ביאור:דברים יד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים יד, למהדורה המעומדת)
א
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; לֹא תִתְגֹּדְדוּ תשרטו את בשרכם וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה קרחת מעל המצח על ידי תלישת השערות בֵּין עֵינֵיכֶם, לָמֵת כמו שנוהגים הגויים כאות לאבלות על מת.
ב
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. {ס}
ג
לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה.
ד
זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים.
ה
אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר.
ו
וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה בעלת פרסה (ולא אצבעות) וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שפרסתה שסועה שְׁתֵּי פְרָסוֹת, מַעֲלַת גֵּרָה מחזירה אוכל שנלעס חלקית ונבלע זמנית ללעיסה שנייה בַּבְּהֵמָה, אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.
ז
אַךְ אֶת זֶה שמעלה גרה או מפריס פרסה, אך לא שניהם לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה: אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ, טְמֵאִים הֵם לָכֶם.
ח
וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה, טָמֵא הוּא לָכֶם. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ לא שאסור לגעת, אלא שהנוגע צריך טבילה כדי לאכול קודשים ולבא למקדש. {ס}
ט
אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ.
י
וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ, טָמֵא הוּא לָכֶם. {ס}
יא כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ. יב וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם: הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה. יג וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ. יד וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ. טו וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. טז אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת. יז וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ. יח וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ, וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף העטלף אמנם משתייך ליונקים, אך בלשון תורה גם יונק שעף הוא 'עוף' או 'ציפור'. יט וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם, לֹא יֵאָכֵלוּ. כ כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ.
כא
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה. לַגֵּר לגוי שומר מצוות בני נֹח אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי גוי שאינו שומר מצוות, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ}
כב
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה מן השדה שָׁנָה שָׁנָה.
כג
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: מַעְשַׂר דְּגָנְךָ, תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ; לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים.
כד
וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ לשאת אותו בכל הדרך הארוכה, כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, כִּי יְבָרֶכְךָ יברך אותך בארץ גדולה ובתבואה רבה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
כה
וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף אז תחליף את פירות המעשר בכסף, וְצַרְתָּ ותשים בצרור, חבילה הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
כו
וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף תקנה בכסף אוכל לאכול בירושלים בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ: בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ; וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.
כז
וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. {ס}
כח
מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא, וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בחוצות העיר.
כט
וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ. לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. {ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
