רי"ף על הש"ס/חולין/דף ה עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ה עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

ולמטה א"ל רב חנן בר קטינא לר"נ כמאן לא כרבנן ולא כר' יוסי ברבי יהודה א"ל לא חילק ידענא ולא בילק שמענא אנא שמעתתא ידענא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ואמרי לה א"ר אבא בר זבדא א"ר חנינא ואמרי לה א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע ב"ל משפוי כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחיטי וכן הילכתא:

מתני' השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה והמולק מן הצדדין מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה:

גמ' תאני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף אמר רבינא אמר לי רבה בר קיסנא הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף לא אמרן אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור סימנין לעוף וקי"ל כרבינא:

אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה:

אמר רב יהודה אמר שמואל נשברה מפרקת ורוב בשר עמה מטמאה באהל וא"ת מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הוה זקנה שאני דכתיב ש"א ד ויהי כהזכירו את ארון האלהים וגו' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן קרעו כדג מטמא באהל א"ר שמואל בר רב יצחק ומגבו אמר חזקיה עשאה גיסטרא נבלה א"ר אלעזר ניטל הירך וחלל שלה נבילה היכי דמי חלל שלה א"ר אלעזר כל שרובצת ונראית חסרה:

הדרן עלך הכל שוחטין

פרק ב

השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחר כמוהו ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין

רבנו ניסים (הר"ן)

פרק א

מטבעת גדולה והוא משופע כלפי הראש וממנו ולמטה כשרה דליכא הגרמה בקנה אלא משיפוי כובע ולמעלה:

גרסי׳ בגמ׳ הגרים שליש כלומר שהתחיל לשחוט למעלה ממקום שחיטה:

ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר כשרה רב יהודה אמר טרפה רב הונא אמר כשרה כי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא ורב יהודה אמר טרפה בעינן רובא בשחיטה וליכא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש רב יהודה אמר כשרה אתו שיילוה לרב הונא אמר להו טרפה והכי פירושא דרב הונא ורב יהודה בהא פליגי דרב הונא סבר דהגרמה כמקום הראוי לשחיטה וכנשחט שלא בהכשר דמי והוה ליה כחצי הקנה פגום הילכך הכל תלוי בחתיכת רובו של קנה שאם נגמר בשחיטה כשר ואם נגמר בהגרמה פסולה ומשוםה כי מכשיר בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש וטריף בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ורב יהודה סבר דהגרמה לאו כמקום שחיטה דמיא אלא כמקום טרפות וכל זמן שנגרם רוב אסורה לא נגרם רוב אינה אסורה מחמת אותה חתיכה ומיהו כיון דלאו מקום שחיטה הוא בעי׳ רוב קנה בשחיטה בין בתחלה בין בסוף ומשום הכי טריף בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ומכשיר בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ולענין הלכה הרמב״ם זכרונו לברכה פסק בפרק שלישי מהלכותש חיטה כר״י והרב רבינו זרחיה הלוי זכרונו לברכה והרמב״ן ז״ל אמרו דלא מכרעא מילתא הלכך נקיטינן כחומרי דתרוייהו ולעולם לא מכשרינן עד דאיכא רוב שחוט בבת אחת בין בתחלה בין בסוף דבכה״ג בין לר״ה בין לר״י כשרה דהא איכא רובא בשחיטה נפקא אבל הרשב״א ז״ל החמיר עוד ואמר דכחד לישנא קמא דמייתינן בגמרא דרב הונא אמר רב אסי קיימא לן ולא מכשרינן אלא בששחט שני שליש והגרים שליש אבל הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה וליכא והביא ראיה לדבריו מדנקט סוגיא דגמרא כי האי לישנא לאסורא דאמרינן בגמרא לקמן פסול בשחיטה פסול במליקה לאיתויי מאי ואסיקנא לאיתויי שפוי ראשו כגון דנקט מראשו והגרים ואזיל עד דמטא לתתאי דאמר רב הונא אמר רב אסי הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה:

