תוספתא/פאה/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תוספתא · פאה · ב· >>


הלכה א[עריכה]

נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום ר' מאיר אומר קונסין אותו ונוטלין הימנו זו וזו.

הלכה ב[עריכה]

בעל הבית שנתן פאה לעניים ובא עני אחד ונטלה מאחוריהן הרי זה זכה [שני עניים שהיו מכתשין על העמוד ובא עני אחד ונטלו מאחוריהן ה"ז זכה] שאין עני זוכה בלקט בשכחה ובפאה ובסלע של מציאה עד שתפול לתוך ידו.

הלכה ג[עריכה]

פועלין שהיו קוצרין בתוך קופותיהן הרי אלו מעבירין אותן.

הלכה ד[עריכה]

לא יטול בעל הבית לקט מן העניים על מנת ללקט מן העמרים ר"י אומר שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה [שלקטו] העניים מן העמרים הרי זה הפקר ר' דוסא אומר לעתותי ערב [וחכ"א הפקר אונסין הפקר שאין אחריות לרמאין].

הלכה ה[עריכה]

בעל הבית [שנתן פאה לעניים אמרו לו תן לנו מצד זה ונתן להם זה וזה הרי זה פאה].

הלכה ו[עריכה]

פועלין שהיו עושין אצל בעל הבית אינן רשאין לגמור את כל השדה אלא משיירין כדי פאה ואינה פאה עד שיפרשנה בעל הבית לשם פאה.

הלכה ז[עריכה]

עני שראה כדי פאה בין בתבואה בין באילן אינו רשאי ליגע בה ואסורה משום גזל עד שתוודע לו שהיא פאה.

הלכה ח[עריכה]

נכרי [שמסר] קמתו לישראל ליקצר חייב בפאה ישראל [שמסר] קמתו לנכרי פטור מן הפאה.

הלכה ט[עריכה]

ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישראל חייב וחלקו של נכרי פטור רבי ישמעאל אומר ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה חייב בפאה.

הלכה י[עריכה]

[נכרי] שמת ובזבזו ישראל את נכסיו המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל בתלוש מן הקרקע פטור מן הכל החזיק בקמה פטור [מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב] במעשרות.

הלכה יא[עריכה]

הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשרות אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה הפקר נכרי הפקר ופטור מן המעשרות.

הלכה יב[עריכה]

בעל הבית שנתן פאה לעניים אין רשאי שיאמר להן טלו זרע ותנו פשתן טלו תמרים ותנו מכבדות נשרו ואח"כ הפרישן אינו חייב משום פאה אלא זרע בלבד.

הלכה יג[עריכה]

ארבע מתנות בכרם פרט שכחה ופאה ועוללת שלש בתבואה לקט שכחה ופאה שתים באילן שכחה ופאה כל אלו אין בהן משום טובה ואפילו עני שבישראל מוציאין את שלו מידו ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקיבה יש בהן משום טובה וניתנין לכל כהן שירצה.

הלכה יד[עריכה]

אין מוציאין לא משל כהן לכהן ולא משל לוי ללוי.

הלכה טו[עריכה]

איזהו לקט זה הנושר בשעת הקציר ובשעת התלישה רבי יוסי אומר אין לקט אלא הנושר בשעת הקצירה בלבד שנאמר (ויקרא יט) ולקט קצירך לא תלקט.

הלכה טז[עריכה]

שבולת שבקמה הרי היא של בעל הבית שבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטל ומשליכה [לאחוריו] שספק לקט לקט.

הלכה יז[עריכה]

חורי נמלים אסורין משום גזל ואם הפקירן בעל הבית מותרין משום גזל [רבי שמעון בן אלעזר אומר אם היו פקדון אסורין משום גזל].

הלכה יח[עריכה]

בעל הבית שנתן [כליבה] לעני למלאות לו מים אין בו משום לקט שכחה ופאה וחייב במעשרות.

הלכה יט[עריכה]

עניים המחזרין בין הגרנות מעשרין ונותנין להם הצנועים מוציאין בידם מעות [בדברים הנאכלים] ונותנים דבר מועט כדי שיאכלנו עד שלא יגיע לעיר ושאר כל מתנות עניים שבשדות שאין העני מקפיד עליהן הרי אלו של בעה"ב.

הלכה כ[עריכה]

מאימתי שורפין קשין שבשדות בשדה האילן עד עצרת בשדה הלבן עד ראש השנה בשדה בית השלחין מיד דברי רבי יהודה וחכמים אומרים בשדה לבן עד העצרת בשדה אילן עד ראש השנה מפני גזל אדם ובהמה בשדה בית השלחין מיד.

הלכה כא[עריכה]

המרביץ את שדהו עד שלא נכנסו עניים לתוכו אם היה היזקו מרובה על של עניים מותר ואם היזק עניים מרובה על שלו אסור. רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מלקט ומניח על גבי הגדר והעני בא ונוטל את שלו.

הלכה כב[עריכה]

השיבלין שבקשין ושבשדות הרי אלו של בעה"ב אמר ר"ע בזו נהגו בעלי בתים עין יפה.