקל נמי נשקול מינייהו ואי לא איקרו עם רחמנא פטרינהו מספקא ליה אי איקרו עם או לא:

דרש מרימר הילכתא כוותיה דרב והילכתא כוותיה דרב חסדא כי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת אמר רבינא אמר לי מרימר הילכתא כוותיה דרב חסדא והילכתא כוותיה דרב והילכתא כעולא והילכתא כרב אדא בר אהבה דאמר לויה שילדה מישראל בנה פטור מה' סלעים רב כהנא אכיל בשביל אשתו רב יימר אכיל בשביל אשתו רב אידי בר אבין אכיל בשביל אשתו:

כוי חייב בכולהו מתנות דתניא שור מה ת"ל אם שור לרבות את הכלאים שה מה ת"ל אם שה לרבות את הכוי:

מתני' בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כלן פוטרין את כלן אחד שוחט את כלן פוטרין לו אחד השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך שירשום ואם אמר חוץ מן המתנות פטור מן המתנות (מה ב) א"ל מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הדמים לקחה ממנו במשקל נותן לכהן ומנכה לו מן הדמים:

גמ' אמאי יבא עליו כהן משני צדדין ולימא ליה אם בכור הוא כוליה דילי הוא ואם לאו בכור הוא הב לי מתנתא אמר רב הושעיא בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו:

השוחט לכהן ולעובד כוכבים וכו':

וליתני כהן ועובד כוכבים פטורין מן המתנות אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח דרש רבא (דברים יח) מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זובחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע:

אושפזיכניה דרבי טבלא כהן הוה והוה דחיקא ליה מילתא אתא לגבי רבי טבלא א"ל זיל אישתתיף בהדי טבחי ישראל דמגו דפטרת להו ממתנתא משתתפי בהדך חייביה רב נחמן אמר ליה והא רבי טבלא פטרן אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך רבי טבלא מאונך ואתא ר' טבלא לקמיה דרב נחמן א"ל מ"ט עבד מר הכי א"ל דכי אתא רב אחא בר חיננא מדרומא אמר רבי יהושע בן לוי וכל זקני דרומא אמרו כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב א"ל וליעבד מר כרב אחא בר חיננא אמר ליה הני מילי היכא דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא:

אמר רב חסדא האי כהנא טבחא דלא מפריש מתנתא בשמתא ליהוי אמר רב חסדא מתנות כהונה זרוע לאחד קיבה לאחד לחיים לב' ומתנות כהונה דתורא פלגי להו אפילו גרמא גרמא והא דאמר ר' יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה וכל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים לית הלכתא כותיה דמתנות אין בהם משום קדושה אלא חובת טבח הן ואי לא יהיב להו הוא ניהו דקאים באיסורא אבל בישרא שרי וגרסי' נמי בסוף הדין פירקא והרי מתנות דלא טבלי אלמא דבר ברור הוא דמתנות לא טבלי וכן הילבתא אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מ"ט א"ק (במדבר יח) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אמר רבא בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי מצוה הוא או זלזולי מצוה הוא ופשיטנא ליה ונתן ולא שיטול מעצמו אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא אמינא חבובי מצוה הוא כיון דשמעיתא להא דתניא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמינא הבו לי כיון דשמעיתא להא דתניא (גי' מהר"ם) רבי מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא אי יהבי לי שקילנא כיון דשמעיתא להא דתניא הצנועין מושכין את ידיהם וגרגרגין חולקין מישקל נמי לא שקילנא בר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהנא ולפרוש ידיה אנסי ליה עידניה כלומר חולה במעיו היה ולא היה יכול לשהות את נקביו ולפיכך לא היה פורש ידיו אמר רב יוסף האי בהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשיבבותיה ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא ואף על גב דלא אתו לידיה (מו א) במכירי כהונה ולויה רבא ורב ספרא איקלעו לגבי מר יוחנא בר רב חנא בר אדא ואמרי לה לבי יוחנא בר רב חנא בר ביזנא עבדו ליה עגלא תילתא א"ל רבא לשמעיה זכי לן מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא זכי ליה.

רבא אכל רב ספרא לא אכל אקריון לרב ספרא בחלמיה (משלי כה) מעדה בגד ביום קרה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה דלמא משום דעברי אשמעתיה דמר אקריון הכי אמר ליה כי אמרי אנא שמעא על כרחיה מזכה וכי אמרי אנא היכא דלא אפשר ליה והכא אפשר ליה אלא מאי טעמא אקריון (ד"ת מ"ז) (כלפי רב ספרא) כלפי רבא אקריון ולקרויה לרבא נזוף הוה מההוא מעשה דתעניות (תענית כד:) דאטרח קמי שמיא ואתא מטרא בתקופת תמוז ואחזי ליה אבוה בחלמיה ואמר ליה איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי ושני דוכתיה ואשכחיה לדוכתיה דמרגש בסכיני אההיא נזיפה דיליה אמר ליה אביי לרב דימי פשטא דקרא במאי כתיב א"ל בשונה לתלמיד שאינו הגון דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר (איוב כ) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ואין שריד אלא ת"ח שנאמר (יואל ג) ובשרידים אשר ה' קורא:

אמר רב הונא ואם היה לו כהן שותף בראש פטור מן הלחי. שותף ביד פטור מן הזרוע. שותף בבני מעים פטור מן הקיבה וחייא בר רב אמר אפי' שותף באחד מהן פטור מכולם והלכתא כרב הונא דהא איתותב חייא בר רב מהא דתניא הראש שלי וכולה שלך אפי' אחד ממאה בראש פטור מן הלחי וחייב בכולן וסלקא ליה בתיובתא:

תניא מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן מ"ט נתינה כתיב בהו אבל לקט שכחה ופאה דלא כתיב בהו נתינה אי ליכא עני דשקיל להו לא צריך לאסוקינהו בדמי דכתיב (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים:

מתני' איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה ועד כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק ר' יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה ועד סובך של רגל אי זהו הלחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:

גמ' ת"ר הזרוע זרוע ימין אתה אומר זרוע ימין או אינו אלא שמאל ת"ל הזרוע.

פירוש לימא זרוע אלא הזרוע כלומר הזרוע הידוע והוא של ימין.

הלחיים להביא צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים.

הקיבה להביא חלב שעל גבי הקיבה אמר ר' יהושע כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוה לבעלים:

(מו ב) איזהו לחי וכו':

והתניא נוטלה ואת בית השחיטה עמה לא קשיא מתני' רבנן ברייתא רבי חנינא בן אנטיגנוס דתניא מוגרמת פסולה העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שכשרה וקיימא לן כרבי חנינא בן אנטיגנוס והיינו שייר בחיטי:

הדרן עלך הזרוע