רי"ף על הש"ס/חולין/דף ו עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ו עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה:

גמ' ורובו של אחד כמוהו ודוקא רוב הנראה לעינים ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה מיבעי ליה למישחט כולי סימנין:

תני בר קפרא (ויקרא יא) זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום לא אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד:

תניא רבי אומר (דברים יג) וזבחת וגו' כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

השוחט אחד בעוף וכו':

איתמר רב נחמן אמר או ושט או קנה אחד תנן או האי או האי רב אדא בר אהבה אמר ושט בלא קנה ומאי אחד המיוחד שבשניהם והילכתא כרב נחמן דאמר או ושט או קנה ההוא בר אווזא דהוה בי רבא דנפק ואתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר ניבדקיה דילמא במקום נקב שחיט ניבדקיה והדר נשחטיה האמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אמר ליה רב יוסף בריה ניבדקיה לקנה ונשחטיה ונכשריה והדר נהפכיה לושט ונבדקיה אמר רבא חכים יוסף ברי בטריפות כרבי יוחנן:

תנו רבנן שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט שחיטתו פסולה.

שחט את הושט ואח"כ נמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה או אחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה:

(פ' א"ט (דף נד.)) שמוטה ושחיטה כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה פירוש שהגרגרת עצמה נמצאת שמוטה ושחוטה רבי יוחנן אמר יביא בהמה אחרת ויקיף ר"נ אמר לא אמרן אלא שלא תפס בסימנין ושחט אבל תפס בסימנין ושחט טרפה אפשר לשמוטה שתשחט:

גרסינן בפרק מפנין (שבת קכח:) אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו לכרעא בארעא אי נמי נידלינהו דילמא מקהה להו לטופריה בארעא ועקר להו לסימנין:

רבי יהודה אומר עד

רבנו ניסים (הר"ן)

לישני תרוייהו איתנהו בין בעוף בין בבהמה דלכתחלה שנים שלמים בעינן ולאו משום [כדי שיצא כל הדם] דבקדשים בלחוד הוא דאמרינן דלדם הוא צריך אלא משום שמא יפחות מן השיעור ומדרבנן בעלמא הוא דאיל ומדאורייתא בכל מקום רובו ככולו ולא שאני לן בין בתחלה לדיעבד והראב״ד ז״ל וה״ר משולם הכהן ז״ל החמירו ואמרו שאם לא שחט כל הסימנין צריך לחתכן בשעה שהדם חם כדאמרינן לקמן בוורידין אם לא עשה כן אפי׳ בעוף צריך חתיכת אבר אבר והביאו ראיה [מדאמרי׳ בגמ׳] אבל קדשים דלדם הוא צריך אימא לא תיסגי ליה ברובא ועד דאיכא כולה קא משמע לן דאלמא ברוב סימנין אין הדם יוצא יפה זו היא ראייתם ואינה מכרעת:

ר״י אומר עד שישחוט את הורידין חוטי הצואר שמקלחין את הדם ואמרי׳ בגמ׳ דלא אמר רבי יהודה הכי אלא בעוף ומסתברא דלרבי יהודה חתיכת ורידין בשעת שחיטה מעכהבת אפי׳ בדיעבד דהא מתניתין בדיעבד קתני כדכתיבנא ור״י עלה קאי לומר דאפי׳ בדיעבד חתיכת ורידין מעכבת והכי נמי מוכח בגמ׳ דתניא שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה ואין צריך לומר בבהמה ר״י אומר בעוף עד שישחוט את הושט ואת הורידין והא הכא אפסולה קאי וקאמר עד שישחוט את הורידין ועוד דודאי כי קתני שחיטת ושט וורידין דיעבד היא דאילו לכתחלה אפי׳ בעוף שני סימנין בעינן וכדכתיבנא אלא ודאי אדיעבד קאי ואפילו הכי קאמר עד שישחוט את הורידין ובתוספתא תניא בהדיא ר״י פוסל עד שישחוט את הושט ואת הורידין ובגמ׳ דילן היינו טעמא דלא תני פוסל בהדיא משום דכיון דבחתוך אבר אבר סגי וכדאיתא לקמן לאו פיסול גמור הוא מיהו עיכובא הוא שאם צלאו כולו נאסר אלא אם כן חתכו אבר אבר וקי״ל בורידין כרבי יודא דסוגיין דבחתוך אבר אבר סגי וכדאיתא לקמן לאו פיסול גמור הוא מיהו עיכובא הוא שאם צלאו כולו נאסר אלא אם כן חתכו אבר אבר וקיי״ל בורידין כר״י דסוגיין כוותיה ואמרי׳ בפ״ק דברכות הזהרו בורידין כר״י מיהו דוקא בעוף אבל בבהמה כיון דמנחתא אבר אבר לא צריך וכדאיתא בגמרא:

חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה משום בהמה נקטה לאשמעינן דאחד וחצי לא מהני כרוב כל אחד ואחד:

רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה בגמרא פרכינן הא תנא לי רישא ורובו של אחד כמוהו ומתרצינן דחדא בחולין וחדא בקדשים וצריכי:

גמרא יש נוסחי הלכות שכתוב בהן גבי ורובו של אחד כמוהו ודוקא רוב הנראה לעינים והכי איתא בגמ׳ ואין פירושו דבעינן רוב גדול שיהא נראה למרחוק כענין שאמרו בברכות גבי שבעהב שאכלו דגן דרובא דמינכר בעינן דליתא אלא כי איתמר הכא בגמ׳ היינו לאפוקי ממאן דאמר דמחצה על מחצה כרוב והאי רוב אינו נראה לעינים אלא שאנו דנין אותו כאילו הוא רוב ומשום הכי כי מסקינן דמחצה על מחצה אינו כרוב אמרי׳ רוב הנראה עלינים כלומר דבעינן רוב מור הנראה לעין ותדע לך דהכי הוא דבגמ׳ נמי אמרי׳ דבטרפה בעי רוב הנראה לעין ואין ספק שכל שהוא יותר ממחצה בין בקנה פגום בין בחוט השדרה טפרה ותניא נמי בתורת כהנים ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור אצ״ל בין חמור לפרה והלא כבר מפורשים הם אלא בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו וכמה בין חציו לרובו כמלא חוט השערה:

תני בר קפרא וכו׳ לחייבו בשני סימנין בבהמה דנפקא לן מקראי בגמרא:

אי אפשר שכבר הוקש לדגים דלאו בני שחיטה נינהו כלל כדמפקינן בגמ׳ משום דכתיבא אסיפה דידהו במקום שחיטה דאחריני כדכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ומדשני קרא בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה שמע מינה דוקא הוא:

מלמד שנצטוה משה לאו מקראי יליף אלא הכי קאמר מלמד שנצטווה משה על הלכות שחיטה ואלו הן הלכות שחיטה רוב אחד בעוף וכו׳ ובתוספות כתבו דדורש בגימטריא דכאשר אל״ף אחד בעוף שי״ן שנים בבהמה רי״ש רובו של אחד כמוהו וראתי תיבות למפרע רובו של אחד כמוהו הוי כאשר:

ושט ולא קונה ומאי אחד מיוחד שבסימנין דהיינו ושט שחיות הבהמה תלוי בו יותר דהא בנקב משהו מטרפא ואילו קנה עד דמפסיק רובא:

ההוא בר אוזא וכו׳ ממסמס מלוכלך:

קועיה צוארו שנקרע צוארו וציך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הושט ומשום ספק דרוסה לא בעי למיבדקיה דתלינן בכלבא או בקניא כדאמרינן לקמן בפרק אלו טריפות ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא:

והדר ניבדקיה למעלה מבית השחיטה ולמטה:

