מדרש תנחומא מטות א

ילמדנו רבינו, כיצד קונמות ונדרים? כך שנו רבותינו (נדרים פרק ב, משניות א–ב): קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני משמשך – הרי הוא ב"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ". שבועה שאיני ישן, שבועה שאיני מהלך – אסור. חומר בשבועות מבנדרים, ובנדרים מבשבועות. כיצד? – קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין - בנדרים אסור לעשותן, אף על פי שהם מצוה; ובשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות.

אמר להם הקב"ה לישראל, הוו זהירין בנדרים, ואל תפרצו בהן! שכל הפורץ בהם - סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות - כופר בו בהקב"ה, ואין לו מחילה בעולם, שנאמר (שמות כ, ו): "כִּי לֹא יְנַקֶּה ה'" וגו'; וכתוב אחד אומר (ירמיהו ד, ב): "וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה'" וגו'.

אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי, אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי, אלא אם יש בכם כל המדות האלו, שנאמר (דברים י, כ): "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, (ו)אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ", ושתהיו כאותן שלשה שנקראו יראי אלהים, ואלו הן: אברהם, איוב ויוסף.

אברהם, דכתיב (בראשית כב, יב): "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא" וגו'.
איוב, דכתיב (איוב א, ח): "אִישׁ תָּם" וגו'.
יוסף, דכתיב (בראשית מב, יח): "[אֶת] הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא".

הוי "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (ו)אֹתוֹ תַעֲבֹד", אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצות, ואין לך עבודה אחרת. לכך נאמר "(ו)אֹתוֹ תַעֲבֹד".

"וּבוֹ תִדְבָּק", וכי יכול להדבק בשכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה" וגו'. אלא לומר לך, כל המשיא את בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא, ומהנהו מנכסיו - זה הוא שנאמר עליו "וּבוֹ תִדְבָּק".

אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע, ואם לאו - אין אתה רשאי.

מעשה בהר המלך, שהיו לו שני אלפים עיירות, וכלם נחרבו על שבועת אמת בין איש לאשתו בין אב לבתו.

מה בעל אינו מפר אלא נדרים של ענוי נפש ודברים שבינו לבינה, כך האב אינו מפר אלא על ענוי נפש ושבינו לבינה.