קטגוריה:דברים יא ל

[לו] אחרי העברת הירדן הרבה הלאה למרחוק כל לשון אחרי מופלג. ויראה כי "אחרי" שהוא מופלג, ו"אחר" שהוא סמוך (רש"י בראשית טו, א), כי לשון "אחרי" ולשון "אחר" שני דברים; כי לשון "אחרי" היפך לשון "לפני", ולכך שניהם ביו"ד בסוף. והיפך של לשון "אחר" הוא "קודם". ולשון "לפניו" כמו "לפניו לא קם כמוהו" (ר' מ"ב כג, כה), נאמר אף אם היו לפניו הרבה מאוד, רק שהיה לפניו. וכן "לאחריו" על כל דבר שהיה אחריו, אפילו היה זמן הרבה אחריו, שהרי היה אחריו. אבל לשון "קודם" בא על שני דברים שהאחד קודם את חבירו, שעליו יאמר 'קודם לו'. לא יאמר שדבר זה 'קודם זה' או 'אחר זה' אלא אם הם סמוכים זה לזה. שאם הוא רחוק, מאי שייך 'קודם' או 'אחר', כיון שאין שייך זה לזה כלל. וכאשר יאמר 'אדם [הראשון] היה קודם אברהם', לא יתכן לומר, כיון שלא היה בזמן אחד כלל. רק יאמר 'אברהם היה אחרי אדם', לפי שהאחוריים אינו גוף הדבר, והם נבדלים מן הדבר. וכן הפנים אינם גוף הדבר, אבל הם נבדלים מגוף הדבר עצמו. כי ההתחלה שהוא הפנים, וכן התכלית שהוא האחור, אינו גוף הדבר, ממה שהוא לא פנים או אחור. ולפיכך כאשר כתיב "אחרי" מלשון אחוריים, שאחוריים נבדלים מדבר שהוא אחור לו, לכך הוא מופלג. אבל "אחר" אין צריך שיהיה דבר בפני עצמו, שיאמר חלק זה מן הראש הוא אחר חלק זה, והם דבר אחד. ואם יאמר שהוא "אחורי" חלק זה, הוא דבר בפני עצמו, כי האחוריים - במה שהם אחוריים - הם סוף הדבר, ותכלית הדבר אינו הדבר בעצמו:

ואיכא למאן דאמר בבראשית רבה בפרשת לך לך (מד, ה) "אחר" הוא מופלג, "אחרי" סמוך. וטעמיה דידיה משום דאדרבא, הפנים - אף על גב שהוא אינו גוף הדבר לפי שהוא פנים לו - מכל מקום הוא מתחבר אל הדבר ההוא. וכן האחוריים גם כן, האחוריים הוא מחובר לו, שייך לו. אבל לשון "אחר" יאמר אף על גב שאין אותו דבר יש לו צירוף וחבור אליו, לכך "אחר" מופלג, "אחריו" סמוך. ופירוש זה ברור למי שיש מדע וחכמה:

ומכל מקום אף על גב דאמרינן "אחרי" מופלג, מצאנו "אחרי" סמוך; "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א'), שבאותו יום שמתו בני אהרן נאמרה הפרשה. והיינו דאף על גב ד"אחרי" מופלג, לא נאמר כמה הוא מופלג, כי אף שעה אחת נקרא 'מופלג'. רק כאשר כתיב "אחר" הוא סמוך כאילו היה מעשה אחד עם המעשה הראשון, ולפיכך כתיב "אחר". ו"אחרי" מופלג, שהוא מחולק ומובדל ממנו, וזהו מופלג. ולפיכך לא קשיא מידי שפירש רש"י בסוף וילך (להלן לא, כט) "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון", ומקשה 'והלא כל ימי יהושע עבדו את ה. ומה קושיא, הא "אחרי" מופלג בכל מקום. אלא נראה לי, דאף על גב ד"אחרי" מופלג, היינו כמו שאמרנו, שאין הדבר כמו מעשה אחד, אבל אין צריך לומר שהוא מופלג הרבה בזמן. ושם אי אפשר לפרש הוא מופלג בזמן הרבה, דהא הכתוב אומר "כי אחרי מותי תשחיתון", ולמה תולה באחרי מותו, אלא בא לומר כאשר לא יהיה עמהם אז השחת תשחיתון, ומשמע מיד אחר מותו, דהא תלה במותו. ומקשה (רש"י שם) שהרי עבדו ה' כל ימי יהושע, ואם כן גם יהושע היה מדריך אותם בדרך טוב, והוי ליה לומר 'כי ידעתי כי אחרי מות יהושע תשחיתון'. ופירוש ברור הוא מאוד למי שמבין את זה. ועיין בפרשת (חיי שרה) [וירא] (גו"א בראשית פכ"ב אות יז):

[לז] בפשטא וכו'. כי טעם הפשטא מפסיק התיבה בנגינתה מן התיבה שאחריה, ולכך נקרא טעם זה 'מלך', שכל טעם שנגינתו מפסיק התיבה מן התיבה שאחריה נקרא 'מלך', שכל מלך עומד בעצמו, אינו נמשך לאחר. וכל טעם שהנגינה אינה מפסיק התיבה מן שאחריה נקרא 'משרת', לפי שנמשך לאחר, אינו עומד בעצמו:

[לח] בפשטא. פירוש, שהוא טעם שנקרא 'מלך', וכל טעם שנקרא 'מלך' מפסיק התיבה מן התיבה שאחריה, כי הנגינה של מלך - הפסק:

[לט] במשפל. הוא יתיב:

[מ] ודרך רפה. רוצה לומר הדל"ת רפה, שכל אות ד' שסמוכה לפניה אחד מן אותיות י, ה, ו, א, מרפה הד', אלא אם הוא מפסיק בטעם מלך, שאז אינו רפה:

[מא] רחוק מן הגלגל. דאין לומר 'אצל', שהרי כתיב "[אצל] אלוני מורה", ואם כן אינו אצל הגלגל, אלא הוא רחוק מן הגלגל:

[מב] אלוני מורה שכם הוא. פירוש, אל יקשה לך מה שנתן סימן על הר גריזים ועל הר עיבל באלוני מורה, ומה ידיעתו באלוני מורה יותר ממה שהוא בהרים בעצמם בלבד, ותירץ, שאלוני מורה הוא שכם, והוא יותר ידוע מן ההר, כי כל עיר ידוע הוא: