רי"ף על הש"ס/חולין/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


מתני'[עריכה]

הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה.

שחיטת העובד כוכבים נבלה ומטמאת במשא.

השוחט בלילה וכן סומא ששחט שחיטתו כשרה.

השוחט בשבת וביום הכיפורים אף על פי שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה.

גמ'[עריכה]

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. מאי קמ"ל? כלהו תנינהו! לא צריכא אע"פ ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ושחט שפיר מהו דתימא הא איתחזק קמ"ל דכיון דלא גמיר זמנין דשהי ודריס ולא ידע.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: הטבח צריך שיבדוק את הסימנין לאחר שחיטה. לא בדק מאי? אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר בר' ינאי: טרפה. במתניתא תנא: נבלה ומטמאה במשא, דאמר רב הונא: בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. כלומר שכל זמן שהיא בחיים הרי היא אסורה משום אבר מן החי ואינה ניתרת אלא בשחיטה כשרה וכמו כן בסכין שאין בה פגם, הילכך אם לא נתברר שנשחטה שחיטה כראוי בין בסימנין בין בסכין יפה הרי היא בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה ומטמאה במשא כנבלה. ואם נתברר לך שנשחטה שחיטה כשרה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. ואפילו בא זאב ונטל את בני מעיה והחזירן כשהן מנוקבין לא חיישינן שמא במקום נקב נקב אלא הרי היא בחזקת היתר ואין מטריפין בזה הנקב וכן הלכה. וה"מ באיסורא אבל בסכנתא כגון שראה צפור מנקר בתאנה ועכבר מנקר באבטיח חיישינן שמא במקום נקב נקב ואסור משום סכנת נפשות.

איתמר השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף ורבה בר בר חנה אמר מדיח והלכתא מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב לחומרא.

סכין ששחט בה טריפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מדיחה בחמין וחד אמר מדיחה בצונן והלכתא מדיחה אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא לא צריך אלא מכפרה בבליתא דפרסא תיכף שישחט בה בהמה או עוף ואינה צריכה הדחה.

אמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שיהיו לו שלושה סכינין: אחת ששוחט בה, ואחת שמחתך בה בשר, ואחת שמחתך בה חלבים. ונתקין ליה חדא ונחתוך בה בשר ואח"כ נחתוך בה חלבים? גזרה שמא יחתוך חלבים ואח"כ בשר.

ואמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שיהיו לו שני כלים של מים: אחד שמדיח בו בשר, ואחד שמדיח בו חלבים. ונתקין ליה חד שמדיח בו בשר ואחר כך נדיח בו חלבים? גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ ידיח בשר. אמר אמימר משמיה דרבא: לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא דדאיב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריצי נמי דאיב תרבא ובלע בישרא קרמא פסיק מתתאי אי הכי מעילאי נמי איכא קרמא איכא וקליש ואיידי דממשמש ביה ידא דטבחא מיפתת.

אמר רב יהודה אמר רב: תלמיד חכם צריך שילמוד שלשה דברים: כתב שחיטה ומילה. ורב חיננא בר שלמיה משמיה דרב אמר: אף קשר של תפילין וברכת חתנים. ואידך? הני שכיחן והני לא שכיחן.

איתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה. ורב חסדא אמר: כשירה אימור בעצם המפרקת נפגמה. והלכתא כוותיה דרב הונא בשלא שיבר בה עצמות והלכתתא כוותיה דרב חסדא בששיבר בה עצמות הילכך צריך בדיקה בין כל חדא וחדא דאי לא בדיק בין כל חדא וחדא ונמצאת הסכין פגומה כל מאי דשחיט בה אסור כדאמרינן הוה עובדא וטרף רב יוסף תליסר חיותא ואפילו קמייתא כדרב הונא דאמר חיישינן שמא בעור נפגמה וכי קא שחיט להו לסימנין בסכין פגומה קא שחיט להו.

והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר אותה שחטה מותרת דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דתניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט חזקתו שחוט אלמא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וכן הלכתא. ואיכא מרבוואתא דס"ל כרבינא דאמר בלישנא קמא אבל אם אין יודעין אם יודע הלכות שחיטה אם לאו לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור וקאמרי דהלכתא כקבינא משום דבתרא הוא ואנן לא סבירא לן הכי דקי"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הלכה היא דהכי מסקנא דגמרא כלשינא בתרא דרבינא ואי קשיא לך הא דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכו' דשמעת מינה דספק שחיטה לחומרא וקי"ל דהלכתא הוא התם כגון דאיתילידא ריעותא בסכין אבל הכא כיון דקי"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כמאן דאיתיידע במה נשחטה דאמי הילכך איתא להא ואיתא להא ולא קשיאן אהדדי.