משנה פאה ז ד

כתף. בירו' (שם) אמרי' איזהו כתף פסיגין זה על גב זה איזהו נטף תלויות בשדרה ויורדות ובתוספתא תני איזהו כתף פסיגין המחוברות בשדרה זו על גב זו נטף ענבים המחוברות בשדרה ויורדות פירוש שרביט האמצעי שבאשכול הוא קרוי שדרה ואשכלות קטנים הרבה מחוברים בו שבהן הגרגרים של ענבים לכן קרי ליה [שדרה דדמי] לשדרה שהצלעות מחוברות בה ולאותן אשכלות קטנים קרי פסיגים בירושלמי ובתוספתא כההיא דתנן בריש עוקצין (מ"ה) פסיגה של אשכול שריקנה טהור' דאין נחשב עוד יד לאשכול לקבל טומאה על ידו פסיגי מלשון נתחים דכתיב (ויקרא א) ונתח אותו לנתחיו ומתרגמינן בירושלמי ופסג יתיה לפסיגייהו שהן נתחי' של אשכול וכשהפסיגי' שוכבים זה על זה כמשאוי שעל כתפו של אדם נקרא כתף אבל מפוזרין בשדרה אין כאן כתף ונטף הן גרגרים של ענבים המחוברים בשדרה עצמה מלמטה בסופה שתלוין שם ענבים הרבה ועל שם שענביו נוטפין מלמטה קרוי נטף א"נ על שענביו נוטפין זה על זה למעוטי מפוזרות ונקרא שם אותו אשכול עולל לפי שהוא לפני שאר האשכלות כעולל לפני האיש ועוד יש לפרש דיש באשכול סמוך לעוקצה פסיגין גדולים ומכל פסיגה ופסיגה יוצאין כמה פסיגין והיינו פסיגין זה על גב זה וקרי ליה כתף במתניתין דדמי לכתף הטעון משאוי אבל ללשון זה לא יתכן לפרש אם ספק דללישנא קמא ניחא טפי דקרי ספק נראים כשוכבין על שתחתיהן ואין שוכבין יפה דאי אפשר לומר כגון שנמצאת עוללות בגת ולא ידיע אם ניטלו פסיגיה לאחר בצירה אי לא דספק כזה אינו כדמוכח בירושל' (שם) דאמרי' בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בו עוללות עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר ופריך עוללות לאו של עניים הוא ומשני רבי אבהו בשם רבנין דתמן אני אומר מן הנקרצות עם האשכולות:

ולא נטף. בירושלמי (שם) אמרינן יש לה כתף ולא נטף נטף ולא כתף לבעל הבית ואם ספק לעניים:

שבארכובה. יחור שבזמורה שתלוין בו אשכלות הרבה והבוצר קוצצה והיא נקראת רכובה ופעמים שגם עוללות תלויות בה עמהם ובירושלמי (שם) מפ' שיעור הרחקתם רבי בא בשם רבי יודא והן שיהו כולן נוגעו' בפס ידו ופריך לא כן א"ר חייא מעשה ששקלו עוללו' שבע ליטרות בציפורי פירוש עוללות שנמצאו בגת ובשיעור מועט בפס ידו לא שכיח כולי האי א"ר חנינא שאם נתנה ע"ג טבלא והן שיהיו כולן נוגעות בטבלא כלומר טבלא קטנה מלשון טבלא ופינקס:

נקרצת [פירוש נחתכת] מל' קרץ מצפון בא (ירמיה מו):

גרגר יחידי. כגון אשכול שאין בו פסיגין ומלא גרגרים וגרגרים שלו מחוברין בשדרה עצמה וקסבר רבי יהודה דכיון שיש בו יותר משלשה גרגרים לא חשיב עוללות אלא אשכול כדפרשינן טעמא בירושלמי (שם) א"ר סימון טעמא דרבי יהודה ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (ישעיה יז) יותר מכאן אשכול וכגון שהגרגרים זה על גב זה ועשוין כעין כתף ונטף:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

איזו היא עוללת - האמורה בתורה (שם) וכרמך לא תעולל:

