עיקר תוי"ט על פאה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פאה ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) והשלולית לא זו אף זו קתני דזוטר מנחל. הר"ש:

(ב) (על המשנה) הקבוע כו'. והשתא כולהו צריכי דאי תנא דרך הרבים למימרא דאפילו לאילן אינו מפסיק ושביל היחיד דאפי' לזרעים מפסיק ולשתוק מכולהו הוי אמינא דרך היחיד דלא קבוע גרע משבי, ל היחיד דקבוע ושביל הרבים דקבוע עדיף להפסיק לאילן מדרך הרבים דלא קבוע. תוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ומשמע דהא חרושה מיהא הוי. וקשה דאם כן היינו ניר. והר"מ פירש בור הארץ שלא זרועה ולא נעבדה אבל נשארה שממה וכ"פ הר"ב מ"א פ"ב דכלאים וספ"ד. (וכ"מ מל' הר"ב מ"ב מש"ש):

(ד) (על המשנה) חרש. את מקום הקרחה והו"ל שדה ניר לא חרש לא. דקוצר לשתת תחלת קצירה היא וכי גמר בישוליה וקצר ליה לכולי שדה כגומר קצירתו דמי. ופאה אחת על הכל. רש"י מנחות דע"א:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) וז"ל הר"ש אמת המים היינו שלולית דקאמר ת"ק דבכל ענין מפסיק ואתא ר"י למימר דוקא באינה יכולה להקצר כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן. ובתוספתא רי"א אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ולת"ק מפסיק אע"פ שעומד מצד הא' וקוצר מצד הב'. ולכך צ"ל בדברי הר"ב עד שאם אינו עומד באמצע כו'. תוי"ט:

(ג)

(ו) (על המשנה) לאילן. לא לכל האילנות דלחרובים וזתים אינו כן כמ"ש לקמן:

(ז) (על המשנה) שער. פירוש הענפים והוא לשון עברי כדכתיב וימלט השעירתה (שופטים ג):

(ד)

(ח) (על המשנה) ולחרובין. מפני שהם גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בפ"ב דבבא בתרא דמ"ז בחרוב ובשקמה חמשים אמה. הראב"ד:

(ה)

(ט) (על הברטנורא) ואפשר דבשאר מיני תבואה לא נמצאו חלוקים במין אחד. אבל בירושלמי תני ב' מיני חטים ב' מיני שעורים:

(ו)

(י) (על המשנה) גורן אחת. ולא אזלינן בתר מחשבתו לעשות גורן אחת או שתים אלא כאשר עשה כן יקום לעשות פאה אחת או שתים. ירושלמי. ומשמע נמי שעדיין לא נתן פאה וכי הא דתנן בספ"ק דלעולם הוא נותן משום פאה כו' עד שימרח: