המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"המרגעה" - ענין מנוחה כמו הלוך להרגיעו ישראל (ירמיהו לא)
"אבוא" - ענין רצון וחפץ כמו לא אבה יבמי (דברים כה)והאל"ף נוספת וכן ההלכוא אתו (יהושע י)
מצודת דוד
"אשר אמר אליהם" - רצה לומר הלא לטובתם ידבר כי זהו הדבר אשר אמר אליהם הניחו לעיף ותש כח ואל תגזלו אותו ובזאת תמצאו מנוחה ומרגוע ועכ"ז אינם רוצים לשמוע עם שהדבר הוא לטובתם
"אשר", ר"ל כי הבלתי שומע לתוכחה יהיה או מפני שאינו מבין, או מפני שהמוכיח מבקש ממנו שיקבל עליו דברים הקשים על טבע האדם כמו לסגף גופו, לפזר ממונו, ואחרי שבאר שא"א שלא יבינו דברי הנביא שכופל ומשלש ומסביר להם בלשון עמו הצח, מבאר כי אינו מבקש מהם דבר גדול, רק אמר להם "בזאת תמצאו מנוחת הגוף ומרגעה" לנפש אם רק "תניחו לעיף" הנאנח מיד עושקיו כח, בל תגזלו ותעשקו, ואעפי"כ "ולא אבוא שמוע?":
ביאור המילות
"המנוחה המרגעה". מנוחה לגוף ומרגעה לנפש. ומצאו מרגוע לנפשכם (ירמיה ו' טז). לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך (דברים כח סה), ר"ל לא מנוחה נפשיית ולא גופנית, וע"ל (לד יד):
