רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/ב

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה – אִלּוּ לֹא חָטְאוּ, הָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר, לִכָּנֵס לָאָרֶץ מִן דְּרוֹמוֹ לִצְפוֹנוֹ; וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקְלוּ, הָפְכוּ לְצַד הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא בֵּין יַם סוּף לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַר שֵׂעִיר, וְהָלְכוּ אֵצֶל דְּרוֹמוֹ מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח [דֶּרֶךְ יַם סוּף] דֶּרֶךְ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, מִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִים לְצַד הַמִּזְרָח.
וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר – כָּל דְּרוֹמוֹ, עַד אֶרֶץ מוֹאָב.

(ג) פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה – סֹבּוּ לָכֶם לְרוּחַ מִזְרָחִית מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן, פְּנֵיכֶם לַצָּפוֹן, נִמְצְאוּ הוֹלְכִים אֶת רוּחַ הַמִּזְרָחִית; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב" (שופטים יא,יח):

(ד) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד – וּמַהוּ הַשְּׁמִירָה? "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" (להלן פסוק ה).

(ה) עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל – אֲפִלּוּ מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל; כְּלוֹמַר: אֲפִלּוּ דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֵינִי מַרְשֶׁה לָכֶם, לַעֲבֹר בְּאַרְצָם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל עַל הַר הַזֵּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו" וְגוֹמֵר (זכריה יד,ד; תנחומא ישן הוספה ו).
יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו – מֵאַבְרָהָם. עֲשָׂרָה עֲמָמִים נָתַתִּי לוֹ; שִׁבְעָה לָכֶם, וְקֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי הֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב וְשֵׂעִיר (ב"ר סוף מד,כג). אַחַת מֵהֶם לְעֵשָׂו, וְהַשְּׁנַיִם לִבְנֵי לוֹט, בִּשְׂכַר שֶׁהָלַךְ אִתּוֹ לְמִצְרַיִם, וְשָׁתַק עַל מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר עַל אִשְׁתּוֹ "אֲחוֹתִי הִיא", לְפִיכָךְ עֲשָׂאוֹ כִּבְנוֹ.

(ו) תִּכְרוּ – לְשׁוֹן מִקָּח, וְכֵן: "אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי" (בראשית נ,ה); שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה (ר"ה כ"ו ע"ב).

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ – לְפִיכָךְ לֹא תְכַפּוּ [סְפָרִים אֲחֵרִים: תִּכְפְּרוּ] אֶת טוֹבָתוֹ לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲנִיִּים, אֶלָּא הַרְאוּ עַצְמְכֶם עֲשִׁירִים:

(ח) וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר – לְצַד צָפוֹן, הָפַכְנוּ פָּנִים לַהֲלֹךְ רוּחַ מִזְרָחִית.

(ט) וְאַל תִּתְגָּר בָּם – לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים; לְפִיכָךְ כְּתִיב: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם" (במדבר כב:ג), שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם. אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר: "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (להלן פסוק יט) שׁוּם גֵּרוּי; בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִּרְסְמָה עַל אָבִיהָ, כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה, שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ 'מוֹאָב' [כְּלוֹמַר מֵאָב] (ב"ר נא,יא; ב"ק ל"ח ע"ב).
עָר – שֵׁם הַמְּדִינָה.

(י) הָאֵמִים לְפָנִים וְגוֹמֵר – אַתָּה סָבוּר שֶׁזּוֹ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית טו,כ), לְפִי שֶׁהָאֵמִים שֶׁהֵם רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים; אֲבָל לֹא זוֹ הִיא, כִּי אוֹתָן רְפָאִים הוֹרַשְׁתִּי מִפְּנֵי בְּנֵי לוֹט וְהוֹשַׁבְתִּים תַּחְתָּם:

(יא) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ וְגוֹמֵר – רְפָאִים הָיוּ נֶחְשָׁבִין אוֹתָם אֵמִים, כַּעֲנָקִים הַנִּקְרָאִים רְפָאִים, עַל שֵׁם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָם יָדָיו מִתְרַפּוֹת.
אֵמִים – עַל שֵׁם שֶׁאֵימָתָם מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכֵן–

(יב) וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים – וּנְתַתִּים לִבְנֵי עֵשָׂו.
יִירָשׁוּם – לְשׁוֹן הֹוֶה; כְּלוֹמַר: נָתַתִּי בָּהֶם כֹּחַ שֶׁיִּהְיוּ מוֹרִישִׁים אוֹתָם וְהוֹלְכִים.

(טו) [וְגַם יַד ה'] הָיְתָה בָּם – לְמַהֵר וּלְהֻמָּם בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ לִבְנֵיהֶם עוֹד לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר.

(טז-יז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ וְגוֹמֵר וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי וְגוֹמֵר – אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר [בְּפָרָשָׁה זוֹ] "וַיְדַבֵּר" אֶלָּא "וַיֹּאמֶר"; לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת; לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל (ת"כ ויקרא נדבה פרק ב,יג; תענית ל' ע"ב).
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה – מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא.

(יח-יט) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב וְגוֹמֵר וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן – מִכָּאן שֶׁאֶרֶץ עַמּוֹן לְצַד צָפוֹן.

(כ) אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב – אֶרֶץ רְפָאִים נֶחְשֶׁבֶת אַף הִיא, לְפִי שֶׁהָרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים; אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם:

(כג) וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים וְגוֹמֵר – עַוִּים מִפְּלִשְׁתִּים הֵם, שֶׁעִמָּהֶם הֵם נֶחְשָׁבִים בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְּלִשְׁתִים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (יהושע יג,ג). וּמִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ – לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא אַרְצָם מִיָּדָם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים וְהִשְׁמִידוּם וַיֵשְׁבוּ תַחְתָּם; וְעַכְשָׁו אַתֶּם מֻתָּרִים לְקַחְתָּהּ מִיָּדָם (חולין ס' ע"ב).

(כה) תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם – לִמֵּד שֶׁעָמְדָה חַמָּה לְמֹשֶׁה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת עוֹג [סְפָרִים אֲחֵרִים: סִיחוֹן], וְנוֹדַע הַדָּבָר "תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (ע"ז כ"ה ע"א).

(כו) מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא צִוַּנִי הַמָּקוֹם לִקְרֹא לְסִיחוֹן לְשָׁלוֹם, לָמַדְתִּי מִמִּדְבַּר סִינַי, מִן הַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם. כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, חָזַר אוֹתָהּ עַל עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וְגָלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן פָּתַח לָהֶם בְּשָׁלוֹם; אַף אֲנִי קִדַּמְתִּי אֶת סִיחוֹן בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם (תנחומא ישן הוספה י). דָּבָר אַחֵר: "מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת", מִמְּךָ לָמַדְתִּי שֶׁקָּדַמְתָּ לָעוֹלָם. יָכוֹל הָיִיתָ לִשְׁלֹחַ בָּרָק אֶחָד וְלִשְֹרֹף אֶת הַמִּצְרִים, אֶלָּא שְׁלַחְתַּנִי מִן הַמִּדְבָּר אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" (שמות ה,א), בְּמָתוּן (תנחומא ישן שם).

(כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו – לֹא לְעִנְיַן לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, אֶלָּא לְעִנְיַן מֶכֶר אֹכֶל וּמַיִם.
עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן – מוּסָב עַל "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ" (לעיל פסוק כז).

(לא) הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ – כָּפָה שַׂר שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁל מַעְלָה תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה, וְהִדְרִיכוֹ עַל צַוָּארוֹ (תנחומא ישן ה, והוספה ח שם).

(לב) וַיֵּצֵא סִיחוֹן – לֹא שָׁלַח בִּשְׁבִיל עוֹג לַעֲזֹר לוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים זֶה לָזֶה.

(לג) וְאֶת בָּנָו – בְּנוֹ כְּתִיב, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן גִּבּוֹר כְּמוֹתוֹ (עיין תנחומא ישן, חקת נה).

(לד) מְתִם – אֲנָשִׁים. בְּבִזַּת סִיחוֹן נֶאֱמַר: "בָּזַזְנוּ לָנוּ" (להלן פסוק לה), לְשׁוֹן בִּזָּה, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם וּבוֹזְזִים אִישׁ לוֹ; וּכְשֶׁבָּאוּ לְבִזַּת עוֹג – כְּבָר הָיוּ שְׂבֵעִים וּמְלֵאִים, וְהָיְתָה בְּזוּיָה בְּעֵינֵיהֶם, וּמְקָרְעִין וּמַשְׁלִיכִין בְּהֵמָה וּבְגָדִים, וְלֹא נָטְלוּ כִּי אִם כֶּסֶף וְזָהָב, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּזּוֹנוּ לָנוּ" (להלן ג,ז), לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן. כָּךְ נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (ספרי במדבר קלא).

(לז) כָּל יַד נַחַל יַבֹּק – כָּל אֵצֶל נַחַל יַבֹּק.
וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ – שֶׁלֹּא לִכְבֹּשׁ, הִנַּחְנוּ.