אין לו בדיקה מבחוץ לפי שהוא טרפה בנקב משהו ואינו ניכר בחוץ לפי שקרום החיצון אדום וטיפת דם נכנסת בנקב ואינו ניכר אבל קרום הפנימי לבן וטיפת דם ניכרת בו:

ניבדקיה לקנה שהקנה נבדק מבחוץ שאינו נטרף אלא ברוב:

והדר נשחטיה לקנה והשחיטה כשרה בסימן אחד ואחר כך יטול הוושט כולו ומהפכו ויבדק:

חכים יוסף ברי בטרפות כרבי יוחנן דאמרי׳ בפ׳ גיד הנשה דשדר ליה שמואל תריסר גמלי ספיקי טריפתא למבדקינהו בגוייהו ל״א כרבי יוחנן בכל מילי:

ומקשו הכא מאי פרכינן מדרבה דאמר הושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים דהא רבה כי אמר הכי לענין ספק דרוסה קאמר וכדאמרינן עליה לקמן בפרק אלו טריפות למאי נפקא מינה לספק דרוסה וה״ט משום שעור החיצון של ושט אדום וזהרא דדרוסה נמי אדום אבל בנקב ודאי יש לו בדיקה אפי׳ מבחוץ דאי לא לא הוה לן למימר לקמן דנפקא מינה לספק דרוסה דלנקב נמי נפקא מינה והכא ודאי לא משום ספק דרוסה חיישינן וכדכתיבנא לעיל ויש לומר דאין הכי נמי דושט יש לו בדיקה בנקב אפילו מבחוץ והכא שאני דמאחר שצוארו מלא דם חוששין שמא כסה הדם את הנקב ונקרש בתוכו שאינו יוצא על ידי הדחה ואי אפשר להכירו מבחוץ כלל אי נמי כי אמרי׳ לקמן למאי נ״מ לספק דרוסה היינו לאפוקי ספק נקב שהוא במקום ידוע דיש לו בדיקה אפי׳ מבחוץ אבל כל שאינו במקום ידוע הוא הדין נמי דאפי׳ נקב אין לו בדיקה מבחוץ אבל אחרים אומרים דכי אמרי׳ לקמן עלה דרבה נפקא מינה לספק דרוסה הוא הדין דנפקא מינה לספק נקב אלא דנקט דרוסה לרבותא וכמו שאכתוב עלה דההוא בס״ד:

תנו רבנן שחט את הושט פירוש בעוף שהכשרו בסימן אחד ואמרינן בגמרא דלהכי נקט שחיטה בושט והשמטה בגרגרת משום שגרגרת עבידא לאשתמוטי:

שמוטה ושחוטה לקמן איתא בגמרא בפ׳ אלו טריפות ורב הוא דאמר לה וה״פ נמצאת הגרגרת שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה:

כשירה שאם נשמטה תחלה יורדת היתה למטה ושוב אינה נשחטת:

רבי יוחנן (אמר) [לא סמיך אהא אלא] יביא בהמה אחרת וישחוט אותה ויקיף אם דומין החתכין זה לזה לפי שאין חתך הסימן השמוט [הולך ביושר כשל מחובר שהחותך דבר השמוט על ידי שנשמט לכאן ולכאן אין החתוך ישר]:

רב נחמן אמר לא אמרן אלא שלא תפס בסימנין איכא מ״ד דר״נ אדרבי יוחנן קאי וא״כ אפי׳ בשלא תפס בסימנין צריכא הקפה לרבי יוחנן וקי״ל כוותיה לגבי רב וכן דעת בעל הלכות והרמב״ן ז״ל אבל אחרים אומרים דרב נחמן אדרב קאי וכל שלא תפס כשרה אפי׳ בלא הקפה אבל תפס פסולה לעולם והוו להו רב ור״נ רבים לגבי רבי יוחנן והלכתא כותייהו:

לכבשינהו לכרעיה בארעא ידחוק רגליו בארץ:

אי נמי נדלינהו יגביהם:

דילמא מקהה הוא לטופריה בארעא שמא ינעוץ צפרניו בקרקע:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט