משנה פאה ז
פאה פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת פאה • פרק שביעי ("כל זית") • >>
פרקי מסכת פאה: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, אינו שכחה.
במה דברים אמורים? בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.
בשמו, שהיה שפכוני או בישני.
במעשיו, שהוא עושה הרבה.
במקומו, שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה.
ושאר כל הזיתים, שנים שכחה, ושלשה אינן שכחה.
רבי יוסי אומר, אין שכחה לזיתים.
זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו, אינו שכחה.
זית שיש בו סאתים, ושכחו, אינו שכחה.
במה דברים אמורים? בזמן שלא התחיל בו.
אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, יש לו שכחה.
כל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו.
רבי מאיר אומר, משתלך המחבא.
איזהו פרט? הנושר בשעת הבצירה.
היה בוצר, עקץ את האשכול, הוסבך בעלים, נפל מידו לארץ ונפרט, הרי הוא של בעל הבית.
המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר, הרי זה גוזל את העניים.
על זה נאמר (משלי כב): "אל תסג גבול עולים".
איזוהי עוללת? כל שאין לה לא כתף ולא נטף.
אם יש לה כתף או נטף, של בעל הבית.
אם ספק, לעניים.
עוללת שבארכובה, אם נקרצת עם האשכול, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים.
גרגר יחידי, רבי יהודה אומר, אשכול.
וחכמים אומרים, עוללת.
המדל בגפנים, כשם שהוא מדל בתוך שלו, כן הוא מדל בשל עניים, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, בשלו הוא רשאי, ואינו רשאי בשל עניים.
כרם רבעי, בית שמאי אומרים, אין לו חומש, ואין לו ביעור.
ובית הלל אומרים, יש לו.
בית שמאי אומרים: יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.
ובית הלל אומרים, כולו לגת.
כרם שכולו עוללות, רבי אליעזר אומר, לבעל הבית.
רבי עקיבא אומר, לעניים.
אמר רבי אליעזר: "כי תבצור לא תעולל" (דברים כד); אם אין בציר, מנין עוללות?
אמר לו רבי עקיבא: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט), אפילו כולו עוללות.
אם כן למה נאמר: "כי תבצור לא תעולל"? אין לעניים בעוללות קודם הבציר.
המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות, אין העוללות לעניים.
משנודעו בו העוללות, העוללות לעניים.
רבי יוסי אומר, יתנו שכר גידוליו להקדש.
איזה היא שכחה בעריס? כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה.
וברוגליות, משיעבור הימנה.
- אֲפִלּוּ כְּזַיִת הַנְּטֹופָה בִּשְׁעָתוֹ,
- וּשְׁכָחוֹ,
- אֵינוֹ שִׁכְחָה.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּשְׁמוֹ, וּבְמַעֲשָׂיו, וּבִמְקוֹמוֹ.
- בִּשְׁמוֹ, שֶׁהָיָה שִׁפְכוֹנִי אוֹ בֵּישָׁנִי.
- בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה.
- בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְּצַד הַפִּרְצָה.
- וּשְׁאָר כָּל הַזֵּיתִים, שְׁנַיִם שִׁכְחָה, וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים.
- זַיִת שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סָאתַיִם, וּשְׁכָחוֹ, אֵינוֹ שִׁכְחָה.
- בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ, אֲפִלּוּ כְּזֵית הַנְּטוֹפָה בִּשְׁעָתוֹ, וּשְׁכָחוֹ, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה.
- כָּל זְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ תַחְתָּיו, יֶשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁתֵּלֵךְ הַמַּחֲבֵא:
- הָיָה בוֹצֵר, עָקַץ אֶת הָאֶשְׁכּוֹל, הֻסְבַּךְ בֶּעָלִים, נָפַל (מִיָּדוֹ) לָאָרֶץ וְנִפְרַט, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.
- הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בוֹצֵר, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב כח): אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים:
- אִם יֶשׁ לָהּ כָּתֵף אוֹ נָטֵף, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
- אִם סָפֵק, לָעֲנִיִּים.
- עוֹלֶלֶת שֶׁבְּאַרְכֻּבָּה, אִם נִקְרֶצֶת עִם הָאֶשְׁכּוֹל, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.
