משנה פאה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פאה פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק שני ("ואלו מפסיקין") · >>

פרקי מסכת פאה: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

ואלו מפסיקין לפאה:

הנחל, והשלולית , ודרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, והבור, והניר, וזרע אחר.

והקוצר לשחת מפסיק, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: אינו מפסיק, אלא אם כן חרש.

משנה ב[עריכה]

אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת, רבי יהודה אומר, מפסקת.

וכל ההרים אשר במעדר יעדרון (ישעיהו ז, כה), אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו, הוא נותן פאה לכל.

משנה ג[עריכה]

הכל מפסיק לזרעים, ואינו מפסיק לאילן אלא גדר.

ואם היה שער כותש, אינו מפסיק, אלא נותן פאה לכל.

משנה ד[עריכה]

ולחרובין, כל הרואין זה את זה.

אמר רבן גמליאל: נוהגין היו בית אבא, נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח; ולחרובין, כל הרואין זה את זה.

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר משמו: אף לחרובין שהיו להם בכל העיר.

משנה ה[עריכה]

הזורע את שדהו מין אחד, אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות, נותן פאה אחת.

זרעה שני מינין, או על פי שעשאן גורן אחת, נותן שתי פאות.

הזורע את שדהו שני מיני חיטין, עשאן גורן אחת, נותן פאה אחת; שתי גרנות, נותן שתי פאות.

משנה ו[עריכה]

מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל, ועלו ללשכת הגזית ושאלו.

אמר נחום הלבלר: מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא, שקיבל מן הזוגות, שקיבלו מן הנביאים, הלכה למשה מסיני, בזורע את שדהו שני מיני חיטין, אם עשאן גורן אחת , נותן פאה אחת; שתי גרנות, נותן שתי פאות.

משנה ז[עריכה]

שדה שקצרוה גוים, קצרוה לסטים, קרסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה, פטורה.

קצר חציה וקצרו לסטים חציה, פטורה, שחובת הפאה בקמה.

משנה ח[עריכה]

קצרוה לסטים חציה וקצר הוא חציה, נותן פאה ממה שקצר.

קצר חציה ומכר חציה, הלוקח נותן פאה לכל.

קצר חציה והקדיש חציה, הפודה מיד הגזבר, הוא נותן פאה לכל.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה:
הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הַיָּחִיד הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהַבּוּר, וְהַנִּיר, וְזֶרַע אַחֵר.

וְהַקּוֹצֵר לַשַּׁחַת מַפְסִיק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא אִם כֵּן חָרַשׁ:
(ב) אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַפְסֶקֶת.

וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן (ישעיהו ז, כה), אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבֹר בְּכֵלָיו, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:

(ג) הַכֹּל מַפְסִיק לַזְּרָעִים, וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָדֵר.

וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:

(ד) וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה.
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ, וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה.
רַבִּי אֶלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר:
(ה) הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֵׂהוּ שְׁתֵּי גְּרָנוֹת, נוֹתֵן פֵּאָה אֶחָת.

זְרָעָהּ שְׁנֵי מִינִין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּאוֹת.
הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת; שְׁתֵּי גְּרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּאוֹת:

(ו) מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאֲלוּ.
אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין:
אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת; שְׁתֵּי גְּרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּאוֹת:
(ז) שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גּוֹיִם, קְצָרוּהָ לִסְטִים, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְּהֵמָה, פְּטוּרָה.
קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה:
(ח) קְצָרוּהָ לִסְטִים חֶצְיָהּ וְקָצַר הוּא חֶצְיָהּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִמַּה שֶּׁקָּצַר.

קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ, הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.
קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ, הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים והבור והניר וזרע אחר הקוצר לשחת מפסיק דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש.

(ב) אמת המים שאינה יכלה להיקצר כאחת רבי יהודה אומר מפסקת וכל ההרים אשר במעדר ייעדרון (ישעיהו ז כה) אף על פי שאין הבקר יכל לעבור בכליו הוא נותן פאה לכל.

(ג) הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שיער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל.

(ד) ולחרובין כל הרואין זה את זה אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח ולחרובין כל הרואין זה את זה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר.

(ה) הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות נותן פאה אחת זרעה שני מינים אף על פי שהוא עושה גורן אחת נותן שתי פאות הזורע את שדהו שני מיני חיטים אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות.

(ו) מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו ואמר נחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקיבל מאבא שקיבל מן הזוגות שקיבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני הזורע את שדהו שני מיני חיטים אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות.

(ז) שדה שקצרוה גוים קצרוה לסטים קירסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה פטורה קצר חציה וקצרו הלסטים חציה פטורה שחובת קציר בקמה.

(ח) קצרו לסטים חציה וקצר חציה נותן פאה למה שקצר קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל.

פירושים[עריכה]