כתף - השרביט האמצעי של האשכול מחוברים בו אשכולות קטנות הרבה, וכשהן שוכבים זה על זה כמשאוי שעל כתפו של אדם הוא נקרא כתף, וכשהן מפוזרים בשרביט אחד לכאן ואחד לכאן אין כאן כתף:

נטף - הן גרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט שרגילים להיות תלוים שם ענבים הרבה, ועל שם שענביו נוטפות למטה נקרא נטך, ובלשון מקרא קורא לאשכול שאין לו לא כתך ולא נטף עולל, לפי שהוא לפני שאר האשכולות כעולל לפני האיש:

אם ספק - שנראים האשכולות הקטנות התלויות בשרביט כאילו שוכבות זו על זו ואין שוכבות יפה, דהשתא הוי ספק אם יש לה כתף אם לאו:

שבארכובה - יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבה ^ח והבוצר קוצצה, והיא נקראת ארכובה ^ט ופעמים שיש בה עוללות עם האשכלות:

נקרצת - נקצצת ונחתכת. ודוגמתו שנינו ביומא ^לא קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. ובמקרא, (ירמיהו מו) קרץ מצפון בא:

גרגר יחידי - כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו:

רבי יהודה אומר אשכול - דכתיב (ישעיהו יז) ונשאר בו עוללות כנוקך זית שנים שלשה גרגרים. שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכו, ל ^יא:

וחכמים אומרים עוללת - דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אם ספק לעניים. [*כדתנן] סוף פרק ד'. ועיין מ"ש שם בס"ד:

עוללת שבארכובה. לשון הר"ב יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבה וכו'. פי' בזמורה תלויות אשכולות. ומ"ש והיא נקראת רכובה. פירוש היחור נקראת רכובה. מלשון ארכובה הנמכרת עם הראש בחולין פ"ד. ולשון הרמב"ם בחבורו פרק ד' הכריחני לפי' זה שכ"כ זמורה שהיה בה אשכול ובארכובה של זמורה עוללת. [*אבל נ"ל שהרמב"ם ר"ל שיש מקום בזמורה כמו קשירה והוא כעין ארכובה שברגל שבולט ג"כ כמו קשירה ושם רגיל להיות עוללות]:

אם נקרצת עם האשכול. דהוה כמו שבולת שראשה מגיע לקמה במ"ב פ"ה:

ר' יהודה אומר וכו'. [*פי' הר"ב שנים שלשה וכו'] יותר מכאן אשכול. וכגון שהגרגרים זה ע"ג זה ועשויין כעין כתף ונטף. ל' הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) פירוש בזמורה תלויות אשכולות:

(ט) (על הברטנורא) פירוש היחור נקראת רכובה מלשון ארכובה הנמכרת עם הראש:

(י) (על המשנה) עם האשכול. דהוה כמו שבולת שראשה מגיע לקמה במ"ב פ"ה:

(יא) (על הברטנורא) כגון שהגרגרים זה ע"ג זה ועשויין כעין כתף ונטף. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אם יש לה כתף או נטף הרי היא של בעל הבית: אית דל"ג ליה ונ"ל דכן משמע מן הירושלמי. אבל בקצת ספרי כ"י מצאתיו אלא שבספר א' כ"י מצאתי אם יש לה כתף ונטף וכו' בוי"ו. וכתב עליו הר"ש שירילי"ו ז"ל דבירו' מפ' דאו או קתני או בכתף או בנטף ה"ה של בעה"ב דבחד מינייהו סגי ע"כ. והחכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג זה. ומצאתי כתוב בס' אגודה פ"ק דתענית כתף ונטף פי' בתוס' לא ידעינן פירושו ואף כי יש בירושלמי כתף פסיגין זה ע"ג זה נטף תלויה בשדרה ועומדת מ"מ לא ידע רבי מה הוא אלא שהענבים לא גדלו כל צרכן ע"כ. ובתשובת שאלה בשם רבינו האי גאון ז"ל נמצא כתוב איזהו כתף פסיגין זו ע"ג זו איזהו נטף תלויות כולן ויורדות וכן הוא כי אם יש באשכול עוללות מורכבות על עוללות זהו כתף ואם יש באשכול שורה אחת של עוללות יורדות זהו נטף ע"כ. והרש"ש ז"ל פי' כתף הוא עליונו של אשכול לצד העוקץ ונקרא כתף שהוא רחב ככתפים של אדם והרחב שלו מפני הפסיגין שלו שדחוקות ודבוקות זו בזו ואינם מניחות זו את זו להיות יורדות למטה אלא עומדות זקופות. נטף שאין פסיגות שלו דחוקות ודבוקות זו בזו אלא יורדות ומביטות לארץ אבל מ"מ נוגעת פסיגה זו לזו וכשאינם נוגעות אין כאן נטף ופסיגה אחת שנבראת כך לבדה שאין לה שדרה שיש בה פסיגין זו נקראת עוללת ואם נראין כנוגעות הפסיגות זו ע"ג זו קצת אבל אינם נוגעות יפה ה"ז ספק ולעניים ע"כ. ובספר באורים שיסד הגאון מה"ר ישראל על פי' רש"י ז"ל לחומש בפ' קדושים מצאתי כתוב פי' כתף שני גרגרין והשלישי יושב עליהן כדרך אשכולות רצופות בגרגרין והוא מלשון מכתפנא ליה בשבתא דריגלא בביצה דשנים נושאין החכם על כתפיהם. ולא נטף מלשון ועינוהי מטייפין פרק החובל כלומר גרגר בראש האשכול שמטיף ורואה אנה ואנה כדרך האשכולות מלאים גרגרות שאפי' בסוף עוקץ שלהם יש להן גרגיר כמדומה לי שראיתי כך בימי חרפי בשם ר"י הלבן ז"ל ע"כ. ובס' יראים סי' קנ"ט פי' כתף עולל עליון לו על כתפו נטף עולל תחתון לו שהוא נוטף עליו ע"כ. והרב רבי' אלי' מזרחי ז"ל כ' בסוף פ' כי תצא שאין לה כתף שאין הפסיגין זה ע"ג זה % ולא נטף שהן הגרגרין התלויין באשכול כזה % ע"כ: והביא בכסף משנה פ"ד דה' מ"ע פי' הר"ש ז"ל וכ' שדבריו מתיישבין יוזתר ממה שפי' ה"ר אלי' מזרחי ז"ל בביאוריו לרש"י ז"ל בפר' קדושים. ונלע"ד דמדברי כולם משמע דאפשר שנגרוס כַּתָּף נַטָף שתי המלות בפתח וקמץ והוא יותר קל על הלשון וק"ל:

אם ספק לעניים: פי' ר"ע ז"ל שנראין האשכולות הקטנות וכו' אמר המלקט אבל אין לפרש כגון שנמצאו עוללות בגת ואין ידוע שמא מן האשכול נשברה ונפלה אם לאו דספק כזה לבעה"ב כדמוכח בירו':

עוללת שבאריכובה כו': פי' הראב"ד ז"ל בת"כ פ"ג דפ' קדושים ארכובה היא הפרק והקשר שהאשכול יוצא ממנו והאשכול תלוי בעוקץ ארוך והעוללת הזו היא יוצאה מאותו הפרק ואין ידוע אם מעוקץ האשכול הוא עיקרו או מן הזמורה שאם היה מן האשכול ה"ה כאשכול אע"פ שהוא רחוק משאר פסיגי האשכול הלכך בודקין אותו כך אם כשתולש את האשכול היא נתלשת עמו בידוע שהיא מן השדרה שבאשכול ואם לאו הרי היא עוללת לעצמה והרי היא לעניים ע"כ. ול' הרמב"ם ז"ל שם פ"ד זמורה שהיה בה אשכול ובארכובה של זמורה עוללת וכו':

גרגר יחידי כו': כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' זה שהביא ר"ע ז"ל קשה שהיל"ל גרגרים יחידים. והיה נראה יותר נכון לפרש כי גרגר יחידי הוא של אחד מן העוללת כי לפעמים נמצא פסיג א' שהוא נוטף וגרגריו סמוכים זל"ז והוא כמו נטף דלעיל אלא שהוא יחידי ואין עמו שאר פסיגים. והנה ר' יהודה סובר כי אין זה עוללת כיון שהוא נטף כי לא יקרא עוללת אלא כשלא יש אלא שנים שלשה גרגרים סמוכים זל"ז בגוף האשכול במקום א'. אבל זה כיון שהוא ענבים הרבה במקום א' אין זה עוללת. וחכמים סוברים אחרי שהוא יחידי ואין עמו פסיגין אחרים אע"פ שענביו סמוכות זל"ז עוללת היא. כי מה ששנינו שכשיש לעוללת נטף היא של בעה"ב היינו שיש עוללת בלעדי נטף כלומ' שיש גרגרי ענבים אחרים בלעדי הנטף באותה העוללת אז היא לבעה"ב כי היא כמו אשכול. אבל כשיש נטף לבדו הוי עוללת כן נ"ל ליישב הלשון. ובזה מיושב ל' הירושלמי שאומר טעמא דר"י דכתיב ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים יתר מכאן הוי אשכול. והנה דבריו קשים מאד וכי ר"י סובר שאין עוללת יתירה משלשה גרגרים א"כ הו"ל לאפלוגי לעיל גבי איזוהי עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף וכו' אך לפי מה שפירשתי מיושב הכל עכ"ל ז"ל. וכתב עוד החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל בס"א גרסי' משנה זו אחר משנת המדל ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כל שאין לה לא כתף ולא נטף: השרביט אמצעי שבאשכול. תלויין בה אשכולות קטנות. ומדדחוקים זב"ז הן שוכבים כ"א בכתף חבירו. וכ"כ בסוף השרביט מחוברות הגרגרים בשרביט האמצעי ומדדחוקים שם נראים כנוטפות. ולולא מסתפינא נ"ל. דכשהגרגרים רבים ועומדים תכופים בהאשכול. אז האשכול מחודד בראשו. ונראה כאילו נוטף הגרגר שבראשו. וכשאינן רבים ותכופים בהשרביט. אז הגרגרים עומדים בעיגול. כל א' לבד. ואינן נראה כנוטף [אב"י ואמר בסיפא אם יש לו כתף או נטף. לאשמעינן דרישא כתף ונטף יחדיו מיירי]:

אם יש לה כתף או נטף של בעל הבית אם ספק: ספק אם עומדים צפופים כראוי:

לעניים: אי"ל דהו"ל כספק לקט לעיל [ספ"ד]. ליתא דהתם קמה בחזקת חיוב קיימא. לכשיתהוה ממנה לקט צריך ליתנו לעניים [כחולין קל"ד א']. אבל הכא מאן יימר שהיה שם עוללות. והממע"ה. אלא נ"ל דכיון שאין לו כתף ונטף כראוי. עכ"פ עוללות הוא נגד שאר האשכולות [וכן מוכח מדלא מייתי לה בסוגיא דחולין שם] [אב"י ול"מ נ"ל דהו"ל כאן ספק מחמת חסרון ידיעה דלא מחשב ספק כש"ך ביורה דעה סי' ק"י בכללי דיני ס"ס אות ל"ד]:

עוללת שבארכובה: הוא הענף שבה תלויין האשכולות. ואם בענף גופיה תלויות עוללות:

אם נקרצת: נחתכת:

עם האשכול הרי היא של בעל הבית: דהוה כשבולת שמגעת לקמה פ"ה מ"ב:

גרגר יחידי: שהגרגרים תלויין בשרביט האמצעי עצמו. ויש להן כעין כתף ונטף כך כ' הר"ש. וק"ל א"כ היינו אם ספק לעניים לעיל. ול"מ היה נ"ל דה"פ. שאין הגרגרים תלויין באשכול אלא שגדלים גרגרים יחידים בהזמורה. וס"ל לר"י דדוקא באשכול צריך כתף ונטף. אבל גרגר יחידי. הרי אין גרגר סמוך לו שיכתף א"ע עליו [אב"י ואולי יחידי ר"ל היחיד בגדלו וטובו כמו כמספד על היחיד זכריה י"ב י'. וירמיה ו' כ"ו. ובדחז"ל יחיד בדורו. כן י"ל לולא ד"ק של רבותינו ז"ל]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת