התורה והמצוה על דברים טו יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו יא:

קמא.

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ . ר"ל שכבר באר שבאם עושים רצונו של מקום - לא יהיה בך אביון . וא"כ ממה שאתה רואה ש לא יחדל אביון מקרב הארץ , מזה תדע שאין עושים רצונו של מקום. א"כ עצה היעוצה שאתה " פתוח תפתח ", " נתון תתן ", ובזה שתעשה רצונו תהיה אתה העשיר והנותן והוא ישאר הרש והמקבל.

וז"ש " מצוך " " פתוח תפתח ", שעי"כ תהיה אתה המחלק צדקה. ור"ל שמהראוי היה כל העם יהיה להם צרכם ולא יצטרכו איש לרעהו, וכן יהיה כשעושים רצונו של מקום. אבל כשאין עושים רצונו יתן (את) חלק העניים, בפקדון ביד העשירים והוא הגבאי עליו. וכשהעני בא לקבל ממנו צדקה בא לקחת קצת מחלקו, אשר הוא בפקדון ביד העשיר.

וז"ש כי יהיה בך אביון , הלא זה מצד אשר ה' א-להיך נותן לך את חלקו שהוא מופקד בידך. וא"כ לא תאמץ את לבבך מאחיך האביון , ר"ל הלא הוא אחיך, וי"ל חלק בעושר כמוך. ועז"א ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך , ר"ל ברכתך היא כדי שתהיה גבאי צדקה לתת לו מחלקו המופקד בידך. ואחר שלא יחדל אביון, א"כ העצה הוא פתוח תפתח , כדי שאתה תהיה הנותן ולא בהפך.

קמב.

לאחיך לעניך ולאביונך . ר"ל כ"א לפי כבודו - לאחיך תתן עסה ומעה [או מטה כגי' הש"ע סי' רן], ולהעני תתן פת, ולהאביון תאכיל לתוך פיו. וכ"ה בתוספתא (פאה פ' בתראה).

<< · התורה והמצוה על דברים · טו · יא · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-15-11