תפארת ישראל על פאה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על פאה · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

ואלו מפסיקין לפאה:    ליתן פאה מכ"א לעצמו:

הנחל:    נהר אף אם מים שבו אינן נמשכין:

והשלולית:    קאנאל והוא חפירה בידי אדם. ודוקא במים שבו נמשכין:

ודרך היחיד:    ד' אמות:

ודרך הרבים:    ט"ז אמה. ומשום סיפא נקט לה דאפ"ה אינו מפסיק לאילן:

ושביל:    שביל זוטר משיעור דרך הנ"ל. והחילוק בין דרך לשביל. דדרך היינו מעיר לעיר מיוחד ליחיד או לרבים ליסע שם עם בהמות ומשאות. אבל שביל אינו רק ממקום למקום בשדה מיוחד ליחיד או לרבים רק לאדם לבד. ונקט תנא דרך היחיד לרבותא דרישא דמפסיק לזרעים ותבואה. ונקט דרך הרבים לרבותא דסיפא. דאף שרחב ביותר אפ"ה אינו מפסיק באילנות. ונקט שבילים דצריך קבוע. ואפ"ה מפסיקין ברישא ולא בסיפא:

הרבים ושביל היחיד הקבוע:    אפילו שביל הרבים צריך קבוע וכו':

בימות החמה ובימות הגשמים:    בזמן שהשדות זרועות:

והבור:    ארץ שממה:

והניר:    חרוש:

וזרע אחר והקוצר לשחת:    תבואה שלא הביאה שליש:

מפסיק:    חזר ונקט מפסיק. לומר דבשחת פליגי ר"מ וחכמים:

וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש:    את המקום שקצר לשחת דמדהתחיל בו לקצור גרע מבור וניר. וכולן שיעור רחבן ג' תלמים והוא מעט פחות מרובע [רובע הוא י' אמות וטפח ופחות מאצבע. מרובעים] ודוקא בשדה קטנה שכל א' אינה רחבה רק נ' אמה על ב' אמות רוחב. אבל בשכל א' גדולה יותר מזה. אז בבור וניר צריך שיהיו רחבים כ"א רובע ממש. חוץ מזרע אחר דסגי בכ"ש [ועי' רמב"ם וראב"ד פ"ג ממתנות עניים]:

משנה ב[עריכה]

אמת המים:    היינו שלולית [אב"י עי' רתוי"ט ופי' רב"א] וקראה בכאן אמה. מדאינה רחבה כשלולית רק כדי אמה מכאן וכדי אמה מכאן ואפ"ה לר"י מפסקת:

שאינה יכולה להקצר כאחת:    שהעומד באמצע א"א שיקצור כאן וכאן:

רבי יהודה אומר מפסקת:    פליג את"ק דס"ל דבל"ז מפסיק:

וכל ההרים אשר במעדר:    שיפפע:

יעדרון:    שההר זקוף וא"א לחרשו עם שוורים. או שההר קשה ואי אפשר לבקוע הקרקע בקנקן המחרישה. אבל חופרין אותו מקום בידי אדם במרא וחצינא. ואם הר כזה מפסיק בין ב' שדות:

אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאהלכל:    ר"ל פאה א' לשתיהן. אבל אם אותו מקום המפסיק אין חופרין אותו כלל אפי' ביד אדם אז צריך ליתן פאה לכל שדה לבד. וכלקמן סי' כ':

משנה ג[עריכה]

הכל:    כל הנזכר במ"א וב'. והכל לאתויי סלע שחולק השדה. וצריך לעקור המחרישה מצד זה לצד שני:

מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן:    פאה של אילנות:

אלא גדר:    גבוה י"ט. חוץ מחרובין וזיתים:

ואם היה שער כותש:    ר"ל שענפי האילן מתערבים ממעל לגדר. ועי' מה שכתבנו בס"ד [כלאים פ"ה מ"ג]:

משנה ד[עריכה]

ולחרובין:    שגבוהים הרבה:

כל הרואין זה את זה:    בעומד אצל א' רואה השני אפילו ממעל לגדר מצטרפין:

אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח:    לרוח א' של עיר:

רבי אליעזר בר' צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר:    אף בב' רוחות ואין רואין זא"ז:

משנה ה[עריכה]

הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות:    שלקטו בב' זמנים:

נותן פאה אחת:    ודוקא שכבר בשל הב' בשעה שקצר האחד. דאל"כ לרבי עקיבא ב' פאות [כפ"ג מ"ב]:

משנה ו[עריכה]

מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל:    כלומר בימיו שהיה ר"ג נשיא. ודקאמר עלו. לאו דר"ג עלה עמו לשאול. והרי הוא היה ראש סנהדרין. אלא פעל שלא נזכר שם פעלו. אלא ר"ל ב"ב של ר"ש עלו:

ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר:    סופר:

מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות:    שנזכרו במסכת אבות שקבלו זמ"ז:

משנה ז[עריכה]

שדה שקצרוה כותים:    לעצמן. בגזילה:

קצרוה לסטים:    נ"ל דר"ל אפילו גזלן ישראל:

קרסמוה נמלים:    הנמלים דרכן לנשך השבלים סמוך לשרשן וחתוך כזה נקרא קרסום:

שברתה הרוח או בהמה:    קמ"ל אפילו הנהו דשכיחי:

פטורה:    נ"ל אפילו החזירו התבואה פטור. מדכתיב ובקוצרכם:

משנה ח[עריכה]

קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת הפאה בקמה:    ר"ל הוא השאירה בקמה ואינו חייב באחריות שלה:

קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל:    דמדחובת פאה בסוף. הו"ל כלא מכר לו הפאה. ואפילו לא מכר לו קרקע כלל. אבל במכר חציה וקצר חציה כל א' נותן פאה לעצמו:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]