רי"ף על הש"ס/חולין/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף קג:)

(לו ב) כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותן עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים והנודר (לז א) מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים:

העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל אמר רבי יוסי זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל באיזה שולחן אמרו בשולחן שהוא אוכל עליו אבל בשולחן שהוא סודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש:

גמ' מדקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים שמעינן דעוף אסור על הנודר מן הבשר והוא הדין לקרבין ולבני מעיין וסתמא כרבי עקיבא דאמר כל מידי דמימלך עליה שליח מיניה הוא דתנן בנדרים הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם וכן הדבר כלום אומר לא מצאתי אלא קטניות אלא שהדלועין בכלל ירק ואמרינן עלה (נדרים נד:) מאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא רשב"ג הוא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים וכן היה רשב"ג אומר קרבין לאו בשר ואוכליהן לאו איניש ומדסתם לן תנא הכא כר' עקיבא שמעינן דהילכתא כותיה ואע"ג דלא קי"ל דיש סדר למשנה בתרי מסכתא ואיכא למימר דילמא סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם אפ"ה הוה ליה ספיקא דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואינו מותר אלא בחגבים בלבד אבל בבשר דגים אסור משום דממליך עלייהו שליחא והאי דקתני הכא מותר בבשר דגים אוקימנא בפרק הנודר מן הירק (שם) כשהקיז דם וכייבין ליה עיניה בתחלת אוכלא דלא אכיל דגים דדגים קשין הם לתחלת אוכלא הא לאו הכי אסור אפילו בבשר דגים משום דממליך עלייהו שליחא.

גרסינן בי"ט בפ"ק (ביצה ו:) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב:

תני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורין וי"א באפקוליס הוא תני לה והוא אמר לה בלא קינוח הפה ובלא נט"י:

רב יצחק בר רב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה ואכיל ואייתו ליה בישרא ואכיל כי לא משי ידיה.

אמרו ליה והא תני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפקוליס פירוש מטלית עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא קא חזינא:

(לז ב) ת"ר ב"ש אומרים מקנח וב"ה אומרים מדיח ואסיקנא דבית שמאי אומרים מקנח והוא הדין למדיח וב"ה אומרים מדיח והוא הדין למקנח ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי הילכך בעי קינוח והדחה והילכתא בכל מילי הוי קינוח הפה בין בפת בין במילי אחרינא בר מתמרי וקימחא וירקא וסימנך תק"י:

אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר א"ל רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא) הבשר עודנו בין שיניהם כלומר הבשר שבין השינים בשר הוא:

אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא אנא דאילו אבא כד הוה אכיל בישרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואילו אנא (בס"י בחדא) סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתי אכילנא ושמעינן מהא דהאי דא"ר חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה דלא שרי למיכל גבינה בתר בשרא אלא עד דשהי ליה שיעור מאי דצריך לסעודתא אחריתי דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בישרא בפחות מהאי שיעורא דהא מר עוקבא אע"ג דשהי ליה כי האי שיעורא קרי אנפשיה חלא בר חמרא:

אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה אחרונים חובה מיתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה גופא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין ע"ג קרקע אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין ע"ג קרקע מפני שרוח רעה שורה עליהן איכא בינייהו קינסא שהן חתיכות קרשים מים ראשונים ניטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן אבל בחמין לא מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא ודוקא חמין שהיד סולדת בהן אבל פושרין לית לן בה.

אמצעיים רשות אמר רב נחמן ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה איכא מ"ד דגמרינן מיהא דרב נחמן דשרי למיכל גבינה בתר בישרא דהא בין תבשיל לגבינה קאמר ואי אסיר למיכל גבינה בתר בישרא הוה ליה למימר בין גבינה לתבשיל ולא לימא בין תבשיל לגבינה והא לאו מילתא היא דלא אתא רב נחמן לאשמועינן אלא דמים אמצעיים חובה אבל אקדומי בשר לגבינה וגבינה לבשר מדרב חסדא שמעינן לה דקי"ל דהא דרב חסדא הילכתא היא דהא קא מקשינן מינה (דף קה.) לרבי יוחנן וקא לדרבי יוחנן מקמה ואי לאו הילכתא היא היכי דחינן למימרא דרבי יוחנן מקמה ומתרצינן לה אליבא דרב חסדא אלא שמעינן דהילכתא היא והא דרב נחמן לא גמרינן מינה אלא דמים אמצעיים שבין גבינה לבשר חובה ותו לא מידי.

אמר רב יהודה בר רב חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכחא כי קורטא בכורא וכו' כדכתיבנא לה במסכת ברכות (דף מב:) ואפילו אם לא אכל מלח קבעו רבנן חובה משום דמים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש וכו':

(לח א) מתני' צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה רשב"ג אומר אף שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין:

גמ' וכי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן וצונן הוא אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי:

רשב"ג אומר אף שני אכסנאין וכו':

אמר רב חנן בר אמי לא שאנו אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור גרסינן בפרק כל שעה שמותר לאכול (פסחים ל.) תניא אין לשין העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק את התנור ומסקנא (דף לו.) דאי שני ביה ועבדינהו כעין תורא שרי:

מתני' טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסור ניער את הקדירה אם יש בה בנותן טעם באותה קדירה אסור:

גמ' איתמר אפשר לסוחטו רב ורבי חנינא ורבי יוחנן אומרים אסור ושמואל (ושמואל ור"ש ברבי וריש לקיש כ"ה בגמ') וריש לקיש אומרים מותר וסבר רב אסור הא איתמר כזית בשר שנפל ליורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא הכא במ"ע כגון שנפל ליורה רותחת דבלע ולא פלט סוף סוף כי נייח הדר פליט בשקדם וסילקו.

ואפשר לסוחטו תנאי היא דתניא טיפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה דברי רבי יהודה וחכ"א עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אמר רבי נראין דברי רבי יהודה כשלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים כשניער וכיסה מאי לא ניער ולא כיסה אילימא לא ניער ולא כיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פליט אלא לא ניער בתחלה אלא בסוף לא כיסה בתחלה אלא בסוף קסבר אפשר לסוחטו אסור מכלל דרבי יהודה סבר כי ניער מתחלה ועד סוף אסור אמאי והא לא בלע ולא פלט אימר לא ניער יפה ולא כיסה יפה אמר רבי נראין דברי חכמים בניער וכיסה מאי ניער וכיסה אילימא ניער וכיסה בסוף ולא ניער וכיסה בתחלה האמר רבי נראין דברי רבי יהודה בהא אלא ניער מתחלה ועד סוף כיסה מתחלה ועד סוף מכלל דרבנן סברי אפילו ניער לבסוף ולא בתחלה כיסה בסוף ולא בתחלה נמי מותר אלמא קסברי אפשר לסוחטו מותר) (ע"כ נחמק):

מתני' הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו:

המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר עליו בלא תעשה:

גמ' הכחל קורעו וכו' אמר ר' זירא אמר רב לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ותניא נמי הכי כחל שבשלו בחלבו מותר קיבה שבשלה בחלבה אסורה ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אין כנוס במעיו והני מילי (פי' וה"מ דלא קרעו אינו עובר עליו ומותר מתוך פי' האשר"י) שבשלו לכחל בחלבו בפני (לח ב) עצמו אבל בשלו עם הבשר אסור דקי"ל (דף צז.) כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור והא דקתני קיבה שבשלה בחלבה אסורה קודם חזרה הוה אבל האידנא הא איפסיקא הילכתא בהדיא דמעמידין בקיבת הנבלה דפירשא הוא כדבעינן למימר קמן:

כיצד קורעו אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל א"ל ר"א לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב א"נ לקדרה והלכתא היכא דקרעיה שתי וערב וטחייה בכותל שרי לבשולי בקדרה והיכא דלא עביד ליה הכי שרי למטוייא לכתחלה אבל לבשולי לכתחלה לא ((כל זה יתר ונמחק ד"ת) אמר להו ר"נ לטבחיה זויקו כחלי לילתא והא אנן קורעו תנן ההוא לקדרה והא קתני שבשלו דיעבד אין לכתחלה לא ה"ה דאפילו לכתחלה ומשום דקא בעי למיתני סיפא קיבה שבשלה דאפילו דיעבד תנא נמי רישא (לט א) שבשלו):

הלב קורעו ומוציא את דמו וכו':

גרסינן בכריתות (דף כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר רבי זירא אמר רב לא שאנו אלא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה הואיל ויש בו כזית ענוש כרת מיתיבי דם הטחול ודם הלב ה"ז בל"ת ההוא דאתא ליה מעלמא כי קאמר רב דם דגופיה ואי דאתי ליה מעלמא היינו דם איברים ולטעמיך מי לא קתני דם כליות וקתני דם איברים אלא תני והדר תני הכא נמי תני והדר תני ומעלמא מהיכא אתי ליה אמר רבי זירא בשעת יציאת נפש מצריף:

שם בכריתות (דף כא:) קצת שינוי לשון אמר רב דם דגים שכנסו אסור מיתיבי דם דגים דם חגבים מותר לכתחלה התם שלא כנסו כי הא דא"ל רב לרב שימי בר חייא אבלע לי ואנא איכול דכוותיה נמי דם מהלכי שתים שלא כנסו אמאי אסור והתניא דם שעל הככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצצו ובולעו ואינו חושש אלא הא דאית ביה קשקשים הא דלית ביה קשקשים:

א"ל אביי לרב ספרא כד סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה כד סליק אשכחיה (בגמ' איתא לר' זריקא) לרבי זירא א"ל לרב אמי שלקי ליה ((בס"י איתא ואכיל) ואנא אכיל) כי אתא א"ל למיסר נפשה לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי למיסר חברתה.

מ"ש מיסר נפשה דלא קא מיבעיא לך דתנן רבי יוחנן בן נורי אומר הכבד אינה נאסרת למיסר חברתה נמי לא תבעי לך דתנן ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת דילמא התם בכבדא דאיסורא ומשום שמנונית.

משום דמא מאי וכו'

(לט ב) וסוגיא דשמעתא דאי חלטי ליה בחלא או ברותחין שרי ואפי' קופיה לבר אלא מיהו שדרו ממתיבתא דהאידנא לא בקיאינן בחליטה וספק איסורא לחומרא ולא שרי למיכל כבדא שליקא אלא היכא דטוו ליה מעיקרא ושלקי ליה בתר הכי אבל אי שלקי ליה מעיקרא אסור וכן המנהג בכל ישראל והני מילי כבדא אבל טחלא שומנא בעלמא הוא כי הא דשמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעבד מילתא (מ א) דרש מרימר הלכתא בין כבדא בין כחלא למישפדינהו בשפודא תותי בישרא שרי עילוי בישרא דיעבד אין לכתחלה לא רב אשי איקלע לבי רמי בר אבא חמוה חזייה לבריה דחמוה דשפיד כבדא עילוי בישרא אמר כמה יהיר האי מדרבנן והאמור דיעבד אין לכתחלה לא ואי איכא בי דוגי תותי כבדא (בס"י אפילו בשרא עילוי כבדא נמי אסור וכ"ה בגמ') אסיר ומאי שנא מדמא דבישרא דשרי כדבעי למימר קמן אמרי דמא דבשרא דמא דכבדא קפי:

אמר ר"נ אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן אמרי לה בעיא הדחה ואמרי לה לא בעיא הדחה וא"ר (אמר רב יהודה אמר שמואל כ"ה בגמ') נחמן אמר שמואל (מ ב) קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שמואל לטעמיה דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל ואף ר' יוחנן סבר לה להא דשמואל דהא ר' אמי תלמידו של ר' יוחנן כד אימלח ליה בשרא בההיא פינכא תברה יתיב רב כהנא וקאמר קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שחתכו בסכין מותר לאכול בכותח מאי טעמא האי אפשר למטעמיה דהיתרא בלע והאי דאיסורא בלע לא אפשר למטעמיה:

איתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח אמר רב חזקיה משמיה דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח (מא א) צנון שחתכו בסכין אסור לאכלו בכותח ודוקא צנון דאגב חורפיה בלע אבל קישות ואבטיח גריד לבי פסקי ואכיל (ד"ת מ"ז) (ואי פתיך בהו ליפתא שרי בעי מיניה רב דימי (בגמ' איתא רב דימי מר"נ) בר יוסף מרב נחמן מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכמכא אמר ליה אסור.

דחלא מאי אמר ליה שפיר דמי אמר ליה ומאי שנא אמר ליה ההוא איתא לאיסורא בעיניה ההוא ליתא לאיסורא בעיניה) (ע"כ נמחק):

ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שריא רב חיננא בר רבא מפשרניא אמר רבא מאן חכים למשרייה כי האי גוונא אלא רב חיננא מפשרניא דגברא רבה הוא קסבר כי קאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ה"מ דאין נאכל מחמת מלחו אבל האי הרי נאכל מחמת מלחו (מא ב) וה"מ חי אבל צלי קליפה בעי ואי אית בה פילי אסור ואי מתבל בתבלי אסור אע"ג דלית ליה פילי:

גרסינן בפרק כיצד צולין את הפסח (פסחים עה:) איתמר חם לתוך חם דברי הכל אסור צונן לתוך צונן דברי הכל מותר חם לתוך צונן וצונן לתוך חם רב אמר עילאה גבר ושמואל אמר תתאה גבר ואמרינן תניא כוותיה דשמואל חם לתוך חם אסור וכן צונן לתוך חם אסור חם לתוך צונן וכן צונן לתוך צונן מדיח.

חם לתוך צונן מדיח אדקמיקר ליה מיקר בלע וקליפה מיהא ליבעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח.

תניא אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן לתוך חם אסור.

חם לתוך צונן וכן צונן לתוך צונן מדיח.

חם לתוך צונן מדיח אדקמיקר ליה מיקר בלע וקליפה מיהא ליבעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף וצונן לתוך צונן מדיח וככר שחתך עליו בשר צלי רבא אכיל ליה וקרי ליה חמר בשר והילכתא כוותיה:

א"ר נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמימות שבו מנא ידעינן ואסקה רב אשי דלית ליה תקנתא עד דמייתי תרי תלת גללי דמילחא ושדי ליה בבי דוגי בתר הכי שביק ליה עד דצייל ושפי ליה ושרי שהשומן צף למעלה והדם יורד למטה:

(דף קיב:) אר"נ דגים כ"ה בגמ' ואמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין ואפילו בכלי מנוקב מ"ט דגים רפו קרמייהו ופלטי עופות קמיטי ובתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מינייהו (מב א) רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה מליחא אתא לקמיה דרבא אמר ליה (ויקרא יא) אלה הטמאים לכם לאסור צירם ורוטבם וקיפם:

דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר והוא שיהיה הטהור מליח והטמא תפל אבל אם היו שניהן מלוחין אסור ואצ"ל שהיה הטהור תפל והטמא מליח שהוא אסור אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה איתמר רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחלליה בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא רב דימי מנהרדעא מלח במילחא גללניתא ומנפיץ ליה אמר רב (מב ב) משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעים תרגומא הדרא דכנתא מעיא וכרכשא ואמר שמואל אין מניחין בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב רב ששת מלח ליה גרמא גרמא תרי מ"ט לא דלמא פליט האי ובלע האי דחד נמי דלמא פליט האי גיסא ובלע האי גיסא אלא לא שנא (כ"ז לא נמצא בספר כתיבת יד. ד"ת) (וכמה שיעור שהייה שיצטרך להשהות את הבשר במלח אמרו רבנן בכדי שישחוט הבהמה ושתהיה נפשטת ותבדוק הבשר מן החלב ומכל איסורין שיש בה בציר מהאי אסור לאכול מאותו בשר וכו') אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקת בהמה קודם שתצא נפשה ה"ז מכביד את הבשר וגוזל את הבריות דמיבלע דם באברים ואיבעיא לן הואיל ואבלע דם באברים מי שרי למיכל מינה באומצא או לא וסלקא בתיקו וקי"ל דתיקו דאיסורא לחומרא:

מתני' בשר בהמה טהורה עם חלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ר"ע אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנאמר (שמות כג, שם לד, דברים יד) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה:

קיבת העובד כוכבים ושל נבלה אסורה המעמיד בעור של קיבה (נ"א כשרה) נבלה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה:

גמ' אטו קיבת עובד כוכבים לאו נבלה היא אמר שמואל חדא קתני קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבלה הא קיבה גופה שריא לא קשיא כאן קודם חזרה וכאן לאחר חזרה (מג א) דתנן (ע"ז כט:) שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים אמר לו מפני שמעמידין אותן בקיבת נבלה והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה חזר ר' יהושע וא"ל מפני שמעמידין אותה בעור קיבת עגלי עבודת כוכבים והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אבל בקיבת נבלה ובקיבת שחיטת עובד כוכבים ובקיבת כשרה שינקה מן הטרפה מעמידין וכל שכן בקיבת טרפה שינקה מן הכשרה מאי טעמא דחלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמא הוא:

סליק פירקא