- גַּרְגֵּר יְחִידִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶשְׁכּוֹל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹלֶלֶת:
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל עֲנִיִּים:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגַּת:
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: "כִּי תִבְצֹר... לֹא תְעוֹלֵל" (דברים כד כא); אִם אֵין בָּצִיר, מִנַּיִן עוֹלֵלוֹת?
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל" (ויקרא יט י), אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ עוֹלֵלוֹת.
- אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: "כִּי תִבְצֹר לֹא תְעוֹלֵל"?
- אֵין לָעֲנִיִּים בָּעוֹלֵלוֹת קֹדֶם הַבָּצִיר:
- מִשֶּׁנּוֹדְעוּ בוֹ הָעוֹלֵלוֹת, הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתְּנוּ שְׂכַר גִּדּוּלָיו לַהֶקְדֵּשׁ.
אֵיזֶה הִיא שִׁכְחָה בֶּעָרִיס?
- כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ.
- וּבָרוֹגְלִיּוֹת, מִשֶּׁיַּעֲבֹר הֵימֶנָּה:
נוסח הרמב"ם
(א) כל זית שיש לו שם בשדה, כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - אינו שכחה.
- במה דברים אמורים? - בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.
- בשמו - שהיה שפכוני, או בישני.
- ובמעשיו - שהוא עושה הרבה.
- במקומו - שהוא עומד בצד הגת, או בצד הפרצה.
- במה דברים אמורים? - בשמו, ובמעשיו, ובמקומו.
- ושאר כל הזיתים -
- שנים - שכחה; ושלשה - אינן שכחה.
- רבי יוסי אומר: אין שכחה לזיתים.
(ב) זית, שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה.
- זית שיש בו סאתים, ושכחו - אינו שכחה.
- במה דברים אמורים? - בזמן שלא התחיל בו;
- אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו - יש לו שכחה.
- במה דברים אמורים? - בזמן שלא התחיל בו;
- כל זמן שיש לו תחתיו - יש לו בראשו.
- רבי מאיר אומר: משתהלך המחבה.
(ג) איזה הוא פרט? - הנושר בשעת הבצירה.
- היה בוצר,
- עקץ את האשכול, הוסבך בעלים ונפל לארץ,
- ונפרט - הרי של בעל הבית.
- המניח את הכלכלה תחת הגפן, בשעה שהוא בוצר -
- הרי זה גוזל את העניים.
- על זה נאמר: "אל תסג גבול עולים" (ראה משלי כב כח משלי כג י).
(ד) איזו היא עוללת?
- כל שאין לה - לא כתף, ולא נטף.
- אם ספק - של עניים.
- עוללת שבארכובה -
- אם נקרצת עם האשכול - הרי של בעל הבית;
- ואם לאו - הרי היא של עניים.
- גרגר יחידי -
- רבי יהודה אומר: אשכול.
- וחכמים אומרים: עוללת.
(ה) המדל בגפנים -
- כשם שהוא מדל בתוך שלו - כך הוא מדל בשל עניים,
- דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר:
- בשלו - הוא רשאי; ואינו רשאי - בשל עניים.
- כשם שהוא מדל בתוך שלו - כך הוא מדל בשל עניים,
(ו) כרם רבעי -
- בית שמאי אומרים: אין לו חומש, ואין לו ביעור.
- ובית הלל אומרים: יש לו.
- בית שמאי אומרים:
- יש לו פרט, ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.
- ובית הלל אומרים: כולו לגת.
(ז) כרם שכולו עוללות -
- רבי אליעזר אומר: לבעל הבית.
- ורבי עקיבה אומר: לעניים.
- אמר רבי אליעזר: "כי תבצור" "לא תעולל" (דברים כד כא),
- אם אין בציר - מנין עוללות?
- אמר לו רבי עקיבה: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט י) - אפילו כולו עוללות.
- אם כן, למה נאמר: "כי תבצור" "לא תעולל"? -
- אין לעניים בעוללות קודם לבציר.
(ח) המקדיש את כרמו -
- עד שלא נודעו העוללות - אין העוללות לעניים;
- ומשנודעו העוללות - העוללות לעניים.
- רבי יוסי אומר: יתנו שכר גידולים להקדש.
- ואיזו היא שכחה? -
- בעריס - כל שאינו יכול לפשוט את ידו, וליטלה;
- וברוגליות - משיעבור ממנה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה פאה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב