רי"ף על הש"ס/חולין/דף א עמוד א

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה:

רבנו ניסים (הר"ן)

הכל שוחטין כל היכא דתנינן הכל מייתי להו בשמעתא קמייתא דערכין ומפרשינן התם בכלהו הל לאתויי מאי ובגמ׳ נמי פליגי אמוראי הכל דמתני לאתויי מאי:

ומקשינן בגמרא היכי תנן הכל שוחטין דמשמע דההוא דמרבינן מהכל לכתחלה מרבינן ליה והדר תני ושחיטתן כשרה דמשמע דוקא דיעבד ומתרץ רב אשי למתני׳ הכי הכל שוחטין ואפי׳ ישראל משומד משומד למאי לאכול נבילות לתיאבון וכדרבא דאמר רבא ישראל משומד לאכול נבלות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו אבל לא בדק סכין ונתן לו לא ישחוט ואם שחט יבדוק סכין אחריו אם נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו חוץ מחרש שוטה וקטן דאפי׳ דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו שמא יחלידו והכין פירושו דמשומד זה אינו משומד אלא לתיאבון דאי לא משכח היתרא אכיל נבלות הילך כל שאין לו סכין בדוקה לא טרח לאהדורי בתר סכין יפה אבל כל שבדק סכין ונתן לו כי שחיט שפיר קא שחיט דכל כמה דמצי למיכל היתרא לא אכיל איסורא ודוקא לתיאבון הוא דבודק סכין אחריו אבל אוכל נבלות להכעיס אפי׳ נמצאת סכינו יפה מועד הוא לנבל בכוונה ובידים והכל שוחטין דמתני׳ משמע דההוא דאתרבי מהכל לכתחלה מרבינן ליה היינו ישראל משומד אוכל נבלות לתיאובן דבודק סכין ונותן לו ושוחט לכתחלה ושחיטתן כשרה דמשמע דיעבד קאי אהיכא דלא בדק סכין מתחלה שאם בדק סכין ונמצאת סכינו יפה שחיטתו כשרה ומתני׳ הכי קתני הכל שוחטין לכתחלה בבוקדק סכין ונותן לו ושחיטתן כשרה בדיעבד כששחט בלא בדיקת סכין ונמצאת סכינו יפה חוץ מחרש שוטה וקטן דאפי׳ דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו שמא יחלידו ופרכינן עלה דרב אשי וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה אלא אישראל משומד אי בדק סכין ונתן לו הא אמרת שחיט לכתחלה אלא דלא בדק אי דאיתיה לסכין ליבדקיה אי דליתיה לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי דילמא בסכין פגומה קא שחיט ואסיקנא בקשיא ולענין הלכה אף על גב דסלקא אוקימתיה דרב אשי בקשיא שמעתיה דרבא דישראל משומד הלכתא היא והכי מוכח בגמרא ושמע מינה דבדיקת סכין לא מעכבא אלא לפני שחיטה אבל לאחר שחיטה לא דהא אפי׳ בישראל משומד לא בעי בדיקת סכין אחריו אלא כשלא בדק סכין מתחלה ומיהו כל היכא דאיתיה לסכין קמן בדקינן ליה ולפנינו נאריך עוד בזה בס״ד ואם תאמר אפי׳ כי לא בדק סכין ונתן לו למה לא ישחוט על סמך שיבדוק סכין אחריו ואם נמצאת סכינו יפה יאכל משחיטתו ואם לאו לא יאכל יש לומר דכל שהשחיטה תלויה בבדיקה שבסוף ואילו לא היינו יכולין לבדוק כגון דליתיה לסכין קמן תהא שחיטתו אסורה אין מוסרין לכתחלה לשחוט על סמך אותה בדיקה שמא יחשבו הרואים שאין אנו צריכין לבדיקתו וימסרו לו ולא יבדקו אחריו ונמצאו אוכלים נבלות כיון שבדיקתו מעכבת ושמעינן נמי ממלתיה דרבא דלא חיישינן שמא יארע קלקול בשחיטה דהא ישראל משומד לא מהימן לן ואם איתא דחיישינן אף על גב דבדקינן סכין ויהבינן ליה היכי סמכינן עליה שישחוט בינו לבין עצמו דילמא אתרמי ליה דשהה ודרס אלא ודאי היינו טעמא דכיון שהוא מתכוין לשחוט חזקה יפה שחט ומסתברא דדוקא משומד לאכול נבלות הוא שצריך הוא שצריך לבדוק לו את הסכין כיון שהוא משומד לאותו דבר עצמו אבל משומד לעבירה אחרת לא דכיון דקיימא לן דמשומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה הרי הוא לענין שחיטה כישראל כשר אלא שהר״מ במז״ל כ׳ בפרק רביעי מהלכות שחיטה ישראל משומד לעבירה אחת מן העבירות שהיה מומחה הרי זה שוחט לכתחלה וצריך ישראל כשר לבדוק הסכין ואחר כך יתננו למשומד זה לשחוט בה מפני שחזקתו שאינו טורח לבדוק ולענין משומד לאכול נבלות אפי׳ שלא לתיאובן אם בדקו סכין ונתנו לו ועמדו על גביו מתחלה ועד סוף שחיטתו כשרה דכיון דקיימא לן משומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה איתיה בשחיטה ושחיטתו כשרה אבל לא עמדו על גביו מתחלה ועד סוף שחיטתו פסולה דכיון שהוא משומד אפי׳ שלא לתיאבון חיישינן שמא שהה שמא דרס אבל משומד להכעיס אפי׳ לדבר אחד וכן משומד לעבודה זרה הרי הן כגוים גמורין שאינן בשחיטה כלל ואפי׳ עמדו על גבן מתחלה ועד סוף שחיטתן פסולה שאין שחיטה אלא בישראל כדתנן לקמן שחיטת גוי נבלה וכן הדין למשומד לחלל שבתות בפרהסיא והכי איתא בגמרא וכותי נמי שחיטתו פסולה דהא קי״ל לא זזו משום עד שעשאום גוים גמורים וכדאיתא התם ורבינא אוקי לכתחלה ודיעבד דמתני בתרי אוקימתי אחריני כדאיתא בגמרא באוקימתא קמייתא אוקי לכתחלה דמתני׳ לומר דכל שהן מומחין כלומר שבקיאין אנו בהן שיודעין הלכות שחיטה שוחטין אע״פ שאין מוחזקין לנו שלא יתעלפו בשעת שחיטה מתוך רכות לבם אבל כל שאין אנו בקיאין בו שיודע הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו ואם יודע הלכות שחיטה שחיטתו כשרה והיינו דיעבד דמתני׳ ובאוקימתא בתרייתא אוקמה איפכא דהכי קתני הכל שהן מוחזקים לנו שאינן מתעלפים בשעת שחיטה מפני רכות לבם שוחטין אף על פי שאין אנו בקיאין בהן אם יודעין הלכות שחיטה והיינו לכתחלה דמתני׳ אבל כל שאין מוחזק לנו שאינו מתעלף לא ישחוט ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה והיינו דיעבד דמתני׳ ואמרינן בגמרא דהנהו אמוראי דמוקמי לה למני׳ באוקימתי אחריני נאדו מהני תרי אוקימתי דרבינא מאוקימתא קמייתא נאדו משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומאוקימתא בתרייתא נאדו משום דלעלפויי לא חיישינן וקי״ל הכי דלא חיישינן לא לעלפויי ולא לשאינן מומחין וכמו שכתב הרב אלפסי ז״ל לפנינו וכמו שנכתוב שם בס״ד אע״ג דמכשירין ישראל משומד לאכול נבלות לתיאבון בבודק סכין ונותן לו דוקא דידעינן דיודע הלכות שחיטה הא לאו הכי אפי׳ דיעבד שחיטתו פסולה דליכא למימר ביה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואיכא מאן דאמר דכי היכי דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וסמכינן בהמחאה שלו הכי נמי סמכינן עליה ששחט רובן של סימנין שרוב מצויין אצל שחיטה חברים הם וחזקה עליהם שאינו יודצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידן אבל מדברי בעל הלכות ז״ל נראה שצריך לבדוק בסימנים:

וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה מוכח בגמ׳ דלכ״ע האי וכולן אחרש שוטה קוטן נמי קאי דדוקא דיעבד מכשירין לשחיטתן אבל לכתחלה אין מוסרין להם לשחוט אפי׳ באחרים עומדין על גבן דכיון שהן מועדין לקלקל חוששין שמא ישהו או שמא ידרסו מעט ולאו אדעתייהו דהני אחרים שרואין אותן ולענין נשים כתוב בהלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחוט מפני שדעתן קלה וליתא דאפילו במוקדשין שוחטין לכתחלה מדתנן כל הפסולין ששחטו שחיטן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים ואפי׳ בקדשי קדשים ומקשינן התם דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו ושחט מלמד שהשחיטה כשרה וכו׳ ומשני הוא הדין דאפי׳ לכתחלה ומשום דבעי למתני טמאין דלכתחלה לא תנא נמי ששחטו ואם איתא דנשים אין שוחטות לכתחלה הול״ל משום דבעי למתני נשים דתני להו ברישא אלא ודאי משמע דנשים שוחטות לכתחלה אפילו במוקדשין והא דאמרינן בפ״ק דפסחים גבי ביעור חמץ דכיון דמרבנן הוא הימנינהו רבנן בדרבנן דאלמא הא בדאורייתא לא מהימני הא אמרינן התם טעמא בירושלמי מתוך שהנשים עצלניות הן בודקות כל שהוא כלומר מתוך שאין שם חמץ ידוע תולות לומר שאין שם חמץ ומקילות ואי דאורייתא לא מהימני אבל בשאר מילי מהימני אפי׳ בדאורייתא ומעשים בכל יום שסומכין עליהן במליחה ובניקור הבשר אף על פי שיש בו טורח מרובה מפני שהן יודעות מקומות החלב והחוטין ולא אמרו בודקות כל שהוא אלא במה שאין שם איסור ידוע ויכולות לתלות לתלות כמו שפירשנו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט