ביאור:דברים לג

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים לג)

---

פרשת וזאת הברכה
סיכום הפרשה ומאמרים

ברכת משה לשבטים

א וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ. ב וַיֹּאמַר:
יְהוָה מִסִּינַי בָּא מהר סיני התגלה לנו לתת לנו את התורה, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר מהר שעיר - כינוי להר סיני (אולי בעקבות הסמיכות שבפסוק "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" (דברים א ב) לָמוֹ להם, לעם ישראל,
הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עוד כינוי להר סיני (או שמדובר על האיזור בו הלך העם, בליווי ניסי ה', בדרכם לכנען), וְאָתָה ובא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מעשרות אלפים, מהמון המלאכים שאיתו.
מִימִינוֹ - (אשדת) אֵשׁ דָּת נתן את התורה מתוך האש לָמוֹ להם, לעם ישראל.
ג אַף חֹבֵב עַמִּים אוהב את כל שבטי ישראל - כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ נתונים להשגחתך, וְהֵם - תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ מוכים ונכנעים לשלטונך, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ קיבלו עליהם את דבריך (תורתך).
ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה ירושה לכל קְהִלַּת יַעֲקֹב.
ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ אז היה ה' למלך בישראל, בְּהִתְאַסֵּף באסיפת רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

פרשת וזאת הברכה, מתוך כתר ארם צובא, המאה ה-10

ו יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וִיהִי מְתָיו ויהיו אנשיו מִסְפָּר מספר מכובד. {ס}

ז וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ ואל יתר אחיו, לאחר שהלך למלחמה תְּבִיאֶנּוּ יחזיר אותו בשלום, יָדָיו רָב לוֹ יריבו לו במלחמותיו וְעֵזֶר מִצָּרָיו להינצל מאויביו תִּהְיֶה. {פ}

ח וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ האורים ותומים שבחושן לְאִישׁ חֲסִידֶךָ נתונים לאהרון, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ את משה ואהרון, ראשי שבט לוי בְּמַסָּה במסה ומריבה שם נתבקש משה "וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם. וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה... וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם 'מַסָּה וּמְרִיבָה', עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' " (שמות יז) , תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה במי מריבה: "וַיֹּאמֶר לָהֶם: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים... וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע... לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם... הֵמָּה 'מֵי מְרִיבָה', אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' " (במדבר כ). ט הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ "לֹא רְאִיתִיו" איני רואה מי אבי ואימי. שבט לוי לא ריחם אפילו על קרוביו, שחטאו בחטא העגל: "...וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה" - שמות לב, כז) וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע. כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. י יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ קטורת במקדש לריח ניחוח לה' וְכָלִיל קרבנות עולה, הנשרפים כליל, לגמרי עַל מִזְבְּחֶךָ. יא בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ את כוחו וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה תקבל ברצון את הקורבנות מהם, מְחַץ מָתְנַיִם הַכֶּה במותניים קָמָיו את האויבים הקמים עליו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן שלא יקומו. {ס}

יב לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד יְהֹוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו יהיה בטוח בסומכו על ה'. חֹפֵף ה' סוכך ומגן עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו בשיפולי הריו, בנחלתו שָׁכֵן. {ס}

יג וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד במגדנים, פירות מתוקים שָׁמַיִם מִטָּל בזכות הטל שיורד מהשמים לארץ, וּמִתְּהוֹם וממי התהום רֹבֶצֶת תָּחַת שלמטה. יד וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ תבואה שצומחת כשהשמש מאירה עליה, וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים הטל המצטבר בלילה, כביכול בזכות הירח. טו וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם שהיו קיימות מאז ומעולם (והברכה בפסוק זה הוא לקרקע פוריה בהרים ובגבעות). טז וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן והברכה ניתנת מרצונו של שֹׁכְנִי סְנֶה ה' השוכן בסנה, שהתגלה למשה מתוך הסנה. תָּבוֹאתָה תבוא ברכה לְרֹאשׁ על ראש יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו זה שיהיה הנזר על ראשו מבין כל אחיו, מי שהיה מלך. יז בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ יש לו הדר כמו לשור בכור, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו - בָּהֶם בקרניו עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ בכל קצות הארץ. וְהֵם ובאנשי שבט יוסף יש שני שבטים, אפריים ומנשה רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. {ס}

יח וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ למסחר בים, וְיִשָּׂשכָר וליששכר אמר בְּאֹהָלֶיךָ שמח בישיבתך באוהליך. יט עַמִּים הַר יִקְרָאוּ זבולון יקראו לכל העמים (שאליהם יגיעו בספינות) לבוא להר המוריה, לבית מקדש - שָׁם בבית המקדש יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק. כִּי שֶׁפַע יַמִּים עושר ממסחר בים יִינָקוּ, וּשְׂפוּנֵי וממה שצפון טְמוּנֵי חוֹל טמון בחול הים. {ס}

כ וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְ מַרְחִיב שהרחיב לו שטחים מעבר הירדן מזרחה גָּד. כְּלָבִיא שָׁכֵן כאריה השוכן לבטח, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד וגם ראש. כא וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ ראשית הכיבוש (ארץ סיחון), כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק הקבר של משה, כותב החוקים סָפוּן צפוּן, קבור. וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם גד בא ביחד עם ראשי העם לכבוש את ארץ כנען, צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה קיים את הבטחתו, לעזור בכיבוש הארץ וּמִשְׁפָּטָיו וקיים את חוקיו, את התנאי שעשה עִם יִשְׂרָאֵל. {ס}

כב וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן ואכן נחלת דן שהיתה במקור באיזור גוש דן, עברה צפונה, בסמוך לבשן - שופטים יח.

כג וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן שמח בחלקו וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה, יָם וְדָרוֹם את ים כנרת ומדרום לו יְרָשָׁה. {ס}

כד וּלְאָשֵׁר אָמַר: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר, יְהִי רְצוּי אהוב לכל אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ מרוב שיש לו שמן (עצי זית). כה בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ המנעולים הסוגרים את ארצך, כלומר יהיה קשה לתקוף אותך, וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ עושרך (כמו ימי חייך הרבים יהיה לך עושר).

כו אֵין כָּאֵל אין אלוה חוץ מה' יְשֻׁרוּן תדעו זאת ישראל! רֹכֵב שָׁמַיִם על השמיים בְעֶזְרֶךָ לבוא לעזור לך, וּבְגַאֲוָתוֹ ובכוחו הרב שְׁחָקִים רוכב על השחקים. כז מְעֹנָה יהיה לך למעון, למחסה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת ותשכון מתחת, בחסות זְרֹעֹת עוֹלָם זרועותיו של ה' הקיימות לנצח. וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר והוא אמר לך: "הַשְׁמֵד" שלא תחייה כל נשמה (דברים כ, טז). כח וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח לבטח בָּדָד, עֵין יַעֲקֹב כל מי שינבע ממעיינו של יעקב, כל זרע ישראל, אֶל אֶרֶץ כשיבוא על ארץ השופעת דָּגָן וְתִירוֹשׁ. אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ ינטפו טָל.

כט אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל! מִי כָמוֹךָ - עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ שהוא המגן והעוזר לך וַאֲשֶׁר חֶרֶב והוא החרב גַּאֲוָתֶךָ שנותנת לך גאווה, יתרון. וְיִכָּחֲשׁוּ יהפכו לכחושים, חלשים אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ על המקומות הגבוהים שלהם תִדְרֹךְ. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (פסוק ו) - את החלק השני של הפסוק ניתן לפרש במספר אופנים: כהמשך לשלילה שבחצי הראשון של הפסוק: ואל יהיו אנשיו מספר קטן (בדומה ל"וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר" - בראשית לד ל, ואז המילים יָמֹת ומְתָיו משמשות במשמעות שונה ויוצרות לשון נופל על לשון), או כפסוקית בפני עצמה: ויהיו המתים במשפחתו מספר מועט (ואז המילה מְתָיו במשמעות דומה למילה יָמֹת).

• "בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ" (פסוק כ"ה) - יש מפרשים שהוא חלק מהברכה לאשר, ויש המצרפים אותו לחלק הסוגר כך שהוא מהווה ברכה לכלל ישראל:
  • חלק מהברכה לאשר: "היה אשר בסוף ארץ ישראל... ואם כן הנה ארצו מנעול ארץ ישראל" (רמב"ן, וכן במדרש ספרי), "כי בחלקו יהיה הרי ברזל ונחשת" (ראב"ע, ר' בחיי), "בְּרִירִין הִינוּן שִׁבְטָא דְאָשֵׁר..." (תרגום ירושלמי), "ולפי שרחקוהו אחיו אמר יהי רצוי אחיו... ולפי שמנודה אסור בנעילת הסנדל ברכו ברזל ונחשת מנעלך" (חזקוני)
  • פתיחה לברכה הכללית: "עכשיו הוא מדבר כנגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים ליכנס בה" (רש"י, ספורנו), אם כי רש"י מוסיף: "ד"א: ברזל ונחשת מנעלך - ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת, וארצו של אשר היתה מנעולה של א"י".

• מדוע שמעון לא הוזכר? יתכן ששבט שמעון איבד מחשיבותו לאורך הנדודים במדבר - במפקד האחרון (במדבר כו), שבט שמעון היה הקטן ביותר. כמו כן, זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, חטא עם כזבי המדיינית (במדבר כה) ויתכן שזה השפיע על מעמד השבט. יש פרשנים הטוענים ששבט שמעון נכלל בברכת יהודה, כי גם בהמשך, נחלתם הייתה בתוך נחלת יהודה.

• לא פשוט למצוא הסבר "פשט" לכל הברכות - הרב ד"ר יואל בן נון מציע הסבר במאמר קצר יחסית.

ראו גם

ערך בוויקיפדיה: ברכת משה