משנה פאה ז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ז · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כרם שכולו עוללות, רבי אליעזר אומר, לבעל הבית.

רבי עקיבא אומר, לעניים.

אמר רבי אליעזר: "כי תבצור לא תעולל" (דברים כד); אם אין בציר, מנין עוללות?

אמר לו רבי עקיבא: "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט), אפילו כולו עוללות.

אם כן למה נאמר: "כי תבצור לא תעולל"? אין לעניים בעוללות קודם הבציר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֶּרֶם שֶׁכֻּלּוֹ עוֹלֵלוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְבַעַל הַבַּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לָעֲנִיִּים.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: "כִּי תִבְצֹר... לֹא תְעוֹלֵל" (דברים כד כא); אִם אֵין בָּצִיר, מִנַּיִן עוֹלֵלוֹת?
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל" (ויקרא יט י), אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ עוֹלֵלוֹת.
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: "כִּי תִבְצֹר לֹא תְעוֹלֵל"?
אֵין לָעֲנִיִּים בָּעוֹלֵלוֹת קֹדֶם הַבָּצִיר:

נוסח הרמב"ם

כרם שכלו עוללות רבי אליעזר אומר לבעל הבית ורבי עקיבה אומר לעניים אמר רבי אליעזר כי תבצור לא תעולל (דברים כד כא) אם אין בציר מנין עוללות אמר לו רבי עקיבה וכרמך לא תעולל (ויקרא יט י) אפילו כלו עוללות אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר.

פירוש הרמב"ם

מן העיקרים שבידינו: אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. לפיכך כשנראו העוללות – לא יכול לעשותם הקדש, מפני שהן ממון עניים.

ועניין שכר גידולים — שכר מה שהוציא האילן מן הפרי בשעת הקדש, עד אשר חנטו פגיו ונתבשלו.

ועריס — הוא גפן אדרת אשר נטשו קציריה בענפי האילנות וגבה קומתם, ונקרא בלשון ערב עריש.

וברגליות — הם הגפנים השטוחות על הארץ שהרגל נוגעת בהם, כמו הכרמים כולם, והוא גזור ממלת "רגל". והלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

אין העוללות לעניים. מפרש בירושלמי (הל' ז) כהדא דתני הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ומרבעי ומעוללות וחייב בשביעית:

משנודעו העוללות. שיודע מהו עוללות ומהו אשכול:

העוללות לעניים. מפורש בירושלמי (שם) ובתוספתא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:

יתנו שכר גידולין להקדש. מה שמשביחין בקרקע כל שעה ושעה שהקרקע של הקדש ותנא קמא סבר דאין צריכין ליתן כיון דכבר נתחייב הכרם בעוללות:

בעריס. כרם הגבוה המודלית על גבי עצים מלשון אף ערשנו רעננה (שיר א):

כל שאינו יכול לפשוט וליטול קרינא ביה לא תשוב לקחתו אבל רוגלית משיעבור הימנה דכל רוגלית ורוגלית חשיב אומן בפני עצמו ואסור לשוב מאומן לאומן כך הוא בירושל' (שם):

תניא בתוספתא איזה שכחה בעריסין קטנים משיעבור הימנו בדלית ובדקל משירד מהן ושאר כל האילן משיפנה וילך לו בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו ושכחו אינו שכחה עד שיבצור כל סביביו וטעות סופר הוא אדרבה כל הני דרישא מיירי בהתחיל אלא איפכא גרסינן בד"א בזמן שהתחיל בו אבל אם לא התחיל בו אינו שכחה עד שיבצור כל סביביו:

שכולו עוללות שאין בכרם אשכול שיהא לו כתף או נטף*:

אם אין בציר. בירושלמי (הל' ו) אמרינן כמה הוא בציר דבי ר' שילא אמרי שלשה אשכלות שעושין רביע ופריך [והא ר' עקיבא מקיים תרי קראי] ומה דרבי אליעזר ופריק לא תעולל שלא תאמר הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציר יזכה בהן בעל הבית לפיכך צריך לומר וכרמך לא תעולל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שכולו עוללות - שאין בכל הכרם אשכול שיש לו כתף ונטף:

