משנה פאה ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ב · משנה ז | >>
שדה שקצרוה גוים, קצרוה לסטים, קרסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה, פטורה.
קצר חציה וקצרו לסטים חציה, פטורה, שחובת הפאה בקמה.
שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גּוֹיִם, קְצָרוּהָ לִסְטִים, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְּהֵמָה, פְּטוּרָה.
- קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה:
שדה - שקצרוה גוים,
- קצרוה לסטים,
- קירסמוה נמלים,
- שיברתה הרוח או בהמה - פטורה.
- קצר חציה, וקצרו הלסטים חציה -
- פטורה, שחובת קציר בקמה.
קרסמוה — כמו "כרסמוה", והוא מעניין כריתה. ואולי הם שתי לשונות בלשון הקודש, ויאמרו "קרסם" ו"כרסם" בעניין כריתה.
ואמר הכתוב בחיוב הפאה: "ובקצרכם"(ויקרא כג, כב), שנהיה אנחנו הקוצרים.
ומה שאמר: קצרוה גוים כשיקצרוה לנפשותם, או לעשות היזק; אבל אם ישכור אותם, או קצרו לבעל השדה, הוא חייב פאה:
שקצרוה נכרים. לעצמן ולא בפועלי נכרים:
ירושלמי (הלכה ה') מתני' כשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת ותני כן אין שוכרין פועלים נכרים לפי שאין בקיאין בלקט שכחה ופאה מתניתין בשקצרוה לאבדה אבל קצרוה שלא לאבדה חייבת אמר רבי הושעיא ברבי ואפילו תימא בשקצרוה שלא לאבדה פטורה מאחר שהפאה ניתנת במחובר לקרקע פי' קצרוה לאבדה אקצרוה ליסטים קאי:
קרסמוה נמלים. מל' יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ) אף על גב דההוא כתב בכ"ף דרך הנמלה לכרסם קנה השבולת מלמטה:
שחובת הפאה בקמה. כלומר חובת הפאה של זה הניחה בקמה ונהי דאם כילה שדהו חזרה פאה לעמרים כדקאמר בירושלמי (שם) הני מילי היכא דכילה הוא אבל הכא הוא לא כילה תניא בתורת כהנים בפרשת קדושים ובקצרכם פרט לשקצרוה לסטים קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה ובקצרכם פרט לשקצרוה נכרים מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח"כ נתגייר פטורה:
שדה שקצרוה כותים - לעצמן. ולא שקצרוה פועלי כותים לישראל, דאז הוי כאילו קצרוה ישראל:
קרסמוה נמלים - דרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה. ולזה קורים קרסום, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ):
פטורה - דכתיב גבי פאה ובקצרכם, עד שתהיו אתם הקוצרים:
שחובת הקציר בקמה - כלומר חובת הפאה של זה הניחה בקמה. ונהי דאם כלה שדה, חזרה פאה לעומרים וחייב להפריש פאה מן העומרים, ה"מ היכא דכלה הוא אבל הכא הוא לא כלה:
[*קרסמוה. פי' הר"ב לשון יכרסמנה שהקו"ף והכ"ף שניהם ממוצא החיך ולכך מתחלפין. וראיתי להרמב"ן בפי' החומש בפ' אמור בפסוק בעצם היום הזה שכתב וז"ל וישתמשו חכמים בכל לשון עכבה בכ"ף נגזר מולא יעקבם כי ישמע קולו (איוב לז) ויאמרו מתקשט מן תכשיטין ואמרו קרסמוה נמלים מן יכרסמנה חזיר מיער עכ"ל]:
שחובת הפאה. ובפי' הר"ב שחובת הקציר וכן הגירסא במשנה שבדפוס ש"ס ירושלמי:
שדה שקצרוה עובדי כוכבים כו': פירש ר"ע ז"ל שקצרוה לעצמן, והוא פירוש הירושלמי, ולא תקשי דאם כן היינו לסטים דהכי פירושו כשהיו הבעלים עובדי כוכבים וקצרוה ואחר כך נתגיירו, והיינו דמייתי הר"ש וגם הרא"ש ז"ל במתניתין מתורת כהנים ובקוצרכם פרט לשקצרוה עובדי כוכבים, מכאן אמרו עובד כוכבים שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור וכו':
שברתה הרוח: פרק ר' ישמעאל דמנחות דף ע"א ברייתא [הכל מודים חרש מפסיק לא חרש אינו מפסיק]. וזה לשון הרש"ש ז"ל שקצרוה לסטים שדה של ישראל שקצרוה לסטים ישראל ולא הספיקו לגזול העמרים עד שבאו עליהם והניחום פטור, דנפקא לן בתורת כהנים פ"א דפרשת קדושים מדכתיב ובקוצרכם את קציר ארצכם אתם תקצרו שדה שלכם ולא לסטים דתרי ובקוצרכם כתיבי. ובירושלמי מפרש אי בעינן שיחפרו בשדה שיחין ומערות דקנו השדה בשנוייא:
קרסמוה נמלים: מלשון יכרסמנה חזיר מיער בחלוף קו"ף בכ"ף, כמו אכלי מן שמיא מלשון קול, קובע כובע, ודרך הנמלים לקרסם קנה השבלת מלמטה, והיינו טעמא דשברתה הרוח או בהמה, וטעמא דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו:
קצר חציה וקצרו לסטים חציה: פטורה לגמרי אף מה שהוא קצר, דלא חזרה פאה לעמרים ופטור בין ממה שקצר בין ממה שהניח וקצרוה לסטים, וטעמא כדמפרש לן מקרא לעיל. וכשקצר חציה אחר כך אותו החצי הוא דמחייב ותו לא, הלכך נותן פאה ממה שקצר:
קצר חציה ומכר חציה: בקמה, כיון דבמה שקצר שייך חובת פאה דהא ובקוצרכם קרינן ביה, הלכך מי שלקח הקמה חייב ליתן אחד מששים על כל השדה:
הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל: והוא שפדאו קודם קצירה דהקדש, כדאיתא בירושלמי ונותן פאה לכל דהא בקצירת חציה הראשון נמי ובקוצרכם קרינן ביה עכ"ל ז"ל:
שחובת הפאה בקמה: ונראה שצריך לומר שחובת הקציר בקמה לפי מה שפירש ר"ע ז"ל, וכן הוא בירושלמי. אבל בפירוש הר"ש והרא"ש ז"ל מצאתי שחובת הפאה בקמה, וכן בהר"ש שירילי"ו ז"ל וכדכתיבנא:
יכין
שדה שקצרוה כותים: לעצמן. בגזילה:
קצרוה לסטים: נ"ל דר"ל אפילו גזלן ישראל:
קרסמוה נמלים: הנמלים דרכן לנשך השבלים סמוך לשרשן וחתוך כזה נקרא קרסום:
שברתה הרוח או בהמה: קמ"ל אפילו הנהו דשכיחי:
פטורה: נ"ל אפילו החזירו התבואה פטור. מדכתיב ובקוצרכם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- (ז) שדה שקצרוה כותים, קצרוה לסטים,
- קרסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה – פטורה.
- קצר חציה, וקצרו הלסטים חציה – פטורה,
- שחובת הפאה בקמה.