משנה פאה ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל זית שיש לו שם בשדה, כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - אינו שכחה.

במה דברים אמורים? - בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.

בשמו - שהיה שפכוני, או בישני.

ובמעשיו - שהוא עושה הרבה.

במקומו - שהוא עומד בצד הגת, או בצד הפרצה.

ושאר כל הזיתים -

שנים - שכחה; ושלשה - אינן שכחה.

רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים.

(ב) זית, שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה.

זית שיש בו סאתים, ושכחו - אינו שכחה.

במה דברים אמורים? - בזמן שלא התחיל בו;

אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - יש לו שכחה.

כל זמן שיש לו תחתיו - יש לו בראשו.

רבי מאיר אומר: משתהלך המחבה.

(ג) איזה הוא פרט? - הנושר בשעת הבצירה.

היה בוצר,

עקץ את האשכול, הוסבך בעלים ונפל לארץ,

ונפרט - הרי של בעל הבית.

המניח את הכלכלה תחת הגפן, בשעה שהוא בוצר -

הרי זה גוזל את העניים.

על זה נאמר: "אל תסג גבול עולים" (ראה משלי כב כח משלי כג י).

(ד) איזו היא עוללת?

כל שאין לה - לא כתף, ולא נטף.

אם ספק - של עניים.

עוללת שבארכובה -

אם נקרצת עם האשכול - הרי של בעל הבית;

ואם לאו - הרי היא של עניים.

גרגר יחידי -

רבי יהודה אומר: אשכול.

וחכמים אומרים: עוללת.

(ה) המדל בגפנים -

כשם שהוא מדל בתוך שלו - כך הוא מדל בשל עניים,

דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

בשלו - הוא רשאי; ואינו רשאי - בשל עניים.

(ו) כרם רבעי -

בית שמאי אומרים: אין לו חומש, ואין לו ביעור.

ובית הלל אומרים: יש לו.

בית שמאי אומרים:

יש לו פרט, ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.

ובית הלל אומרים: כולו לגת.

(ז) כרם שכולו עוללות -

רבי אליעזר אומר: לבעל הבית.

ורבי עקיבה אומר: לעניים.

אמר רבי אליעזר: "כי תבצור" "לא תעולל" (דברים כד כא),

אם אין בציר - מנין עוללות?

אמר לו רבי עקיבה: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט י) - אפילו כולו עוללות.

אם כן, למה נאמר: "כי תבצור" "לא תעולל"? -

אין לעניים בעוללות קודם לבציר.

(ח) המקדיש את כרמו -

עד שלא נודעו העוללות - אין העוללות לעניים;

ומשנודעו העוללות - העוללות לעניים.

רבי יוסי אומר: יתנו שכר גידולים להקדש.

ואיזו היא שכחה? -

בעריס - כל שאינו יכול לפשוט את ידו, וליטלה;

וברוגליות - משיעבור ממנה.

הדף הראשי של משנה פאה ז

משנה פאה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב