משנה פאה ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל זית שיש לו שם בשדה כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכוני או בישני ובמעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה ושאר כל הזיתים שנים שכחה ושלשה אינן שכחה רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים.

(ב) זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנין ושכחו אינו שכחה זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו רבי מאיר אומר משתהלך המחבה.

(ג) איזה הוא פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקץ את האשכל הוסבך בעלים ונפל לארץ ונפרט הרי של בעל הבית המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולים (ראה משלי כב כח משלי כג י).

(ד) איזו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם ספק של עניים עוללת שבארכובה אם נקרצת עם האשכל הרי של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכל וחכמים אומרים עוללת.

(ה) המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כך הוא מדל בשל עניים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים.

(ו) כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור ובית הלל אומרים יש לו בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובית הלל אומרים כלו לגת.

(ז) כרם שכלו עוללות רבי אליעזר אומר לבעל הבית ורבי עקיבה אומר לעניים אמר רבי אליעזר כי תבצור לא תעולל (דברים כד כא) אם אין בציר מנין עוללות אמר לו רבי עקיבה וכרמך לא תעולל (ויקרא יט י) אפילו כלו עוללות אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר.

(ח) המקדיש את כרמו עד שלא נודעו העוללות אין העוללות לעניים ומשנודעו העוללות העוללות לעניים רבי יוסי אומר ייתנו שכר גידולים להקדש ואיזו היא שכחה בעריס כל שאינו יכל לפשוט את ידו וליטלה וברוגלייות משיעבור ממנה.

הדף הראשי של משנה פאה ז