מתני׳ השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה [צדי הצואר שחיטתו כשרה] ואף על פי שלא החזיר הסימנין דודאי שחיט להו מקמי דשבר העצם דאי שבר אותו מקמי הכי טרפה וכתב רש״י זכרונו לברכה דבדין הוא דלכתחלה נמי אלא איידי דבעי למיתנא המולק מן הצדדין מליקתו פסולה תנא נמי בשוחט דיעבד ולא ידעתי מי הזקיקו לכך דודאי משמע דמצות שחיטה לכתחלה באמצע צואר הוא דמן הצדדין איכא למיחש שמא תשבר מפרקת קודם שחיטת הסימנין ותו כיון דשחיטה בסימנין היא כי שחיט מן הצדדין וחותך מן המפרקת איכא צער בע״ח ולפיכך נראין הדברים דדיעבד הוא דשחיטתו כשרה אבל לכתחלה מצוה לשחוט מן אמצע הצואר וכן כתב הרמב״ם ז״ל בפ״א מהלכ׳ שחיטה וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר ואם מן הצדדין שחיטתו כשרה:

המולק מן הצדדין מליקתו פסולה דממול ערפו אמר רחמנא:

השוחט מן העורף שחיטתו פסולה מוקמינא לה בגמרא בשלא החזיר הסימנין לאחורי העורף ופסולה לפי שכבר שבר המפרקת קודם שיגיע לסימנין אבל אם החזיר הסימנין אחורי העורף כשרה:

המולק מן העורף וחתך שדרה ומפרקת עד שהגיע לסימנין מליקתו כשרה וזו היא מצות מליקה לכתחלה כדתניא בגמרא כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שהגיע לוש או לקנה אלא איידי דתנן השוחט מן העורף פסולה ואפי׳ בדיעבד תנא נמי המולק דיעבד:

מן הצואר תחת הגרון קרוי צואר:

וכל העורף מול העורף דהיינו כל הצואר מאחוריו כדכתיב ממול ערפו ועורף מיקרי מה שיש כנגד הפנים מאחריו כדכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים ומול העורף היינו כל הצואר מאחריו:

גמ׳ לא אמרן אלא במליקה דכיון דדרסה לא פסלה בה עיקור סימנין נמי לא פסיל בה:

נשברה מפרקת דאדם מטמא באהל לאלתר:

וא״ת מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הוה ומת דכתיב ותשבר מפרקתו:

מטמאה באהל ואפי׳ מפרכס:

עשאה גיסטרא שחתכה לרחבה או בצואר או בשדרה עד החלל כל דבר חלוק לשנים קרי גיסטרא בלשון יון:

ניטלה ירך ממקום חבורה בבוקא דאטמא:

וחלל שלה כלומר לא שניטל העצם עם קצת בשר הפנימי ונשאר בשר העליון והעור עד חצי הירך או שלישיתו וחופה את המכה דהתם טרפה היא דהוי כדתנן בהמה שנחתכו רגליה דהיינו האחרונים מן הארכובה ולמעלה טרפה אלא בשניטל הבשר עד שנראית גומא של מקום חתך כעין חלל:

נבלה ואפי׳ בחייה מטמאה:

כל שרובצת ונראית חסרה דרך הבהמה לרבוץ על ירכה ומתכסה ברביצתה ואם נראה חסרונה כשהיא רבוצה נבילה:

גרסי׳ בגמ׳ ת״ר נתמלא זקנו ראוי לעשותו ש״צ ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו ופירש רש״י ז״ל ש״צ לכל צרכיהם לתקוע שופר לנדות ולמנותו פרנס ולירד לפני התיבה להתפלל ול״נ דאי למנותו פרנס ושאר צרכי צבור לאו ש״צ מיקרי אלא חזן הכנסת אלא ודאי חדא קתני למנותו ש״צ לירד לפני התיבה והא דנקט האי לישנא ולא תנא לירד לפני התיבה בלחוד משוםד דוקא למנותו ש״צ קבוע הוא דבעינן שיהא נתמלא זקנו אבל דרך עראי בשאין שם אלא הוא כל שהוא גדול יורד וראיה לדבר מדתנן בפ׳ הקורא את המגילה גבי קטן אבל אינו יורד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו מכלל דכל שהוא גדול יורד והיינו דרך עראי וכך השיב רב נטרונאי ז״ל ואם תאמר דמכל מקום הכא והתם משמע דקטן אינו נושא את כפיו ואילו בס״פ לולב הגזול אמרי׳ קטן היודע לנענע חייב בלולב וכו׳ קטן היודע לפרוש כפיו מחלקין לו תרומה בבית הגרנות תירצו בתוספות שהוא פורש עם הגדולים כדי לבסם את הקול כמו שהיו בשיר כדאמרינן בפרק ב׳ דערכין בין רגלי הכהנים היו עומדין וצוערי הלוים היו נקרים אבל בפני עצמו קטן אינו נושא את כפיו:

הדרן עלך הכל שוחטין