התורה והמצוה על דברים טו ז
| התורה והמצוה על דברים • פרק ט"ו • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו ז:
קלג.
כי יהיה בך אביון . היינו בין עניי ישראל ובין עניי עכו"ם מפני דרכי שלום.
ושם " אביון " הוא הגרוע מכל לשונות המורים על העוני, ושרשו "אבה” על שתאב לכל דבר. מבואר שכל שתאב יותר - מצוה להקדימו.
ומבואר אצלי באילת השחר סט , שם המספר " אחד " כשבא בצורת הסמיכות, יש הבדל בין אם בא אחריו המ"ם שאז מורה כל אחד שיהיה; ולא הרעותי את אחד מהם (במדבר טז), והיה הפלשתי כאחד מהם (ש"א יז). אבל אם לא בא אחריו רק ה' הידיעה או מלה הבא בכנוי ובלא מ"ם, אז יורה לרוב על אחד מצוין מחבריו ונודע לשבח או לגנאי, כמו אחד ההרים - הר המוריה, אשר יבחר ה' באחד שבטיך (דברים יב).
וז"ש שאם היה כתוב " אחיך " סתם, וכן אם היה כתוב "מאחד מאחיך” היה פירושו כל אח שיהיה, וכולל גם אחיו מאמו. אבל כשכתוב " מאחד אחיך ” היינו אח המצוין, שהוא אחיו מאביו.
וכן אם היה כתוב "מאחד משעריך" היה פירושו כל שער שיהיה. אבל כשכתוב “ מאחד שעריך " היינו שער מיוחד, והוא העיר שאתה דר בה.
אולם לפ"ז היל"ל "מעירך"? ע"ז משיב שמלמד דוקא אם גר בשער א', לא אם מחזר על הפתחים.
וממ"ש " בארצך " מבואר שעניי א"י קודמים.
אבל ממ"ש אשר ה' א-להיך נותן לך - מבואר שאפי' עניי ח"ל אם הם עניי עירך, צריך אתה לתת להם.
קלד.
לא תאמץ את לבבך . יש הבדל בין “חזוק” ובין “אמוץ”. ש”חזוק” הוא התחלת החוזק, ו”אמוץ” הוא התמדת החוזק.
ובא להזהיר שיתמיד לעזור להאביון. והנה לפעמים ירפה ידיו ממנו מפני קושי הלב ואכזריות, אף שטבעו נוטה אל הפזרנות. ובזה צריך שיהיה לו לב טוב, לא לבד לפי שעה - שזה קרוי חזוק, כי גם בתמידות, שזה קרוי אמוץ. עד שלא יצטרך לאמץ לבבו בכל פעם, בשיצטער אם יתן אם לא יתן, רק יהיה לב טוב בתמידות.
ויש מונע את עצמו מלתת מפני שהוא כילי, וגם כשפותח ידו קופצה תכף. שזה גדר "בעל קופץ" - מדלג ואינו עומד בתמידות; עז"א לא תקפץ את ידך .
ובאר העצה לכל זה שיזכור שהאביון הוא אחיו, שיצויר שלמחר יהיה הוא אביון כמוהו, ושהאביון יהיה עשיר כמוהו; וסופו ליטול הימנו.
<< · התורה והמצוה על דברים · טו · ז · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-15-07