התורה והמצוה על דברים טו יב
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק ט"ו • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו יב:
קמג.
כי ימכר לך אחיך . ואמר בספרא ( בהר עט ), שלכן אמר (פה ושם) במוכר עצמו, שם " אחיך ". ובפ' משפטים אמר כי תקנה עבד עברי , לומר שמצד המכר הוא אחיך, וצריך אתה להתנהג בו באחוה. ומצד הקנין שי"ל (=שיש לו) בו הוא עבד, וצריך הוא להתנהג בעבדותו.
והספרי חידש עוד, שגם מצד הקנין לא הזכיר שם "עבד" סתם רק " עבד עברי ". וז"ש במכלתא משפטים יד , “יכול תקראנו עבד לשם בזיון, ת"ל כי תקנה עבד עברי", ר"ל שאינו סתם עבד. וזש"ש (=וזהו שאמר שם) התורה קראתו "עבד" בעל כרחו. ר"ל שבמה שהוסיף שם " עברי " מורה ששם זה (=עבד)הוא בעל כרחו, בלתי מתעצם עמו, כי באמת הוא אחיך.
וז"ש כשאתה קונה לא תהיה קונה אלא עבד עברי. ר"ל לא עבד סתם שהוא שם בזיון, כי אחיך הוא.
וממ"ש ונמכר לך , למד שלא ימכור את עצמו ולא ימכרהו ב"ד רק לך, וכמ"ש בספרא ( בהר עט ).
קמד.
אחיך העברי או העבריה . הוצרך לומר זה, מפני שהם משונים בדיני יציאתם לחירות.
ובקדושין יח יש בעברי מה שאין בעבריה - שיוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון. מקשה, הלא גם העבריה יוצאת באלה? אמר רב ששת כגון שיעדה. ר"ל שהעבד עברי יוצא תמיד בשש וביובל, והעבריה יש ביד האדון ליעדה, ואז אינה יוצאת בשש וביובל. ויש בעבריה מה שאין בעברי, שאם לא יעדה יוצאה בסימנים וכו', חוץ ממה שיוצאת בשש וביובל כמו העברי.
והנה הגמ' תפס מיתת האדון, והספרי חשב במקומו גרעון כסף. כי מ"ש מיתת האדון, יפלא לכאורה, שהלא גם אחר היעוד תצא במיתת הבעל! וכן גם העבד אינו יוצא במיתת האדון, שצריך לעבוד את הבן, ובזה אמה עודפת עליו שאינה עובדת את הבן!
וע"כ ר"ל שאם ימות האדון בלא בנים וי"ל אחים, שאז העבד יוצא במיתת האדון, והאמה המיועדת אינה יוצאת כי נופלת ליבום.
ובזה תבין החילוק בין הספרי והגמ'. שבגמ' אמר שם: פשיטא יעדה, גיטא בעיא?! מהו דתימא - לא ליבטלה הלכתא מינה, קמ"ל! וא"כ עיקר יצא לאשמעינן, שגם שאחר היעוד בטלו ממנה הלכות עבדות, ואינה יוצאת רק בגט ולא בשש וביובל. ובזה לא הוצרך להשמיע שאינה יוצאת בגרעון כסף, שבזה א"א לטעות כלל, שמקרא מלא כתיב אשר לא יעדה והפדה , הא אם יעדה אינו פודה.
משא"כ הספרי, שאינו משקיף ללמד שבטלו ממנה הלכות עבדות, רק מודיע ההבדל שיש בין עברי לעבריה. שבעבריה יש בידו ליעדה, שעי"ז זה לא תצא בשש ויובל וגרעון כסף, שפיר חשב גרעון כסף. ואינו חושב מיתת האדון, שזה לא יצויר רק במת בלא בנים, והניח אח שנופלת לפניו ליבום.
קמה.
ועבדך . משמע לך ולא ליורש.
ובפ' משפטים - שש שנים יעבוד , משמע אף ליורש, שהיל"ל “יעבדך"! ופי', שיעבוד את הבן שקם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. וכ"ה בקדושין יז ע"ב, ועמ"ש בהתו"ה משפטים יב ומשפטים מו .
קמו.
מ"ש "ברח וחזר" כ"ה גם במכלתא משפטים יח , ושם בארתי.
והגר"א גרס פה "ברח וחזר וכו' ת"ל ועבדך שש שנים . יכול אפי' חלה ונתרפא ישלים וכו', תלמוד לומר ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך ". וגרסתנו טובה יותר, וכן בקדושין טז ע"ב.
<< · התורה והמצוה על דברים · טו · יב · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-15-12