ביאור:דברים לא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים לא)
|
פרשת וילך
|
א
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה ממחנה לויה למחנה ישראל כדי להיפרד מהם, וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.
ב
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא לפניכם למלחמה, וַיהוָה אָמַר כי ה' כבר אמר אֵלַי: 'לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה'.
ג
יְהוָה לכן ה' אֱלֹהֶיךָ - הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ ילך לפני עם ישראל אל הארץ, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ, וִירִשְׁתָּם. יְהוֹשֻׁעַ במקומי - הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.
ד
וְעָשָׂה יְהוָה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם.
ה
וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי "אַל תִּירָא אֹתוֹ ... וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי ... וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד, וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ" (במדבר כא לד) אֶתְכֶם.
ו
חִזְקוּ וְאִמְצוּ הֱיוּ אמיצים! אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ תפחדו מִפְּנֵיהֶם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ ירפה את ידו מלהחזיק בך וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". {ס}
| טקס "זכר להקהל" בכותל, בשנת ה'תשפ"ג (2022) |
ז
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: "חֲזַק וֶאֱמָץ! כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת עִם הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם, וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.
ח
וַיהוָה - הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת תפחד".
ט
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
י
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת.
יא
בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא כאן משה פונה ליהושע אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.
יב
הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
יג
וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ כי לא ראו את נפלאות ה' שעשה לעיניכם יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כָּל הַיָּמִים וכך תעשו בכל הדורות העתידיים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". {פ}
יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "הֵן הרי קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ". וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. טו וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל. טז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עוד מעט אתה תמות, ותצטרף להיות עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם ואחרי שתמות, יתקומם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אלילי הגויים של ארץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא, וַעֲזַבְתִּים, וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם אפסיק להשגיח עליהם, וְהָיָה לֶאֱכֹל לטרף מזומן להשמדה וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת; וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: 'הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה'. יח וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
יט וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו בפרק הבא וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - שִׂימָהּ בְּפִיהֶם. לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד לעדות שכבר ידעתי מראש מה שיקרה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כ כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וישמין מן השפע, וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי יכעיסו אותי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. כא וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי שהרי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא על פי מה שהעם עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי". כב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כג וַיְצַו ה' (ראו פסוק יד) אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר: "חֲזַק וֶאֱמָץ! כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ". כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל סֵפֶר, עַד תֻּמָּם. כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר: כו "לָקֹחַ קחו אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד ליד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד עדות על התוכן של הברית ביני וביניכם. כז כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ נטייתכם למרוד בה' וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה. הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה, וְאַף כִּי וכך גם יהיה אַחֲרֵי מוֹתִי. כח הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כעדים שיעמדו נגדם לעולם. כט כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם, וְקָרָאת אֶתְכֶם ואכן תקרה לכם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אחרי ימים רבים, כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם באלילים שהם מעשי ידיכם". ל וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, עַד תֻּמָּם: {ש}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- למרות עקרון הבחירה החופשית שהודגש בפרק הקודם, פרק זה מתבסס על ההערכה שהעם יחטא בעתיד, וזאת על סמך חטאי הדור הנוכחי:
- "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם - בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" (פסוק כא)
- "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' - וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי" (פסוק כז)
אחד ההסברים לסתירה זאת מופיעה בשמונה פרקים לרמב"ם, בהתייחסו לפסוק טז בפירקנו:
- "...שיש כמה כתובים שיעלה על דעת בני אדם מהם שהאלוהים גוזר המרי ושהוא כופה בו, וזה שקר. ... אמרו: 'הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ' – הרי אין הפרש בין זה ובין אומרו: מי שיעבוד עבודה זרה, כך וכך יעשה בו.".
כלומר, ה' לא גזר על אף אדם ספציפי לחטוא, אלא חזה את המצב הכללי שיתרחש בעתיד. בדומה לעקרון ההתאמה של בוהר מתחום תורת הקוונטים: כל חלקיק מתנהג באופן אקראי, אך בקנה מידה מאקרוסקופי, החומר כמכלול, מתנהג באופן עקבי וניתן לחיזוי.
- במצוות הקהל יש מעין מעמד מתן תורה מחודש פעם בשבע שנים. רואים זאת בתקבולת בין פסוק יב בפרקנו: "הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", לבין דברים ד י: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן". כך מובן גם "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת" (פסוק ו), שהרי סוכות שלאחר שבע שנים הוא כבר לאחר שנת השמיטה? אלא שלאחר שנה שלימה שייעודה העיקרי הוא שביתה ממלאכת השדה ויציקת תוכן רוחני בלימוד התורה ("שבת לה'"), מגיע חג הסוכות שבו הכי מורגשת חוסר המלאכה במשך שנת השמיטה, שהרי בו בד"כ אוספים את התבואה - לכן דווקא בו עושים מעין סיכום של כל השנה הזו במעמד חיזוק רוחני גדול בפני כל העם. (הנצי"ב על פסוק י)
- "וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (כח) - ואכן השירה בפרק הבא פותחת ב"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".