אם אין בציר - וכמה שיעור בציר שלשה אשכולות שעושים רביעית:

אמר לו רבי עקיבא וכרמר לא תעולל אפילו כולו עוללות - ורבי אליעזר אמר דלא תימא הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציר יז יזכה בהם בעל הבית, לכך נאמר וכרמך לא תעולל:

פירוש תוספות יום טוב

אמר לו רבי עקיבא וכרמך לא תעולל. כתב הר"ב ורבי אליעזר אמר דלא תימא הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציר וכו'. ירושלמי. ואם תאמר מנא ליה לרבי אליעזר למדרש דאין לעניים בעוללות דהא איהו מפרש לקרא דכי תבצור וגו' לאם אין בציר וכו'. וי"ל דסבירא ליה דודאי גופיה דקרא לענין אם אין בציר וכו' הוא דאתא מ"מ ממילא שמעינן דאין לעניים בעוללות וכו' וכה"ג אשכחן בפ"ק דברכות דף יא ע"א בפלוגתא דב"ש וב"ה בערב כל אדם יטו ויקראו וכו' ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך ואמרינן עלה בגמרא דבית שמאי מיבעי להו להך ובלכתך בדרך בלכת דידך פרט לחתן ושלוחי מצוה. ובית הלל נהי דקרא להכי הוא דאתא וממילא שמע מינה בלכתך דידך הוא דמחייבת אלמא בדרך נמי קרי. וכבר העתקתי לשון הרמב"ם בזה במקומו. ומה שכתב הר"ב יזכה בהם בעל הבית רצונו לומר קודם שיבצור. ועיין לקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) ירושלמי. וא"ת מנ"ל לר"א למדרש דאין לעניים בעוללות דהא איהו מפרש לקרא דכי תבצור וגו' לאם אין בציר וכו'. וי"ל דס"ל דודאי גופיה דקרא לענין אם אין בציר כו' הוא דאתא. מ"מ ממילא שמעינן דאין לעניים בעוללות וכה"ג אשכחן בפ"ק דברכות אות י"ב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' אליעזר:    ביו"ד גרסי' שהוא רבו של ר"ע דפליג בהדיה בכמה דוכתי. ובירושלמי בעי אליבא דר"א ודכוותה ס"ל לר"א נמי אם אין בציר דהיינו שלשה אשכולות אין פרט ומשני דמודה ר"א בפרט שחייב אע"פ שאין בציר ומפ' טעמיה מקראי דדוקא בעוללת מפני שסמך הכתוב בצירת עוללת העני לבצירתו של בעה"ב בפ' כי תצא דכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל פליג. אבל גבי פרט בפ' קדושים לא סמך בצירת העני לבצירת בעה"ב שאין כתוב שם אלא ופרט כרמך לא תלקט וסתמא משמע אע"פ שאין שיעור בציר אפ"ה לא תלקט הפרט. וגם בכרם שכולו עוללות לא חלק ר"א על ר"ע אלא כשהכרם בתחלת גדולו היה כולו עוללות אבל אם היו בכרם אשכולות שיעור בציר ואכלתן חיה וכשבא בעה"ב מצא כולה עוללות לעניים שמזלו גרם וחלקו אכלה חית השדה:

בפי' ר"ע ז"ל. שלשה אשכולות שעושין רביעית. אמר המלקט לשון הירושלמי רביע ובפי' הרא"ש ז"ל רובע ע"כ ומשמע לי שר"ל רובע הקב ככל דוכתא דהיינו ששה ביצים וכן מצאתי ג"כ שפי' החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל שם ספ"ד שלש אשכולות שהן עושין רביע ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

כי תבצור לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות:    ושיעור בציר ג' אשכולות שעושין רביעית. ור"ל צריך שיהיו שם ג' אשכולות שאינן עוללות:

וכרמך לא תעולל אפילו כולו עוללות:    ולר"א קמ"ל הך קרא. דאפי' קודם הבציר לא יקטפם בעה"ב והיינו כדדריש רע"ק מכי תבצור שהעניים לא ילקטו קודם הבציר:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים