ספרי על דברים ו ה
<< | ספרי על דברים • פרק ו' • פסוק ה' | >>
• ד • ה • ו • ז • ח • ט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃
ואהבת את ה' אלהיך. עשה מאהבה! הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה: מאהבה - שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר דברים ו "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד", יש לך אדם, כשהוא מתיירא מחברו - כשהוא מטריחו, מניחו והולך לו. אלא אתה עושה מאהבה, שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד.
ד"א ואהבת את ה' אלהיך - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך. כענין שנא' בראשית יב "ואת הנפש אשר עשו בחרן", והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה - אינן יכולים לבראותו, ומה ת"ל "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה:
בכל לבבך. (ברכות נד ב) בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע.
ד"א בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק על המקום:
ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך. וכן הוא אומר תהלים מד "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". רבי שמעון בן מנסיא אומר: וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? שמעון בן עזאי אומר: בכל נפשך - אוהבהו עד מיצוי הנפש.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: ברכות סא א אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך? - יש לך שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר "בכל נפשך"; ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר "בכל מאודך".
רבי יעקב אומר אם נאמר "בכל נפשך" - ק"ו "בכל מאדך"!
ברכות נד ב בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. וכן דוד הוא אומר תהלים קטז "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". וכן איוב הוא אומר איוב א "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך". ק"ו על מדת הפורענות! מה אשתו אומרת לו? "עודך מחזיק בתומתך? ברך אלהים ומת!". אמר לה "כדבר אחת הנבלות תדברי: גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל?" אנשי דור המבול היו כעורים בטובה, וכשבאתה עליהם פורענות - קבלוה בעל כרחם. והלא דברים ק"ו: ומה אם מי שהוא כעור בטובה - נאה בפורענות, כ"ש מי שהוא נאה בטובה - נאה בפורענות.
ועוד, יהא אדם שמח בייסורים יותר מן הטובה, שאלו אדם בטובה כל ימיו - אין נמחל לו עון שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורים נמחל לו!
ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר משלי ג "את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". מי גרם לבן שירצה לאב? הוי אומר אלו יסורים.
רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר דברים ח וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. אתה ולבך יודעים המעשים שעשית - והייסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך.
ר' יוסי בר' יהודה אומר: חביבים ייסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שייסורים באים עליו, שנא' "ה' אלהיך מייסרך".
ר' נתן בר' יוסף אומר: כשם שהברית כרותה לארץ - כך ברית כרותה לייסורים, שנא' "ה' אלהיך מייסרך" ואומר (שם) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה".
ר' שמעון בן יוחאי אומר: חביבים יסורים, ששלש מתנות נתן הקב"ה להם לישראל, שאומות העולם מתאוים להן - ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים. ואלו הם: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.
תורה מנין? שנאמר משלי א "לדעת חכמה ומוסר" ואומר תהלים צד "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
ארץ ישראל מנין? "ה' אלהיך מייסרך", ואומר "ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר".
העולם הבא מנין? שנא' משלי ו "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר". איזהו דרך שמביא אור לעולם הבא? הוי אומר זה ייסורים.
ר' נחמיה אומר: חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים - כך ייסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר ויקרא א "ונרצה לו לכפר עליו", ביסורין הוא אומר ויקרא כו "והם ירצו את עונם". ועוד, שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות - בממונו, וייסורים - בגוף; וכן הוא אומר איוב ב "עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו".
וכבר היה ר' אליעזר חולה, ונכנסו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו.
נענה ר' טרפון ואמר: רבי, חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה מאיר לעולם הזה ולעולם הבא.
נענה ר' יהושע ואמר: ר', חביב אתה לישראל בעולם הזה ובעולם הבא.
א"ל ר' אלעזר בן עזריה: לר' חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים את האדם לעולם הזה ואתה מביא אותנו לעולם הזה ולעולם הבא.
נענה ר' עקיבא ואמר: ר', חביבים יסורים.
ואמר להם רבי אליעזר לתלמידו: סמכוני, ישב לו רבי אליעזר, אמר לו: אמור, עקיבא!
אמר לו: הרי הוא אומר מלכים ב כא "בן י"ב שנה מנשה במלכו ונ"ה שנה מלך בירושלם" ואומר משלי כה "גם אלה משלי שלמה, אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל, ולמנשה בנו לא למד תורה? - אלא כל תלמוד שלימדו, וכל עמל שעמל בו - לא הועיל לו, אלא ייסורים. שנאמר דברי הימים ב לב "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכוד את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים, ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויפן אליו ויעתר לו, וישיבהו לירושלם למלכותו" - חביבים ייסורים!
רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" אוהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו, כענין שנא' בראשית יח "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו", לכך נאמר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך".
"ובכל נפשך" - כיצחק, שעקד עצמו על גבי המזבח.
"ובכל מאדך" - הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר בראשית לב "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לב' מחנות".
<< · ספרי על דברים · ו · ה · >>